תפארת יעקב אבן העזר קידושין לח

זה וקדשו ונתן לה הדינר אם האיש תבע את האשה יעשו דברי האשה וישלים לה ר' ואם האשה תבעה את האיש יעשו דברי האיש ולא ישלים אלא מנה:

(יד) והוא ישלים לה השאר. לא נתבאר בדברי הפוסקים אופן השלמה זו אי מקודשת וכל אימת שישלים מהני או שדבר זה תלוי כל שתתבע ממנו ולא יתן בטלו הקידושין וכבר ביטל התנאי במה שלא נתן לה כשתבעה ונראה לי ראי' דבתביעתה תליא מילתא דהא בפ"ב קאמר דנתלקו בחסר דינר אי כסופא למתבעי' או לא ופריך מדר"א ומשני דצ"ט לא כסופא והשתא אי ס"ד דלא מהני תביעתה כלל וכל אימת שנותן מהני א"כ מה בכך דלא כסופא ס"ס כיון שלא קבע זמן להשלמה זו מה יועיל תביעתה ומשום הא גופא לא סמכה דעתה וע"כ דבתביעתה תליא מילתא רק דכסופא לתבעו ולפי זה כל שתבעתו להשלים ולא השלים נראה לי דנתבטלו הקידושין. ולענין אי יכולה להנשא לו קודם השלמה נראה לי אי לא קיבלה קידושין מאחר יכולה להנשא דלא חששו לביטול התנאי רק בגירושין משום לתא דא"א אבל הכא ליכא חשש א"א כלל אבל בקיבלה קידושין מאחר אף דלא הוי קידושין מ"מ אינה יכולה להנשא שמא תתבע אותו ולא יקיים התנאי והוי קידושין למפרע כנ"ל:

(טו) שזה כמו שאמר וכו' ע"מ. [עת"מ ס"ק י"א וכוונתו כיון שאמר בפשיטות והוא ישלים דבלי השלמה הקידושין בטילין א"כ לא הי' לו לומר דהוי כעל מנת דהא בהא איכא פלוגתא דבעי כפול והוי לי' לומר דהוי ככפלי' לתנאו ולק"מ קושית הב"ח] ויש להסתפק לפי דעת הי"א שהביא המחבר לקמן סי', קמ"ד סוף ס"ק ד' דע"מ אינו כמעכשיו א"כ הכא נמי יש לחוש לדעה זו רק שאפשר לומר דכמו דאמרינן דהוי כאומר על מנת כן יש לומר דהוי כאומר מעכשיו בפי' וכמו שכתב הרא"ש דהוי ככפלי' להנאה למ"ד דע"מ בעי כפול ויש ראי' לזה מהא דפריך לר"א מברייתא ואמאי לא משני דהא מני רבנן דעל מנת אינו כמעכשיו דהא רבנן פליגי עלי' דרבי בהא כמבואר פרק מי שאחזו ור"י ס"ל התם לכשתתן וכן בפרק האומר בקידושין מבואר דרבנן פליגי בהא. ולפי הנ"ל ניחא דמ"מ כמו לר"א כאומר על מנת כמו כן לרבנן כאומר מעכשיו. איברא לישנא דש"ס משמע להדיא דלא חשבינן לה רק כאומר על מנת בלבד ומכת הך דרב הונא אמר רבי הוא דקאמר לה ולרבנן לא. לכן נראה דמה שהקשו מברייתא הוא לפי שאמרו שם אפי' בדינר האחרון והשתא אי ס"ד דהטעם דעל מנת אינו כמעכשיו מאי רבותא יש באחרון טפי מראשון דאטו בכל תנאי כשיאמר על מנת שתתנו ר' זוז תוכל ליתן קצ"ט וכל כיוצא בזה ולא מצינו בשום מקום רבותא בזה שיתן דבר מועט פחות מכפי התנאי וע"כ דעל מנת כאומר מעכשיו דמי רק דלא ס"ל דהא הוי כעל מנת רק דעתה אכולה דלא ניחא להתקדש בפחות ממנה והשתא שפיר קאמר רבותא כיון דבאמת לא יהא לה הפסד בין אי תקבל על מנת או לקידושין גמורים דס"ס יצטרך ליתן לה כל המנה במושלם רק דגנאי לה להתקדש בפחות ממנה א"כ בהא ס"ד דלא שייך גנאי בצ"ט טפי ממנה ועל דבר מועט כזה לא שייך גנאי קמש"ל כיון שזכר מנה לא רצתה להקנות עצמה רק במנה אבל אי מודי דחשיב כעל מנת רק דאינו כמעכשיו א"כ פשיטא דצריך לקיים התנאי במושלם וכיון דאינו כמעכשיו יכולה לחזור כל שלא קיים התנאי ומה נפקא מינה דינר אחרון או ראשון:

גם מה שהקשו למ"ד דעל מנת בעי כפול עד שהוצרך הרא"ש לומר דהוי ככפלי' לתנאה ג"כ אינו נראה לפע"ד כלל מהאי טעמא גופא דאי אמרינן דהוי ככפלי' א"כ נימא דהוי כמעכשיו ולמה לן להך דר"ה אמר רבי וע"כ דאינו רק כעל מנה בלבד א"כ ממילא בעי כפול אבל בלא"ה לק"מ דלא שייך הכא לומר תנאי בטל ומעשה קיים דהא הוא אמר התקדשי לי במנה א"כ אם יקיים התנאי הרי נתקיימו דבריו דבאמת נתן מנה אבל אם לא קיים התנאי הרי ביטל דבריו לגמרי שאמר התקדשי לי במנה והאיך תתקדש בדינר מה שאמר במנה גם היא לא נתרצתה להתקדש רק במנה רק שאין הפרש אצלה שתקבל המנה לקידושין או לקיום התנאי אבל האיך אפשר שיאמר התקדשי לי במנה ותתקדש בדינר מה שלא זכר כלל קידושין בדינר רק כשמקיים התנאי אז אמרינן דגם מאמרו התקדשי לי במנה הי' על אופן זה או במה שנתן לה דינר ביאר דבריו על מנת אבל כשתסלק התנאי לגמרי צריך לקיים דבריו במנה כאשר אמר וזה ברור. ולפי זה יש לדון כאן להך דעה הנ"ל דאינו כמעכשיו אך כבר ביארתי לקמן סי' קמ"ד דדברי המתבר תמוהין בזה דלא נמצא מי שיסבור כך דע"מ אינו כמעכשיו ועמש"ש:

(טז) וה"ה אם חסר דינר אחד וכו'. דין זה צריך ביאור קצת ומקורו מסוגיא דפ"ב (דמ"ז ע"א) דפליגי ת"ק וי"א בנמצא מנה חסר דינר מר סבר כסופא למתבעי' ומר סבר לא כסופא למחבעי' ופירש"י בד"ה מילי אותרי בדבר אחר דהך מלוה לא מלוה שיש לו עלי' קאמר אלא שאמר לה התקדשי לי במנה ונמצא מנה חסר דינר ואמר לה הרי הוא עלי מלוה ובוודאי אי אפשר לומר שיסבור הרב ז"ל דדוקא אם קיבל עליו המקדש במלוה ובלא"ה אינה מקודשת דהא פשיטא כיון דס"ל להך מ"ד דלא כסופא א"כ הוי כמקדש על מנת א"כ מה צורך שיקבל במלוה אם יקיים התנאי תתקדש ואם לאו לא ולא מצינו בדברי ר"א דקאמר ישלים שיצטרך לקבל עליו במלוה וברור דכוונת רש"י דקשיא לי' דברייתא קתני המקדש במלוה ואי נחלקו בהך איזה מלוה יש כאן דלמ"ד דלא כסופא אינו רק מקדש על תנאי ואין עליו שום חיוב מלוה רק אי ירצה בקידושין יקיים התנאי כמו כל תנאי בעולם ולמ"ד דכסיפא בוודאי לא הוי מלוה דהא דעתה אכולה לא בתנאי כלל לזה פירש"י דהך מחלוקת הוא שבא לקיים תנאו במה שמקבל עליו בחוב גמור אותו הדינר והרי היא כמי שקיבלה הדינר במה שנתחייב לה דינר במלוה לזה סובר מ"ד מקודשת דסמכה דעתה דלא כסופא למתבעי' ומ"ד אינה מקודשת דלא סמכה דעתה אבל וודאי למ"ד מקודשת אפי' לא קיבל במלוה נהי דאכתי אינה מקודשת דמתסר קיום התנאי אבל כשיקיים התנאי מקודשת רק דנחלקו טפי דזהו הוי כקיום התנאי והרי היא מקודשת גמורה ולא מחסר דבר רק הוא נתחייב לה מלוה. ואין להקשות מאי מקשה עלי' דר"א שאני התם דצריך לקיים תנאו באמת רק דאמרינן דהוי כאומר על מנת ובהא שפיר אמרינן דסמכה דעתה דהא כל תנאי בידו לקיימו ושלא לקיימו ומ"מ מועיל תנאי בקידושין רק הכא דנימא דמה שקיבל במלוה נתקדשה לגמרי ואין צורך עוד לקיום התנאי רק נעשה ב"ח שלה בהא אמרינן לא סמכה דעתה ובאמת לק"מ דוודאי למ"ד אינה מקודשת משמע דאינה מקודשת כלל אפי' ירצה ליתן לה הדינר לקיים התנאי דאל"כ ישלים הוי לי' למימר דהא על מנת כאומר מעכשיו ומקודשת היא רק שישלים וע"כ דסובר דאפי' תנאי לא הוי ויכולה לחזור בה אפי' ירצה לקיים תנאו וא"כ הוי ר"א כתנאי והוצרך לחלק בין חסר דינר לחסר צ"ט דינר וזה ברור:

ועדיין הדבר צריך תלמוד דבמאי עסקינן הכא אי בשחקה הא הוי שחיקה דלאחר מ"מ כיון דמעיקרא אמר התקדשי לי במנה א"כ האיך יאמר שתתקדש בחסר דינר ודינר מלוה וע"כ דאמרה הן א"כ מה ס"ד דכסופא לה למתבעי' כיון דנתרצית להתקדש בזה. ובשלמא אי הי' מקדשה במלוה בלבד יש לומר דלא מהני ריצוי שלה כמו דלא מהני בקידשה בשט"ת דלא סמכה דעתה שימחול אף דמתרצית אבל השתא דנותן לה מעות ג"כ לקידושין א"כ לא גרע ממקדש במלוה ופרוטה דמקודשת וצריך לומר באמת דהך סוגיא אזלא בס"ד דמלוה ופרוטה ג"כ אינה מקודשת דשם במסקנא מוקי לה דפליגי בהא. ובזה יש לי לפרש מה שהשמיט רבינו הגדול