תפארת יעקב אבן העזר קידושין ד

כל כמה שיש לנו לחלק בדברי רב גופא יש לחלק לקרב המחלוקת כן מבואר בתוס' למעיין היטב ויש סעד לסברא זו מהא דפריך דייר אין חליף לא והא ר"ש נגדי' לחליף ואי ס"ד דדייר אפי' בחנם אסור א"כ מאי קושיא לא מבעי' חליף דלא ניכר שעושה להנאת ממון אלא אפי' דר בחנם דניכר דלהנאת ממון עושה אסור וע"כ דלהנאת ממון באמת מותר כנ"ל:

סימן כז. כיצד לשון הקידושין ושיאמר הוא ויתן הוא ובו י' סעיפים:

סעיף א. בכסף כיצד נותן לה בפני שנים (א) פרוטה או (ב) שוה פרוטה (ג) ואומר לה הרי את מקודשת לי בזה:

הג"ה. וי"א שי"ל לה כדת משה וישראל (כל בו) וכן נוהגין לכתחילה וכן נוהגין לקדש בטבעת ויש להם טעם בתיקוני הזהר (דע' הרב) וה"ה אם אמר לה הרי את מאורסת לי או הרי את לי לאשה וכן בכל לשון שמשמעותו ל' קדושין ודאי כאותו מקום (ד) ובלבד שהיא תבין שהוא ל' קידושין ואם היה (ה) מדבר עמה תחלה על עסקי קדושין ונתן לה אפי' בשתיקה הוי קדושין והוא שעדיין עסוקין באותו ענין וכל שכן אם אמר לשון קדושין ודאי אלא שאינה מבינה אותו דהוו קדושין:

הג"ה. (ו) י"א דלא בעינן מדברים באותו ענין ממש אלא מדברים מענין לענין באותו ענין שאין מדברים בקידושין רק בצרכי זיווגם (מרדכי סוף האיש מקדש וכ"כ הרשב"א) וי"א (ז) דלא בעינן מדברי' עמה אלא כל שמדברים לפניה סגי (מרדכי ריש קידושין וכן משמע ל' הטור):

(א) פרוטה. עב"ש בשם הר"ן דמקדשין במחובר והנה הר"ן הביא שם דהאוסרין הביאו מהא דפ"ק דקידושין דקאמר מילתא דאיחא בקידושין לא קתני ודחה הר"ן דהכוונה בשטר אירוסין וכ"כ הרשב"א ז"ל ותמהני מאד דהא פשיטא דמוכח מהתם דאפי' בכסף פוסל מחובר בקידושין דאל"כ ע"כ צ"ל דמהך ברייתא מוכת דלא מקשינן הוויות להדדי רק ליציאה מקשינן א"כ מאי מבעי' לי' לר"ל בשטר אירוסין שכתבו שלא לשמה אי מדמינן לכסף או ליציאה דהא חזינן דמחובר דכשר בכסף ובשטר פסול א"כ מ"ש שלא לשמה וע"כ דמחובר באמת גם בכסף פסול דכסף נמי מקשי' ליציאה רק שלא לשמה מבעי' לי' דא"א שיהא הדינר טבוע לשמה כמ"ש הר"ן גופא שם ועכ"פ מוכת דמחובר פסול בכסף ג"כ וצ"ע ודו"ק ועוד בהא דאמרי' פרק האיש מקדש דר"מ ורבנן פליגו בר"ל א"כ למ"ד דהויות, להדדי מקשינן מחובר כשר גם בשטר אירוסין א"כ למה לא קא תשיב להך תנא חמשה דשווין או ארבעה דהיינו מחובר כמו דחשיב לר"מ ארבעה. ואין להקשות דא"כ בלא"ה תיקשי דהא התם קאמר דלא חשיב לשמה דאיתא בקידושין א"כ נפשוט בעי' דר"ל דשטר אירוסין פסול שלא לשמה דיש לומר דהוי בכלל מוליך ומביא כרבה דקאמר לפי שאין בקיאין אבל ממחובר דקשה בין לרבה בין לרבא קשה והנה בתשו' הרשב״א סו' ת"ר מבואר דבשטר ג"כ לשר מחובר ויתבאר לקמן בס"ד ועוד קשיא לי באמת כיון דעיקר ספיקא דר"ל אי מקשי' הויות להדדי או הוי' ליציאה א"כ מחובר בכסף למה לא יפסול בין אי נקיש ליציאה או להוי' סוף סוף פסיל ומ"ש דמספקא לי' אי מדמינן שטר לכסף ולולא דמקשי' ליציאה ל"ה פוסל לשמה א"כ למה לא מקיש כסף לשטר דודאי יש להקיש הויות להדדי כל שאין מנגד יציאה להוי':

