תפארת יעקב אבן העזר קידושין לז

חשיב כנותן לה המנה א"כ כיון דלכ"ע כל שלא מסר המנה ליד המקבל יכול לחזור בו א"כ כיון דמשכון זה לא חשיב כהגיע לידו המנה א"כ ממילא יכול לחזור כיון שעדיין לא הגיע לידו המתנה רק בנתן משכון לחלוטין על המנה אז הוי כמו שנתן לו המנה ממש ואינו יכול לחזור וזה שכתבו דאין סברא לחלק בין קידושין למתנה ואי הטעם בקידושין שלא קנתה המנה א"כ בהכרח דמתנה נמי לא קנה דהא מהאי טעמא אינה מקודשת הואיל ולא קנתה המחנה וע"כ דבאמת בקידושין אפי' קנחה המחנה באופן המועיל אינה מקודשת דבקידושין לא מהני מה שמגיע לה מנה רק שיבואו לידה והרי לא הגיעו לידה רק ממילא הוכיחו התוס' דבמתנה לא קנה כלל כיון דלא חשיב קבלת המשכון כהגיע לידה המנה א"כ יכול לחזור בו מהמתנה וזה ברור. ולפי זה ממילא מה שכתבו התוס' בשם הר״ר חיים בשם ר"ח דאם אמר שלא תחזיר לי המשכון עד שאתן לך דמהני במחנה מ"מ פשיטא דלא מהני בקידושין דנהי דיכולה לתבוע המנה או לעכב המשכון מ"מ כיון דאפי' הקנה לה בחוב גמור לא מהני דמ"מ אין זה חלף המנה כיון דלהחזיר עומד והמנה לא נתן לה עדיין ולא מהני בקידושין רק כשבאו לידה המנה וכל זה ברור:

ולפ"ז לשיטת התוס' כל שאמר התקדשי לי במנה לא מהני שום דבר רק שיתן לה המנה או משכון לחלוטין על המנה אבל נתן לה שטר עליהם או משכון לפדותו על המנה לא מהני. אמנם כל זה כשאמר התקדשי לי במנה אבל אם קידש אותה במשכון בלבד שאמר לה התקדשי לי במה שאני נותן לך משכון על מנה שלא תחזיר לי עד שאתן לך מנה בהא יש לומר דמקודשת אפי' לפי סברת התוס' דהא לא קאמר כלל התקדשי לי במנה ופשיטא שיכול לקדש בכל דבר דאית לה הנאה כמו מדין ערב וכדומה ומ"ש שלא תתקדש בכהאי גוונא. אמנם הרמב"ן ז"ל יש לו שיטה אחרת בזה דכיון דאגיד גבי' הדבר שנתן לה לא הוי קידושין. והראב"ד ז"ל פי' כפי הטעם הראשון שכתבתי לעיל [רק שיש לומר בדעתו עוד דכיון דבלעדי הקידושין לא נתחייב לה בשום פנים והמשכון ברשותו א"כ במה תתקדש אף שאפשר אם תתקדש יתחייב לה המנה ולא דמי למתנה דלא קיבל מן הנותן כלום אבל הכא כיון שהיא מתקדשת לו אף הוא נתחייב במנה מ"מ בקידושין צריך שיתן לה קודם הקידושין וכאן קודם הקידושין לא נתן לה דאין זו נתינה כלל ודו"ק] וכתב הר"ן דלפי טעם זה מקודשת כשאמר קני במשכון זה שיעבוד על מנה והתקדשי לי. ונראה לפע"ד דהעיקר כדברי הרמב"ן ז"ל דהא פריך מברייתא דקתני קידשה במשכון מקודשת ומוקי לה במשכון דאחרים ולמה לא מוקי שלא אמר לה התקדשי לי במנה רק קני במשכון זה שיעבוד על מנה וע"כ דלא משכחת קידושין רק במשכון דאחרים דלא אגיד גבי' כלום וזה ברור:

ועדיין יש לברר אם נתן לה מתנה על מנת להחזיר כשיחזיר לה דמים מה דינו אי נימא כיון דמתנה על מנת להחזיר לא מהני ה"ה הכא לא מהני או שמא שאני הך דמ"מ צריך ליתן דמים עבור המתנה לא דמי לחליפין דהדר בלי דמים. גם יש לדון בזה כיון דעכ"פ תצטרך להחזיר מה שנתן לה א"כ לא הוי רק כמשכון ומנה אין כאן משכון אין כאן. ונראה לי לכאורה דלפי סברת הרמב"ן ז"ל דהטעם משום דאגיד גבי' א"כ בהא נמי אגיד גבי' אבל לפי סברת הראב"ד הנ"ל כל שקידשה בחפץ דרך מתנה גמורה ולחליפין לא דמי מקודשת. גם לפי סברת הרמב"ן ז"ל יש לדון דתיקשי לי' במתנה על מנת להחזיר תיפוק לי' דאגיד גבי' כמו משכון וגרע מינה דצריכה להחזיר לו בחנם וע"כ דמ"מ כיון דעכשיו נותן במתנה לא מיקרי אגיד גבי' א"כ ממילא כשמתנה על מנת להחזיר כשיתן לה דמים דלא דמי לחליפין מודה דמהני ומ"מ יש להסתפק דאולי גם בכהאי גוונא דמי לחליפין כיון דגוף המתנה הדרא וצ"ע בזה כי לא מצאתי כעת גילוי לזה ומעתה נשוב אל ביאור הש"ע והח"מ והב"ש:

