תפארת יעקב אבן העזר קידושין יח

ור"י לא פליגי דדבר זה תלוי אי עביד מהני או לא ורש"י פי' אליבא דאביי ור"י פסק לדידן דקיי"ל כרבא דלא מהני ואין דבריו נראין לפענ"ד דמה בכך דעביד מהני ס"ס לא יכחיש שום אדם שאשה זו לעולם לא היתה מחוייבת להחזיר הרביח קציצה א"כ האיך תתקדש. גם נראה לפע"ד דבכהאי גוונא הנ"ל שהוא מקדשה במה שלוה לה עתה ומרויח לה עתה אפי' לרבא מקודשת דלא שייך בזה לא מהני חדא דאטו הקידושין אמרה תורה לא תיעבד דהא יכול לקדשה בהיתר רק הרבית אסרה תורה לקבל ובהא לא אמרינן לא תהני וכ"ש לפי תה שכתבתי לעיל דהאיך נימא לא מהני כיון שניתן לה עכשיו פרוטה והיא קיבלה הנאה האיך לא תתקדש דהא יכול הי' שלא להלוות לה ולא להרויח לה והרי קיבלה הנאה בקידושין א"כ ממילא מקודשת ולא אמרו שם לא מהני רק לענין להחזיר הרבית וכאן לא שייך זה שאם לא תתקדש ההלואה חוזרת והפרוטה חוזרת. ועוד שאין לנו רק לכוף לגרש שלא יהנה ברבית אבל הקנין ממילא בא כל שמהנה אותה שוה פרוטה בעת קידושין ודו"ק היטב. וחכ"ש שאין ליישב בזה פירש"י דבהא פשיטא אפי' אי עביד מהני דין הוא שלא תתקדש כנ"ל. לכן נראה דעיקר מה שפירש"י כך הוא משום דליכא לאקשויי הא אינה מקודשת מכח רבית דמצינן לאוקמא באמת שמלוה לה עכשיו ומרויח לה זמן בעת קידושין ובהא מודה ר"י ג"כ כנ"ל. לכך פי' דעיקר הקושיא דאמאי קרי לה הערמה דכל שזקף עלה בדבר קצוב הוי רבית גמור וכיון דאיצטרך לשנויי שלא זקף מפרש האמת שהרויח לאחר כך משום לישנא דמשמע להו במלוה מכבר כנ"ל:

אמנם אחר העיון ראיתי בבעל העיטור באות ק' קידושין מבואר להדיא דהרב אבן תגאש חולק על דברי הרמב"ם דבהכי אינה מקודשת דהוי רבית קציצה ופי' כדברי הרי"ף דהרויח לה במלוה שהי' לו עלי' מכבר וזה מרומז בדברי הרמב"ם שכתב ורבותי פירשו דברים שאין ראוי לשומען נתכוון לר"י מגאש ורב אלפס שכך כתב בפ"ה תהלכות שאלה והם רבותיו והן הן דברי ר"י מגאש שהביא בעל העיטור ואף שהדברים מגומגמין שם שכתב אחר שזכר פי' הרמב"ם וז"ל אבל רבינו אבן מגאש אמר דוקא דארווח לה זימנא במלוה דמעיקרא דאבק רבית הוא ומותר חדא דאין יוצאה בדיינין וקנין אית לה בגווי' ועוד כי גזרינן באבק רבית בממון ממש אבל בדיבור לא ומאי דדחיא לי' כגון קנין אשה לא גזרו רבנן אבל במלוה דהשתא כיון דמתני מעיקר הלואה רבית קציצה היא וצ"ע עכ"ל והדברים תמוהין דהאיך יפרש הסוגי' אי בארווח לה במלוה דמעיקרא האיך אמר ואסור לעשות כן ואי במלוה שמלוה עכשיו הוי רבית קציצה. ונ"ל שיש ט"ס וצריך להיות מקודשת במקום תותר או דהכוונה דמותר מצד הדין אפי' משום אבק רבית ליכא הכא רק משום הערמת רבית אסור אבל עכ"פ משמע להדיא דרבינו אבן מגאש חולק על דברי הרמב"ם דאינה מקודשת. ועל פי זה יש לתמוה הרבה על הרב ב"י חדא במה שפירש דברי הטור דהכוונה דבעל העיטור מוכיח דע"כ אין הפי' כך דא"כ הי' חותר ואין בו איסור ודבר זה לא נמצא בבעל העיטור כלל ואדרבא חלק על הרי"ף מכח דלא נראה לו שתהא מקודשת בזה. גם מה שכתב ב"י דעל הרמב"ם לא נמצא חי שיחלוק דהא מבואר דהר"י מגאש חולק ובעל העיטור גופא הניח בצ"ע ודברי הטור בהכרת יתפרשו דבעל העיטור סובר דמותר לעשות כן דאין בזה איסור לפי שאינה מקודשת ונראה דנ"מ בקידש במלוה ופרוטה כה"ג אסור ג"כ משום הערמת רבית דכל דהיא מקודשת ממילא איכא איסורא ולא נמצא בבעל העיטור שום רמז רמיזא שיסבור דאפי' תהא מקודשת אין בו משום רבית כלל ומותר לעשות כן ואדרבא מדלא הקשה על הרי"ף הא ש"מ דמודה דיש בזה איסור רבית רק דאינה מקודשת לדעתו וזה ברור אם לא דסובר הטור דמ"ש בה"ע דאבק רבית ומותר להשיג על הר"י מגאש בא רם ברבית דטעיקרא דבעלמא הוי רבית גמור הכא הוי הערמת רבית ויש חסרון בדבריו וליתא ודו"ק:

סעיף י. הי' לו מלוה אצלה ואמר לה הרי את מקודשת לי (לג) בהנאת מחילת מלוה וכן אם אמר לה הרי את מקודשת לי במה שאני מרויח ליך הזמן מקודשת ואסור לעשות כן (לד) משום רבית (לה) וי"א (לו) שאינה מקודשת הג"ה. (לז) ויש לחוש לב' הסברות ואם קדשה אחר צריכה גט משניהם (כל בו בשם הרמ"ה והטור הביאו) היתה חייבת לאחרים ובא אחר ונתן פרוטה למלוה להרויח לה זמן וקדשה בזה (לח) הוי מקודשת (התו' והמרדכי והר"ן ריש קדושין):

(לג) בהנאת מחילת מלוה. זהו דעת רש"י והרי"ף לפי פירושם בש"ס והביא הרא"ש ראי' לזה מהא דאמרינן יש דמים שהם כחליפין החליף דמי שור בפרה והא מקדש במלוה הוא וע"כ משום דבהנאת מחילת מלוה מקודשת ומלבד מה שכבר כתבתי לעיל דהיכי דהגיע הזמן והמעות בידה לפרוע לכ"ע מקודשת א"כ אין מהתם ראי' כלל אבל בלא"ה אני תמה דמה ענין הך דהתם למקדש במלוה דדוקא בנתן לה מעות בהלואה אז אמרינן דניתן להוצאה כמו שפירש"י עד שיגיע הזמן ויכולה להוציאם לגמרי שלא ישאר שום דבר קיים אבל המוכר לחבירו דבר האיך ס"ד שלא ישלם לו תיכף הא לא מכר לו על דעת שישארו המעות בידו בהלואה וא"כ פשיטא דמחויב להחזירם לו תיכף. וגדולה מזו נראה דיכול ליקח ממנו בחזרה המפץ דהאיך ס״ד שיקנה מחבירו דבר ולא ישלם לו רק יחזיק המעות והוא ישחמש בחפץ חבירו או יחזיק שורו אצלו וברור דיכול ליקח שלו ממנו אם לא ישלם לו א"כ שם דמכר לו שור וחייב ליתן לו דמים א"כ פשיטא דלכ"ע אם קנה ממנו פרה בדמים הללו לא הוי מכירה במלוה משום דלהוצאה ניתנה דלעולם לא הלוה לו מעות להוציאם רק תיכף צריך לשלם לו בעד השור או יחזיר לו שורו וא"כ שפיר מהני מתורת חליפין וזה ברור לפע"ד. ואדרבא אני תמה לדעת הרי"ף כיון דס"ל דהכל תלוי אי אמר בהנאת מלוה אבל במחילה לבד לא מהני א"כ תיקשי האיך יאמר אביי בהנאת מלוה וכו' ואסור לעשות כן הא בהנאת מלוה מותר לכתחילה והאיך נרמז בדבריו בהנאת הרווחת זמן עד שיאמר ואסור לעשות כן:

והנה הרב בעל העיטור הקשה על פירש"י אמאי איצטרך לאוקמא דארווח לה זימנא לוקמא במחל לה מלוה גופא והוא תמוה דמזה מותר לעשות כן ואם בא להקשות אאביי גופא הי' לו לומר במחל מלוה גופא הא בא לאשמעינן דאסור לעשות כן ובמלוה גופא מותר לעשות כן רק הא קשיא כנ"ל. ועוד דהא משמע דבא לומר דבר והיפוכו דבהך גוונא גופא דבהא מקודשת בהא לא ובאמת בהא מקודשת גם במלוה גופא ואם לא בא אביי רק לחלק בין זכר בהנאת לתקדש במלוה סתם א"כ האיך יאמר ע"ז ואסור לעשות כן. ויותר הי' נראה לכאורה דעת התוס' פרק המדיר דלא תליא כלל בתיבת בהנאת רק עיקר דברי אביי הם לחלק דאף דמקדש במלוה אינה מקודשת הואיל ולא מחל לה המלוה ואנן בעינן שיתן דבר לידה ויקדשה בנתינה זו אבל באומר התקדשי לי במלוה שיש לי כיון שלא תחל לה רק קידשה במלוה זו א"כ אין כאן נתינה רק לשתתקדש אבל בלי קידושין אין כאן נתינה לכך צריך דוקא שימחול לה המלוה ויאמר התקדשי לי בזה דאז המחילה היא הנתינה ומקדשה בנתינה זו וקאמר אביי דבהרווחת זמן אפי' לא מחל מקודשת ודוקא בשלא זכר מחילה ולא הרויח זמן אבל בהרויח זמן אפי' לא מחל המלוה כלל מקודשת רק רבית הוא דהוי ומלוה בלי מחילה קורא הנאת מלוה אבל מלוה עם מחילה לא מיקרי הנאת מלוה רק מלוה כולה וזה שאמר המקדש במלוה אינה מקודשת ולא בא הוא לחרש דין זה דדברי רב הם פרק האיש מקדש רק לומר אף דבהא אינה מקודשת הואיל