(ב) שוה פרוטה. עי' ב"ש סק"ב וכל דבריו תמוהין מ"ש מדברי הב"י בשם הרשב"א סי' קמ"ג יש לעיין ולטעמו הא מבואר בסוגיא שם בגיטין להדיא דהאומר להאשה הר"א מקודשת ע"מ שאין לך מאתים זוז ונתן לה ע"כ מקודשת גם על הב"י יש לתמוה לפי דבריו למה לא זכר דברי הר"ן במקומו דחולק על הרשב"א הנ"ל ולדבריו לק"מ דהרשב"א מיירי דמקדש אותה באותה מנה שיתן לה אח"כ הילכך נהי דהוא יצא ידי"ח נתינה אבל היא לא קבלה ואינה מקודשת אבל הר"ן ומהרי"ט מיירי דנותן לה עכשיו פרוטה ויקדשה באותו פרוטה רק תנאי מחנה ליתן לה אח"כ מאתים זוז ואי הי' נותן לה כסף הי' מקודשת רק בשוה כסף לא וז"ב גם מ"ש מסתמא גם בקידושין שייך פלוגתא זו הוא כמבואר בר"ן הנ"ל להדיא גם מה שהביא מדברי הרא"ש שם לא הי' לו להביא מדברי הרא"ש רק בש"ס גופא מוכח כן דבעי התם מחולין לך מהו וקשה אי ס"ד דמחולין מהני א"כ משנה ע"כ מיירי בנותנת ע"כ וקשה הא הוי שו"כ בע"כ ובאמת לק"מ דשא"ה אי לא נימא לצעורי ממילא ל"ה כוונתו מתחילה לאיצטלת דוקא א"כ נוחנת לו מה שאמר כי לא הי' כוונתו איצטלת דוקא רק כל שתתן לו מעות שוי' קיימא תנאה ועכשיו שאינו רוצה יכולה ליתן לו ע"כ גם מה שכתב ראי' מע״ע הוא תמוה שלא ראה יפה במהרי"ט דנמשך אחר דברי הר"ן דמע"ע ונזקין לא מוכח מידי דתרווייהו יש סברא להיות שו"כ ככסף כמ"ש התוס' שם בב' התירוצים ובתוס' צ"ל דבתי' א' לא ס"ל לסברא כלל תירוץ ב' וכן בתי' ב' לא ס"ל לסברא תי' א' אבל כשנרכוב ב' התירוצים לתפוס שניהם לסברא אי אפשר ללמוד שני דברים וזהו דעת הר"ן רק דסובר דמסברא ידעינן דשו"כ ככסף כיון שהוא מדעת המקנה ושניהם מתרצין ובאמת יש לתמוה על התוס' בזה דהא בש"ס בע"ע ג"כ מוכח להדיא דרק על קונה עצמו בשו"כ למדו מישיב לרבות שו"כ ולמה לא למדו הרישא דע"ע נקנה בשו"כ וע"כ דהא לא איצטרך כיון דמדעתו נקנה ועכ"פ לפי דעת זו כל שנותן ע"כ ל"מ בקידושין כיון דמע"ע ומניזקין ליכא למילף ומה שאמרו במשנה בשו"כ היינו מסברא כהר"ן ומ"מ אני חמה על מהרי"ט שלא זכר דברי התוס' כלל דלפי דעתם דילפינן מע"ע וודאי אפי' ע"כ מהני ושני כחובים ל"ה כמו שתרצו שם ומ"מ דברי הר"ן ודאי נראין עיקר כמ"ש ולכך לא זכרו בברייתא באשה ובע"ע כשהוא נקנה דנלמד ש"כ מקרא או ממקום והיינו דכל מדעת שניהם לא איצטרך לימוד:

(ג) ואומר לה. ואם אמר טלי גיטך מע"ג קרקע הוי ספק תשו' רש"ק והנה הספר אין בידי לעיין בו ודבר ברור הוא שזה תלוי במחלוקת הפוסקים דאי בקידושין פסול מחובר דמקשינן יציאה להוי' א"כ מחובר משום דכתיב ונתן א"כ פשיטא דטלי גיטך מעג"ק פסול וא"כ גבי קידושין ג"כ ל"ה קידושין דהא נמי מונתן ילפי' דל"ה נתינה ולפ"ז בקידושי שטר דלכ"ע פוסל מתובר פוסל נמי מעל גבי קרקע אבל בכסף תליא בהנ"ל סק"א במחלוקת הר"ן הנ"ל ועי' מ"ש לקמן סי' ל"ב ס"ז די"ל דכל ששוה השטר פרוטה אפי' אמר בפי' בשעת נתינה בתורת שטר דוקא יש מקום לומר דכשר מחובר וה"ה טלי מעל גבי קרקע רק ה"מ אי בכסף כשר אבל אי בכסף נמי פסול מחובר אין מקום להכשיר כלל ודו"ק ויש להביא ראי' דאי ס"ד דטלי גיטך מעג"ק ליתא בקידושין למה לא חשיב בש"ס טליגיטך מעל גבי קרקע דשוין גיטי נשים לשיחרורי עבדים ודוחק לומר דבאמת כשר בשיחרור דהא ילפינן לה לה מאשה ומ"מ יש לומר לפמ"ש הרשב"א בחידושיו דלא חשיב רק דין המפורש במשנה לא מה שנזכר בגמרא ע"ש ומ"מ לא ידעתי מקום לחלק בין מחובר לזה דתרווייהו מונחן בידה ילפינן להו גבי גט וכיון דאיתקש לענין מחובר ה"ה להך:

(ד) ובלבד שהיא תבין. בב"י כתב שהרא"ש חולק בזה וכתב ליישב לחלק בין אשה לאיש והרב מהרי"ט וכן בחידושי הגר"א מווילנא השיגו עליו ולפענ"ד דברי הב"י ברורים וגם מה שהקשה הב"י לפירושו על הטור לק"מ והוא דבלא"ה יש להבין ברא"ש שכתב אבל בהך לישנא דברירא לאו כל כמיני' להקל אבל אין לו שייכות כלל לכאן דהא מעיקרא פסק במקודשת ביהודא ומעיקרא הי' לו לומר זה וברור דכוונת הרא"ש דוודאי עיקר האבעי' בש"ס על בעל המקדש אי לקידושין