תפארת יעקב אבן העזר קידושין מה

באמת הכוונה דקמש"ל אבא ואביך דאף דנתכוונה למתנה לא מהני מאתר שאמר התקדשי לי במנה והנאת מתנה אינה שנה מנה והמנה לא קיבלה האשה או כתירוץ הב' והוא עיקר טפי דהואיל דאמר התקדשי לי במנה יש לומר כוונתה ליתן המתנה עבורה ומכתה לכך אינה מקודשת דבמנה נתכוונה להתקדש וזה ברור לפע"ד. ולכל אלה הפירושים שכתבתי אפי' אמרה ואקדש אני לך לא מהני וכמו כן להך תירוץ שכתבתי דהכל תלוי לפי שלא אמר בהנאת מתנה א"כ יש לומר דכל שאמר לה התקדשי לי בעת הנתינה מהני ולתירוץ הב' וכמו כן להרמב"ם לא מהני לכן צ"ע בזה אבל בהא נראה עיקר דאפי' אמרה ואקדש אנו לך לא מהני מאתר דלכולהו פירושים הנ"ל דינא הכי גם מדברי התוס' אין הכרע מפורש דמהני בהא כמו שביארנו:

(יד) אינה מקודשת יש להסתפק בכאן אי נתן לחיקה בשתיקה אי מהני בהא אי נימא כמו דס"ל להרא"ש בהך דתנם על הסלע דאפי' נתנם לחיקה לא מהני הואיל וגילתה דעתה שאינה תפצה בקידושין א"כ כ"ש הכא דאמרינן דלהשטות נתכוונה א"כ פשיטא דגילתה דעתה שאינה תפצה בקידושין רק תנם למי שתרצה וא"כ אפי' נתן לחיקה בשתיקה לא מהני ומדברי הרב בהג"ה שלא הגיה כאן כלום רק בסעיפים שאחר זה בסלע וכלב ועני משמע דסובר דכאן דוקא בנתנם לפלוני אינה מקודשת ולא בנתנם לחיקה אבל לא ידעתי למה ואדרבא נראה לפע"ד ברור דמה שסיים הרא"ש וכן יש לפרש התם לא קאי כלל אכלב ועני דמיירי בי' בתר הכי דבזה לא שייך התם רק קאי אהך דלעיל בתנם לפלוני דג"כ יש לפרש דאפי' נתן לחיקה אינה מקודשת ואדרבא בהך דכלב ועני אין צורך כלל לזה דהתם בלא"ה ליכא קנין רק להתקדש בהנאה שנותן לכלב ועני כדמוכח בש"ס להדיא וגם רש"י מודה בהא דלא אתינן עלה מטעם קנין דהא כלב שלה לא זכה לה משום חצר דהוי חצר מהלכת רק כל הכוונה מכת הנאה ובכלב שלה תשיב הנאה רק בהך דלעיל כוונתו דאפי' נתן לחיקה לא מהני ומשמע לי' הכי משום דקשיא לי' תיפוק לי' שקידש במנה ולא בהנאת מתנה כנ"ל וע"כ דקמש"ל דכוונתו להשטות דאפי' זרק לחיקה אינה מקודשת כנ"ל ברור בזה ומ"מ לפי מה שפירשתי לעיל דהכא לאו מכח השטאה אתינן עלה א"כ ממילא מהני לתוך חיקה. אך לפי זה גם בהך דבסמוך מהני בהא כמו שאבאר בסמוך אבל לדעת הרב בהג"ה וודאי צ"ע כנ"ל:

(טו) על מנת שיקבלום לי. משמע אפי' לא הגיע לידה רק לידם מקודשת והיינו דנעשו הם שלוחים שלה וזכי לה ומ"מ יש לדקדק לפי מה שביארנו לעיל דקידושין ג"כ אינו זכות לה רק תוב דהא נאסרה אכ"ע [וכן מוכת מדתשיב. לה בהדי מקולי ב"ש שאינה מקודשת בפרוטה] ומה שמתרצית להתקדש יש לומר שמא חזרה בה כמו גבי גט דלא מהני מחזרת להתגרש רק דשווי' שליח קבלה בפי' א"כ הכא דלא שמי' לאבי' שלית בפי' למה תתקדש בקבלתו ובגט וודאי כה"ג אי אמרה לבעלה תן גיטי לפלוני שיקבל לי בוודאי לא מהני כל שלא עשתה לפלוני שלית לקבל ובאמת לדעת הפוסקים דקידושין לא דמי לגט בענין זה ניחא אבל לפי מה שכתבתי לעיל דדמי לגט יש לדון לכאורה בזה וצריך לומר או דעל מנת שיקבלום לי חשיב כמי שעשתה שליח בפי' כיון דעיקר זכיית הממון זכות לה או דבאמת הכוונה דמקודשת בהנאה זו שהם זוכין עבורה מנה ולא במנה מתקדשת וכמו בתן מנה לפלוני דמתקדשת בהנאה שקיבל פלוני כן מתקדשת בהנאה שיש לה במה שזכו אבא ואביו עבורה והנאה בשעת זכי' איתא הילכך אפי' לא שווי' שלית בפי' מקודשת דהנאה הוי כהגיע לידה ודו"ק וכמו כן כל הני ברייתות דבתר הכי יתפרשו על דרך זה כמו שאבאר בסמוך בס"ד:

