תפארת יעקב אבן העזר קידושין לט

הך סוגיא לגמרי שהוא סובר דלמסקנא דפליגי במלוה ופרוטה וקיי"ל דעתה אפרוטה אי אפשר לאוקמא פלוגתייהו בהכי אם לא דכ"ע ס"ל דעתה אמלוה וע"כ דבאמת בהא פליגי ולא פליגי כלל בכסופא לה מילתא למתבעי' וזה ברור לפע"ד. נמצא לפי הנ"ל כי נראה העיקר כדעת הרמב"ן ז"ל וראייתו ברורה ג"כ מהך ברייתא דקתני מנה זה משמע דבמנה סתם לא. ומה שדחה הר"ן דבריו דקמש"ל מנה זה דס"ד דבהא אפי' נמצא חסר שדרך העולם לקרות מנה אפי' על חסר וכל שאמר מנה זה כמה שיש כאן היתה כוונתו. ומלבד הדוחק שיש בדבריו תמוה לי דמאי פריך בש"ס כיון דתני ברישא מנה סתם מנה זה מבעי' ומאי קושיא הא קמש"ל מנה זו דאפ"ה אינה, מקודשת בחסר דינר והוא תמוה לפע"ד. גם נתבאר דהך סוגיא דהתם שלא כהלכה ולפי המסקנא לא קאי כמו שביארנו. גם נתבאר דמה שכתב הב"ש לדעת רש"י והר"ן דוקא בקיבל למלוה ליתא רק דבהא כבר נתקיים התנאי ובלא קיבל למלוה צריך לקיים התנאי אבל וודאי דלמ"ד מקודשת בהא נמי מקודשת וזה ברור:

ודע שיש לי מקום לפרש הסוגיא הנ"ל באופן אתר דהכוונה שקידשה במנה ונמצא חסר דינר ואח"כ נותן לה הדינר רק שכבר נתאכלו המעות הצ"ט דינרין והשתא להך מ"ד דלא כסופא למתבעי' לא הוי מקדש במלוה דכבר נתקדשה בשעת קבלת הצ"ט דינרין ולמ"ד דכסופא לא מתקדשה רק בעת קבלת הדינר וכבר נעשו הצ"ט מלוה וס"ד דמלוה ופרוטה ג"כ אינה מקודשת אבל למסקנא אי אפשר לאוקמא פלוגתא בהכי דהא קיימא לן דעתה אפרוטה ועכ"פ איכא פלוגתא והאיך נוקמא בפלוגתא דיסברו כ"ע דעתה אמלוה לכך השמיטה הרי"ף ועוד יתבאר בסמוך בס"ד:

(יז) בק' דינרין אלו והתחיל למנות. עת"מ וב"ש ודבריהם על פי דברי הר"ן דמפרש דברי הרי"ף דלא כרב אשי והרא"ש פוסק כרב אשי ולפי זה הך והתחיל למנות לאו דוקא דהתתיל למנות בלבד אינו מועיל ובמנה זו בלבד יכול לחזור וצריך לומר מה שזכרו התחיל למנות דבלא"ה לא בעי חזרה כדעת הרמב"ן שהביא הר"ן דלא כפירש"י. ונראה לי דלכך לא פסק הרי"ף כרב אשי משום דהך סוגיא דפרק האיש מקדש דפליגי בכסופא למיתבעי' ע"כ דלא כרב אשי דלרב אשי עיקר הטעם מה שנתן לה דינר וקיבלה ע"כ לשם תנאי קיבלה משא"כ מונה והולך. ולפי זה פשיטא דבחסר דינר דאפי' במנה סתם לא הוי תנאי רק דעתה אכולה א"כ האיך נחלקו הם הא פשיטא דלא מהני דלא כסופא דמ"מ דעתה אכולה דהא בהך דר"א לא כסופא ומ"מ טעמא דנתן לה דינר וקיבלה הא לא"ה לא הוי תנאי ועוד אי נימא דחסר דינר נמי הוי תנאי ולא דמי למונה והולך מ"מ מאי פריך לר"א שאני הך דר"א דנתן לך דינר בהכרח לתנאי קיבלה וע"כ דהך סוגיא דהתם לא אזלא אליבא דרב אשי. ובאמת יש לתמוה לכאורה על הרא"ש בזה אם לא דנפרש להרא"ש דמנה סתם הוי תנאי רק במונה והולך דעתה אכולה והא וודאי ליתא דכיון דמנה סתם הוי תנאי האיך ישתנה במה שמונה והולך וברור דהכוונה ואם בעת אמירת התקדשי לי במנה נותן לה דינר ע"כ תנאי הוא אבל אם בעת אמירתו מונה והולך דעתה אכולה א"כ כ"ש בנותן לה צ"ט בבת אחת והיא חושבת דיש מנה בוודאי דעתה אכולה וא"כ מבואר דהך סוגיא דהתם דלא כרב אשי. אך הגר"א בביאוריו כתב דהרי"ף פוסק כרב אשי ותרתי בעינן מונה והולך ומנה זו דכיון דאיכא לכולה בעינן מונה הולך דוקא. ולפי דבריו מיושב הך סוגיא דמ"ז אליבא דרב אשי דהתם אף דנמצא חסר כמונה והולך דמי מ"מ לא מהני במנה סתם דתרתי בעינן. אך קשה מאוד לפרש מציאות זה כיון דנמצא חסר לא בעינן מונה והולך כמבואר בברייתא להדיא א"כ מנה זו בלא מונה והולך ולא נמצא חסר היכי משכחת לה וצריך לומר דנתן לה צ"ט ויש אצלו עוד מונח בתוכו דינר אחד דמקודשת למפרע כשנותן לה הדינר והוא דחוק לפע"ד והעיקר כמ"ש לעיל:

(יח) אלא א"כ אמר לה וכו'. עב"ש ס"ק ט"ו והוא תמוה דלא נמצא ברמב"ם דבר ולשון המחבר הוא מדברי הטור ולא נתבררו דבריו אי כוונתו להך סוגיא דמ"ז וכפי פירש"י דפליגי באמר יהא הדינר עלי במלוה ופסק כמ"ד מקודשת כדעת הרא"ש דפוסק כת"ק וגריס בת"ק מקודשת אבל באמת רש"י הוכרת לפרש כן משום דפליגי התם במקדש במלוה וע"כ דפליגי באמר לה כך ולמ"ד מקודשת כבר נתקיים התנאי רק דמגיע לה תוב דינר אבל הך פלוגתא גופא שייך בלא אמר לה כלל דהא פריך עלי' דר"א מהך מ"ד דסובר אינה מקודשת ור"א מיירי שלא אמר לה רק התקדשי לי במנה ונתן לה דינר ולא יותר ולמ"ד דלא כסופא מקודשת למפרע וכשישלים. ולמ"ד דכסופא אינה מקודשת. גם דברי המחבר מגומגמין דפלוגתא זו לא שייך רק במנה סתם לא במנה זו לכ"ע אינה מקודשת בחסר דינר לכן נראה יותר דהטור לא הי' מפרש כפירש"י דפליגי בקיבל עליו אח"כ במלוה דס"ל דבכהאי גוונא נהי דמעיקרא כסופא לה מ"מ השתא מקודשת מכת שתיקתה או אמירתה הן [כמו שאבאר בסמוך] רק פלוגתייהו באמר לה התקדשי לי במנה ונמצא חסר דינר למר אמרינן דנתקדשה בעל מנת שישלים ולמר לא משום דכסופא לה אבל באמר לה אח"כ שמקבל עליו למלוה אפי' במנה זו מקודשת כנ"ל ולכך גם המחבר העתיק במנה זו. רק קצת גמגום יש דהשתא לא מיירי בחסר רק מונה והולך ודו"ק ועי' בסמוך:

(יט) ונתרצתה, עח"מ ולדעתו הדבר תלוי בכסופא למיתבעי' ובאמת זה אינו רק דעת המחבר דשתיקה לא מהני דעל דיבור הראשון סומכת כמ"ש הב"ש וכ"כ הטור בשם הרמ"ה לקמן ופי' ב"י דכוונתו משום דיש לומר על דיבור הראשון סומכת. ובאמת לא ידעתי הא בלא"ה קיימא לן לעיל סי' כ"ת דאם נתן לה בפקדון שתיקה דלאחר מ"מ לאו כלום ובנתן לה בתורת קידושין הוי ספק אי מהני שתיקה לאחר מ"מ א"כ הכא דקיבלה לקידושין הוי ספק וכן נראה שהוא דעת הרמ"ה דכתב בשתיקה ספק משום דלקידושין קיבלה דמיא להך דקדש בציפתא דאסא דלעיל סי' כ"ח ולפי זה ליתא למ"ש הב"ש להוכיח מהרמ"ה דהקידושין אינן בטלים דאל"כ אפי' ספק קידושין לא הוי והוא תמוה דפשיטא דהוי ספק קידושין מאתר דקיבלה לקידושין ולא לפקדון ואדרבא אי הי' סובר דאינן בטלים לא הי' צריך לומר מחדש התקדשי לי. רק מה שהקשה על רמ"א לכאורה תמוה וכ"ש לפי מה שכתבתי דבשתיקה וקיבלה לשם קידושין ספיקא הוי כדלעיל סי' כ"ת מכת שתיקה דלאחר מ"מ. אך באמת נראה לפע"ד ליישב דברי הרב רמ"א והוא דהמעיין בטור יראה דהרמ"ה לא כתב דינו רק בדינר רע והוא מקדש אותה באותו דינר רע ומהאי טעמא צריך קידושין מחדש שהרי מבטל דבריו הראשונים באמת שתתקדש בצ"ט דינר כסף ואחד נחושת או רע אבל בנמצא חסר ורוצה להשלים לה לקיים דבריו הראשונים בהא מודה הרמ"ה דלא דמי לשתיקה לאחר מ"מ דלעיל סי' כ"ת דהתם לא רצתה מעולם להתקדש לכך לא חששה להשיבו אבל הכא דרצתה להתקדש במנה וכשמשלים לה דינר הרי יש לה מנה כמו שרצתה ובהא וודאי שתיקה כהודאה דרוצה עכ"פ להתקדש עכשיו כיון שכבר רצתה להתקדש במנה רק במנה ודינר נחושת או רע שאינו יוצא כלל בהא לא נתרצית לעולם להתקדש זה דומה ממש להך דסי' כ"ת ובשתיקה לאחר מ"מ הוי ספק ולכך הרב דקאי בפלוגתת הר"ן ורש"י אי מקודשת כשמשלים ולהר"ן אפי' בהשלמה אינה מקודשת כמ"ש הר"ן להדיא ובתוס' שם ועל זה כתב רק שיקדשה שנית בהשלמה שמשלים ובהא וודאי מהני שתיקה והרמ"ה מודה בזה. ונראה דלכך כתב המחבר ג"כ ונתרצתה דיהא עלי מלוה דומה להך דהרמ"ה דמעיקרא לא קידש במלוה כלל ולא