תפארת יעקב אבן העזר קידושין מ

נתרצתה לעולם למלוה לכך בעינן ריצוי [ומ"מ לא בעינן בפי' שיאמר התקדשי לי דכיון דאומר מנה החסר יהא עלי מלוה הרי מגלה דעתו בפי' דלקידושין הוא משלים ואף דבמדבר על עסקי גיטין בעינן עסוקין, באותו ענין ח"מ הכא לא גרע מעסוקין דהא אומר לה שהוא עקבל עליו דינר החסר במלוה הרי באותו ענין הוא מדבר רק בנותן לה הדינר ואינו אומר כלום לא מהני למ"ד דהקידושין בטלין לגמרי אבל אם אמר הריני נותנו לך לתשלום המנה מהני לכ"ע כנלפע"ד וגם זה הוא דלא כב"ש דמצריך קידושין בפי']:

(כ) וי"א דאפי' בלא חזרה. המציין ציין על זה הר"ן פ"ק דקידושין והוי לו לציין שהם דברי התוס' שם להדיא דאפי' השלמה לא מהני דכבר נתבטלו הקידושין. ויש להסתפק להך דעה דס"ל במנה ונמצא חסר דינר אפי'. במנה סתם אינה מקודשת דכסופא לה למתבטי' אי גם בהא אינה מקודשת כלל אפי' לא חזרה כמו במנה זו או דבהא כ"ע מודי דמהני השלמה שתתקדש מעתה ולא נתבטלו הקידושין לגמדי. ולכאורה נראה מדברי הב"ש ס"ק ט"ז דבהא לכ"ע לא נתבטלו הקידושין. אבל באמת. הוא חמוה דהא הרמב"ן ז"ל הביא ראי' דהלכה כמ"ד דלא כסופא מדקתני בהך ברייתא מנה זה ונמצא חסר דינר ש"מ במנה סתם לא והשתא תיקשי הא הרמב"ן בעל דעה זו דסובר דאינה מקודשת כלל אפי' לא חזרה כמו שכתב הר"ן בשמו א"כ ליכא ראי' לומר דמנה סתם לא כסופא דשפיר יש לומר דכסופא ומ"מ בלא חזרה מקודשת משא"כ במנה זו לא בעי חזרה כלל וע"כ צריך לומר דסובר הרמב"ן דלמ"ד דכסופא למתבעי' הכא נמי לא בעי חזרה ושפיר מדייק. ומ"מ בגוף הסברא לא הבנתי כלל כיון דקאמר מנה סתם מאיזה צד נימא דיתבטלו הקידושין וצ"ע. גם בעיקר הדין נראה לפע"ד עיקר כדעת רש"י דהאיך אפשר לומר דהא מוכח מרישא ואי משום דממילא אמרינן כיון דאמר מנה זו וליכא מנה אינה מקודשת ובטלו הקידושין א"כ אין צריך להוכחה מרישא דבלא"ה מוכח דבטלו קידושין ואי דמעצמנו לא הוי אמרינן דקפיד מנה זו דוקא א"כ השתא נמי מנא לן. ומ"מ נראה לפע"ד דמודה רש"י דאי אכלה המעות לא מהני השלמה רק במקדש מחדש ברינר או במלוה ופרוטה דכיון דיכולה לחזור בה והקידושין אח"כ חלו א"כ הוי מקדש במלוה והוא לא קידש במלוה ודוקא במונה והולך אז אפי' אכלה קמא קמא מקודשת באחרון דהוא נתן לה מנה לקידושין אבל כיון שזכר מנה זו ונמצא חסר אין כאן קידושין מעתה כלל רק אח"כ ולא מהני כשאכלה אבל בלא אכלה נראה דוודאי מהני השלמה כיון דאכתי כל מנה אצלה מקודשת עכשיו ואין צורך להזכיר קידושין כיון שנותן לה ההשלמה וכבר נתרצית למנה להתקדש ואפי' שתקה נראה דמהני כשהשלים לה הדינר ומ"מ נראה דבעי שיזכיר דנותן לה להשלים ואפשר דגם הרמב"ן מודה בזה ולא כתב רק באין לה כעת כל המנה במושלם כמ"ש. כך נראה לי. ומ"ש הב"ש ס"ק י"ט כבר נתבאר לעיל ס"ק י"ח דלק"מ:

(כא) ה"ז מקודשת ויחליף. עב"ש והוא תמוה דהר"ן לא כתב בהחלט כן רק נסתפק דאפשר דאין הקידושין תלויין בזה ובירושלמי משמע להדיא דהחליפין מעכבי הקירשין דקאמר והוא שיחליף ע"ש. ואדרבא לא הבנתי כלל הך סברא במה נפשך אי סברה וקיבלה א"כ למה יחליף ואי לא האיך מהני תליפין הא מנה זו קאמר ולמה מקודשת. לכן נראה דהכוונה כך דוודאי אי אמרינן דהכוונה הי' על מנת הוי מהני השלמה רק כיון דמנה זו קאמר אמרינן דלא רצתה להתקדש בפחות הילכך כל שיש על זה שם מנה על ידי הדחק שוב לא קפדה שתתקדש במנה היוצאת לגמרי בריווח כיון דלא הפסידה כלום וגנאי לא הוי כיון דמנה יש כאן רק דינר אחד על ידי הדחק. ונראה לי דמכאן ראי' להרי"ף דהשמיט הך סוגיא דכסופא למתבעי' דא"כ הכא נמי כיון דצריך להחליף עכ"פ א"כ, תיקשי הא כסופא למתבעי' כ"ש להחליף וע"כ דלא כסופא כלל והר"ן דסתר ראיית הרמב"ן מהך דקתני מנה זו הוצרך לומר דהכא נמי אין החליפין ממכבי דאי מעכבי א"כ מהכא מוכח ודו"ק:

סעיף ט. האומר לאשה התקדשי לי בכוס זה אם היה (כב) מלא מים הרי זו מקודשת בו ובמה שבתוכו דמצטרפו לשוה פרוטה ואם היה מלא יין הרי זו מקודשת בו ולא במה שבתוכו ואם היה מלא שמן הרי זו מקודשת במה שבתוכו ולא בו (כג) לפיכך אם לא היה בשמן שוה פרוטה הרי זו מקודשת בספק ואם היה בשמן שוה פרוטה הרי זו מקודשת ודאי (כד) ויש חולקים ואומרים במים בו ולא במה שבתוכו וביין במה שבתוכו ולא בו ובשמן או בציר דגים בו ובמה שבתוכו:

(כב) מלא מים. כך הוא לשון הרמב"ם ולא ידעתי אם בדוקא כתב הרב ז"ל כך דאי לא הי' מלא מים בוודאי לא נתכוון למים רק שהי' שם מים ואין דרך ליתן מים במקצת לכיבוד לשחוט וביין כתב רבותא דאפ"ה בו דוקא אבל לא ידעתי מנא לי' הא ובש"ס לא זכרו מזה כלל:

(כג) לפיכך. עח"מ ואף דלכאורה יש לדון כיון דקא חשיב בהזהב חמש פרוטות והודאה בכלי חשיב אפי' פחות מפרוטה א"כ יש לומר דה"ה קידושין בכלי אבל מדלא מהני חליפין באשה דאשה בפחות משוה פרוטה לא מקניא נפשה מוכח דאפי' בכלי דהא בעינן בחליפין כלי ודבר המסויים ודו"ק:

(כד) ויש חולקין. הרי"ף השמיט כל הסוגיא ויש להוכיח דסובר כר"ת ומשום דלאו מילתא פסיקתא הוא דלא כל מקום וכל זמן שוה בזה דעכשיו דהיין ביוקר יש לומר בתוכו ולא בו וכ"ש בכוס של חרס וכן להיפוך בכוס יקר לא מהני אפי' בשמן כמו שכתב ב"י בשם ר"י לכך השמיטו. גם יש לומר דמספקא לי' באמת בפי' הסוגיא אי כרש"י או כר"ת וא"כ בכל גוונא הוי ספק ולכך לא חש להזכיר ספק דבלא"ה הוי ספק לכ"ע מכח שמא שוה פרוטה במדי. והנה התוס' דחאו ראיית ר"ת מפרק הישן ואין דבריהם מוכרחין דשאני התם דחשיב כסדרן דמעיקרא נקט להו ביד ומנח להו על הראש והדר מכסה בסודר ויפרש ר"ח דפרוס סידרא דכיון דמכוסין הם לא חיישינן שיפיח בהם. אך יש ליישב קושיית ר"ת דהכא נמי קא חשיב סדר חשיבותן מים ויין ושמן. גם יש ראי' לפירש"י דלפיר"ת תיקשי דהוי מצי למינקט תרווייהו בשמן וחדא דהכוס חשוב טפי מהמשקה בתוכו וחדא דהמשקה חשוב טפי כגון בכוס יקר וכוס חרס כמ"ש ב"י בשם ר"י ומדפסיק וקאמר לחלק בין יין ושמן משמע כפירש"י ודו"ק. ולדינא מידי ספיקא בלא"ה לא נפקא שמא שוה במדי כנ"ל:

סעיף י. היו לו מיני כלים או מיני מאכל או שאר כל דבר ואמרה לו תן לי מעט מאלו ואמר לה אם אתן ליך תהיה מקודשת לי (כה) אם אמרה הן ונתן לה הרי זו מקודשת אבל אם אמרה לו (כו) תן לי מהם או השלך לי או דברים שענינם לא תשחק עמי בדברים אלו אלא תן לי בלבד ונתן לה אינה מקודשת:

הג"ה. ואם אמר לה בשעה שהוא נותן לה הרי את מקודשת לי (כז) וקבלה מקודשת (טור בשם הרא"ש) (כח) ואם קבלה בשתיקה רק חזרה ואמרה תן לי או השלך וכיוצא בזה אינה מקודשת (כך משמע מדברי הרא"ש) וכל זה בהתחילה היא לומר תן לי מעט אבל אם התחיל הוא לדבר אם אתן לך תתקדש לי ואמרה לו (כט) בל' שחוק הן וקבלה ממנו הוי ספק קדושין (סברת הר"ן) וכן אם היה שותה יין ואמרה לו תן לי כוס אחד ואמר לה אם אתן לך הרי את