סעיף ט. התקדשי לי במנה ואמרה לו (טז) הניחהו על הסלע אינה מקודשת ואם היה סלע שלה מקודשת (יז) (וי"א) דוקא בייחדה לו הסלע כגון שאמרה לו תן על סלע פלוני או על סלע שלי אבל אמרה סתם על הסלע ונתן על שלה אינה מקודשת (טור בשם הרמ"ה) היה סלע של שניהם הרי זו מקודשת בספק:

הג"ה. והרא"ש (ב"י בשמו) והתוספות (טור בשמם) מפרשים דכ"ז מיירי שנתן אח"כ לתוך חיקה בשתיקה:

אפ"ה אם אמרה תחילה תן על סלע אינה מקודשת ובסלע שלה וכו':

(ט) הניחהו על הסלע. דין זה צריך בירור קצת גרסינן התם התקדשי לי במנה תנם על הסלע אינה מקודשת ואם הי' סלע שלה מקודשת בעי ר' ביבי סלע של שניהם מהו תיקו ופירש"י סלע שלה מקודשת דחצרה קונה לה ובוודאי אם נפרש כוונת רש"י ז"ל כפשוטו מלבד שיקשה עליו קושית התוס' אבל בלא"ה יש לתמוה חדא מקמש"ל דאינה מקודשת כשאינו שלה הא פשיטא שכל שלא נתן לה הקידושין לידה או לרשותה אינה מקודשת. גם מה קמש"ל בסלע שלה כיון דחצרה הוא פשיטא דמהני קידושין [ואי דבא לאשמעינן דחצר מהני מטעם שליחות בקידושין הוי לי' לאשמעינן בפני עצמו דמקודשת בחצרה). לכן ברור דרש"י ג"כ מפרש הך ברייתא כהרא"ש דמעיקרא קמש"ל דהוי דתי' בעלמא ולא מהני אפי' זרק לחיקה ובחצר של שניהם מבעי' לן אי הוי דחי' או לא ונ"מ בחיקה רק דכפי הנראה מהרא"ש דמפרש הך דסלע שלה ג"כ כשנתנם בחיקה והיינו דקשיא לי' במה נפשך אי באופן דקונה לה פשיטא דהוי כחצרה ואי אינו קונה למה מקודשת לכך פי' שנתן לחיקה. אבל רש"י ז"ל מפרש כפשוטו דהכא דנתנם על הסלע מקודשת וס"ד דלא מהני דדרך דחי' אמרה ודוקא בזרק לחצרה ונתרצית מקודשת אבל אם הוא רוצה ליתן לידה והיא משיבה ליתנם על הסלע ס"ד דלדחות אמרה ואינה חפצה כמו תנם לפלוני דאף דפלוני יכול לזכות לה לא מהני רק כשאמרה בפי' שיקבלום לי א"כ ס"ד דהכא נמי בעינן שתאמר שיזכה לה הסלע ואי לא"ה דרך דחי' אמרה קמש"ל דכל שאמרה תנם על הסלע ונתן מהני כל שהוא שלה שיכולה לזכות על ידו [וכ"ש אי נימא דסובר דלא כהרמ"ה רק אפי' לא ייחדה לו סלע מהני פשיטא דהוי רבותא דלא אמרינן דרך דחי' אמרה אבל אין צורך לזה כמ"ש] וזה ברור לפע"ר בכוונת רש"י. והתוס' זכרו ג"כ פירש"י והקשו עליו דאי מתורת קנין מאי בעי חצר של שניהם דלא קני והר"ן ביקש ליישב דהוא הקנה לה חלקו וצ"ע דלמה לא נימא הכי בסלע שלו לגמרי דהקנה לה התצר ופירשו הם דהכא לאו מתורת קנין ע"ש רק דסמכה דעתה ולא נתבאר בדבריהם מ"מ למה בחצר של שניהם מקודשת הא לא הגיע לידה כלל גם קשה הא בסלע שלה באמת קנתה כחצרה והאיך נימא דלאו מתורת קנין אתי עלה דמה צורך לטעם אתר כיון דבאמת קני. והנה כל הפוסקים הבינו דכוונת התוס' בזה כדעת הרא"ש דהכא בנתן לחיקה ומיירי הכא בסלע שאינו קונה כלל ומקודשת בנתן לחיקה:

אבל לפע"ד הא ליתא ולא נתכוונו התוס' כלל לדברי הרא"ש דהאיך לא זכרו העיקר דמיירי בנתן לחיקה ואדרבא לשונם דסמכה דעתה אי אפשר לכוון כלל לדברי הרא"ש כמבואר לכל מעיין. אמנם נראה לפע"ד דברי התוס' ברורים דוודאי מיירי הכא באופן שאין הסלע קונה לה כלל והכא אין הכוונה שתתקדש בגוף המנה כאילו קבלתם לידה רק הכוונה דכל שהשיבה תנם על גבי הסלע שהוא שלה דסמכה דעתה שיגיע אח"כ לידה ממילא היא מקודשת תיכף בההוא הנאה שמניח על פי דיבורה על הסלע. ואף שכתב הרא"ש דלא דמי לערב דאיש קיבל הנאה מ"מ לא גרע הנאה מקבלת אחר מהנאה שיש לה במה שמניח על הסלע והיא עצמה תקבלם אח"כ א"כ מקודשת בהנאה שיש לה עכשיו מזה וה"מ כשהניח