תפארת יעקב אבן העזר קידושין מז

לה התקדשי לי בחפץ זה ששוה ג' זוז ולא שמו אותו תחלה אם נמצא אח"כ ששוה ג' זוז (ג) מקודשת:

(א) ומיהו אם קידשה בחפץ סתם. זהו מה שאמרו בכל דהו כ"ע לא פליגי וכתב הרשב"א דלאו דוקא שאמר כל דהו בפי' רק אפי' בסתם דאל"כ מאי ראי' הביא ר"י מהך דעגל זה לפדיון התם לא אמר כל דהו ע"ש. מבואר מדבריו דסובר דהך ראי' מעגל זה ללישנא בתרא הוא אבל התוס' כתבו להדיא דהך ראי' רק ללישנא קמא. ולכאורה יש ללמוד מזה דלא ס"ל כהרשב"א הנ"ל אפי' בסתם רק באומר כל דהו ואהא קשיא להו מאי ראי' הך דעגל בסתם ולזה הוצרכו לפרש ללישנא קמא וס"ל דהך דחמש סלעים דומה לחמשין כיון דבהכרח צריך להיות שוה חמש סלעים כמ"ש מהרש"א:

איברא יש לתמוה בתוס' דהא מ"מ כיון דמה דפליגי בחמשין היינו משום דלא סמכה דעתה ובכהן לא שייך זה דלאו בדידי' תליא מילתא כלל א"כ כיון דשמענו מ"מ דבעינן קיץ א"כ מבואר דגבי קידושין בעינן קיץ אפי' בכל דהו דכל דהו דקידושין דמי לחמש סלעים דכהן וא"כ האיך כתבו התוס' דללישנא קמא מביא סייעתא דהא באמת מוכח כלישנא בתרא. אבל באמת נראה דלק"מ דוודאי ללישנא בתרא ליכא ראי' כלל דשאני הך דכהן דוודאי בסכום שהקפידה תורה צריך שיהא קץ חבל כל היכי דהי' שוה ה' בבירור רק לא נודע כמה שוה יותר לא איכפת לן. תדע דלא קאמר שור זה:

בה' סלעים לא מהני רק עגל זה והיינו דשור כיון דשוה ה' סלעים בוודאי לא איכפת לן מה דלא קיץ למעלה רק עגל דלא קיץ בה' סלעים גופא והשתא קידושין דהכא כיון דפרוטה וודאי שוה כמו שפירש"י א"כ מה בכך דאין קיץ למעלה הא כיון שיש כאן שיעור הקנין דקיץ דהיינו פרוטה מנין לנו דבעינן קיץ למעלה מן השיעור וזה לא שמענו מהך דכהן כלל. ולזה הוצרכו התוס' לומר דללישנא קמא מביא סייעתא דכיון דאמר בפי' חמשין הרי שיעור הקנין בחמשין דבתר דעתם ורצונם אזלינן והוי כמו שיעור פרוטה וה' סלעים של פדיון כיון דבציר מחמשין לכ"ע אינה מקודשת ושפיר קשיא לי' הא בעינן קיץ:

איברא יש לדקדק כיון דשמעינן מהך דעגל דבעינן קיץ עכ"פ באמר חמשין וללישנא קמא קאי א"כ למה לן דנקט טעמא בלישנא קמא משום סמיכת דעת תיפוק לי' דבעינן קיץ כהראי' דמייתי מעגל. ומ"מ י"ל משום דבוודאי הי' מקים לומר דלא בעינן קיץ רק בשיעור שנתנה תורה לקנין הקידושין וכן בפדיון אבל במה שהוסיף הוא מדעתו לא בעינן קיץ קמש"ל דמ"מ בעינן קיץ אבל וודאי רבה לא ס"ל כלל דבעינן קיץ אפי' בשיעור שנתנה תורה דלא בעי שומא כלל ואהא מייתי ר"י ראי' דעכ"פ מוכרח דבעינן קיץ עכ"פ בקידושין כמו בפדיון א"כ ממילא יש לנו לומר בקידושין הטעם משום סמיכת דעת דאפי' במה שהוסיף הוא בעי קיץ כיון דבהכרת קיץ בעינן ונהי דבפדיון הטעם משום גזירת הכתוב או טעם אמר נעלם מאתנו אבל מ"מ כיון דשמענו דבעי קיץ בקידושין ג"כ יותר יש לנו לומר מצד הסברא מכח סמיכת דעת ולא נחלק בין שיעור שנתנה תורה למה שהוסיף הוא דס"ס כיון דבציר מהכי לא מיקדשא בעינן קיץ או דר"י באמת לא מייתי ראי' רק ללישנא קמא דעכ"פ בעי קיץ דלא כרבה דלא בעי קיץ כלל:

עכ"פ מבואר מדברי התוס' דהראי' ללישנא קמא ולפי זה אין הכרת לדינו של הרשב"א כלל (והא דלא פירשו התוס' כך בראי' ראשונה מקנין יש ליישב בפשיטות ואין להאריך] וכן יש להוכיח עוד לכאורה ממה שהקשו התוס' מהך ברייתא דשמין את הנייר. ותירצו דללישנא קמא יש לומר דבכל דהו מיירי והשתא אי סתם הוי ככל דהו מה ס"ד להקשות להך לישנא הא פשיטא דלא מיירי התם דאמר בשוה פרוטה שבו התקדשי לי דמאיזה צד נפרש כן אדרבה כיון דפליגי לענין החוב ש"מ דלא פי' בשוה פרוטה ואי פירש יותר האיך מהני שוה פרוטה וע"כ דהוי ס"ל לתוס' דכל דהו היינו בפי' וס"ד דהתם בסתם שאמר התקדשי לי בזה ועל זה תירצו דמיירי דפי' בכל דהו הן רב הן מעט (ומה דקשה על התוס' דמה מהני כל דהו הא אינו ידוע שהוא שוה פרוטה בוודאי יתבאר בסמוך] וזה ברור לפע"ד. ומ"מ נראה לפע"ד דדינו של המחבר אמת לכ"ע דאפי' אי נימא דלא כהרשב"א דכל דהו היינו דאמר בפי' כך היינו דבהא מודה ר"י אבל בסתם אפשר דפליג אבל רבה וודאי סובר בכל גוונא דלא צריך שומא. תדע דלפי מה שהוכחתי דהוי ס"ל לתוס' דסתם לא הוי ככל דהו ולכך הקשו מהך דשמין את הנייר. מ"מ מבואר דלא קשיא להו רק לר"י והיינו משום דוודאי רבה סובר בכל גוונא לא צריך שומא והא דלא קאמר דפליגי בסתם היינו משום דקמש"ל רבותא דאפי' בחמשין כיון שאמר לה חמשין סמכה דעתה דכך שווין קמש"ל דמ"מ פליג ר"י אבל בלא פירש כלל פשיטא דיש לומר דחשבה דשוה יותר ממה ששוה לאחר שומא אבל הא וודאי מדברי כולם נלמד דליכא למ"ד שיסבור רבה דצריך שומא רק בהנך שזכרו הפוסקים כנ"ל ועיין בסמוך:

(ב) אין צריך לשום אותו תחילה. זהו מה שפירש"י וכל הפוסקים דמה שנחלקו בש"ס היינו לענין שומא תחילה ולמ"ד צריך שומא כל שלא שמו תחילה אינה מקודשת. ולכאורה יש לדון בזה דמנין להו לפרש כך ולישנא דקאמר רבה אמר צריכי שומא לא משמע הכי כלל ויש לפרש דפלוגתייהו ללישנא קמא דבכל דהו כ"ע מודי דאין צריך שומא כלל דלא איכפת לן לידע כמה שוה כיון דבכל דהו קידש ובאמר חמשין וחזינן דלא שוה וודאי אינה מקודשת אף דקיבלה לא אמרינן דנתרצית כמות שהיא כיון דפירש חמשין ובחמשין ושוה חמשין רבה סובר צריך שומא לידע כמה שוה ע"י שומא ור"י סבר דלא צריך שומא כלל דכל דכפי הנראה שוה סברה וקיבלה ולא קפדה על מה שעל ידי שומא של שמאים פחות מן חמשין קצת כיון דשוה לפי הנראה חמשין. ולישנא בתרא סובר דבכל דהו נמי פליגי והיינו דלר"י בעינן קיץ א"כ ממילא בעי שומא לעולם בעת קידושין לידע כמה שוה, ולפי זה לדידן דבעי שומא באופן המבואר ס"ב מ"מ כיון דלא קיי"ל כר"י דבעי קיץ יש לומר דסגי בשומא אח"כ וצ"ל דסבירא להו דהראי' של ר"י ללישנא קמא הוא כמו שכתבו התוס' בהדיא וכמו שכתבתי לעיל. א"כ מוכרת דללישנא קמא ג"כ צריך שומא קודם דוקא דאל"כ מאי ראי' מייתי מעגל הא שם לא מהני שומא אח"כ שיהא פדוי למפרע ודו"ק:

איברא דיש להבין כיון דסובר ר"י דבעי שומא קודם א"כ מוכח דלית לי' דשמואל שמא שוה פרוטה במדי דהא צריך שומא וא"כ האיך קאמר לקמן דרב יוסף מצריך גיטא בשוטיתא דאסא כשמואל. וביותר יש לתמוה בתוס' דכתבו שם דהך דזוודא דאורדי לכאורה דומה דלא כר"י והוי להו להקשות דר"י מדידי' אדידי'. ועוד קשיא לכאורה בכל הני דיני דרבא מדין ערב ועבד כנעני אף דקידש במנה מ"מ אין הקידושין במנה רק בהנאת מתנה שנתן לפלוני וכן כולהו דהתם וכן חן לכלב והי' כלב שלה אותן לעני תיפוק לי' דבעי שומא כמה עולה הנאה זו וכן קידושין דאדם חשוב וכ"ש ללישנא בתרא דבכל דהו נמי פליגי א"כ אפי' אי שוה פרוטה בוודאי צריך שומא ודוחק לומר דבאמת ס"ל לר"י בכל הני דצריך שומא קודם. ועוד דהא בהך ברייתא דקתני תנם לאבא ואביך קאמר דס"ד דבמתנה והביתי' ניהלי' וקשה הא התם אין המתנה מצדה דעדיין לא קנתה כלל המנה א"כ אין הקידושין במנה רק בהנאת מתנה שנתן לאבא ואביו א"כ קשה מה ס"ד דמהני הא לא שמוה קודם וצ"ע לכאורה:

והנה להך קושיא דתיקשי דר"י מדידי' אדידי' יש לומר בפשיטות לפי מה שכתב הר"ן בהך דשמואל דטעמא משום דהיא נתרצית ולדידה שוה וצ"ל אף דנסתפק הר"ן בהא אי מהני היינו אי אינו שוה לכל העולם אבל אי שוה