(יא) ונתן לה משכון. עיין ח"מ ס"ק ז' וכבר נתבאר דמהש"ס מוכח כדברי הרמב"ן דאל"כ לא הוי מקשה מידי מברייתא דקידשה במשכון וע"כ דלא משכחת קידושין רק במשכון דאחרים ואפי' להראב"ד דוקא באומר קני משכון בשיעבוד מנה אבל באומר התקדשי לי בדינר ונתן לה משכון אפי' אמר לה קני משכון בשיעבוד מנה לא מהני לכ"ע ועיין בסמוך:

(יב) וכ"ש אם נתן לה שטר על הדינר. עיין ח"מ ס"ק ח' וב"ש ס"ק י' שהשיגו על הרב בזה ולא דקו רבנן בזה כבודם במקומם מונח ודברי הרב ברורים דע"כ לא נחלקו רק אם מקדשה בגוף השט"ת אבל כאן דאמר התקדשי לי בדינר ונתן שטר על הדינר פשיטא דשטר זה לא חשיב כקבלת הדינר והוא בדינר קידשה וזה שכתבו וכ"ש דכיון דמשכון דהוא שוה כסף לא הוי כקבלת הדינר כ"ש שטר תדע דהאיך יכתוב הרב כ"ש ובדברי הרשב"א מבואר אפי' הקנה לה בשטר או בקנין וע"כ דכוונת הרשב"א שקידשה בחוב זה בקנין או בשטר ובהא קאמר אפי' ותליא במחלוקת הראב"ד ורמב"ן אבל בקידשה בדינר לכ"ע לא מהני אמנם כבר הוכחתי לעיל דאפי' קידשה בשט"ח על עצמו לא מהני לכ"ע כדמוכח בש"ס פרק האיש מקדש בסוגיא דמקדש במלוה כמ"ש לעיל ס"ק א' ולא נחלקו רק בקידשה בשטר ונתן לה משכון דקא חסר לי' למקדש המקדש ומ"מ להרמב"ן אינה מקודשת דאגיד גבי' להחזיר לו כשיתן מעות:

(יג) ותזכה בו. הכוונה בזה שנותן לה המשכון לחלוטין בעד הדינר שקידשה ובהא מהני ודברי ר"י הם דברי התוס' ממש וס"ד דלא מהני דלא הוי כקבלת הדינר ממש קמש"ל דשוה דינר כדינר לענין זה ומ"ש בח"מ בשם ר"ת אינו לענין קידושין כמו שביארנו כוונת התוס' לעיל ס"ק א' באריכות ואולי לזה נתכוון הב"ש ג"כ ומ"ש הב"ש דלשיטת הרמב"ן ורשב"א לא הוי קידושין לא נהירא כלל דכוונת ר"י למ"ש התוס' מתחילתו דאם אמר והמשכון שלך מקודשת ובהא כ"ע מודים וקמש"ל דזה הוי כדינר וזה ברור. ואם נתן לה מתנה על מנת להחזיר כשיתן לה סך כך וכך יש להסתפק או כמו שביארנו צדדי הספק לעיל ס"ק א' ונראה ל' דהוי ספק מקודשת:

סעיף י. האומר לאשה הרי את מקודשת לי בק' דינרים ונתן לה אפי' דינר אחד ה"ז מקודשת משלקחה הדינר (יד) והוא ישלים לה השאר (טו) שזה כמו שאמר הרי את מקודשת לי בדינר זה ע"מ שאתן לך ר' זוז שהיא מקודשת לו מעכשיו (טז) וה"ה אם חסר דינר אחד או שהי' רע (הרא"ש והרמב"ן) ויש חולקין (הרשב"א) בד"א כשאמר לה בק' דינרים סתם אבל אם פירש ואמר לה הרי את מקודשת לי (יז) בק' דינרין אלו והתחיל למנות לתוך ידה וי"א דבחדא מינייהו כגון שאמר ק' דינרין אלו או שמתחיל למנות (הרא"ש והטור) אינה מקודשת עד שישלים לה ואפילו בדינר האחרון שניהם יכולים לחזור זה בזה (יח) אא"כ אמר לה דינר החסר יהא עלי במלוה (יט) ונתרצתה וכן אם נמצא מנה חסר דינר או נמצא מהם דינר נחושת ולא הכירה בו תחילה אינה מקודשת ויכולין לחזור בהן (דעת רש"י) (כ) וי"א דאפילו בלא חזרה אינה מקודשת (הר"ן פ"ק דקידושין) עד שיאמר לה אח"כ התקדשי בזה ושתקה ואם יכולה להוציא ע"י הדחק (כא) ה"ז מקודשת:

סעיף ח. האומר לאשה התקדשי לי בדינר זה ע"מ שאשלים ליך מנה והיא אומרת ע"מ שתשלים לי ר' והלך זה לביתו וזו לביתה ולא הסכימו ביניהם ואח"כ תבעו זה את