תפארת יעקב אבן העזר קידושין קנח

בשבילם וי"א דשבת וי"ט ראשון ושני הוי כפנים חדשות בסעודת הלילה ושחרית אבל לא כסעודה שלישית וכן פשט המנהג:

הג"ה. ועכשיו נהגו במדינות אלו לברך ז' ברכות בסעודה ג' ואפשר משום דרגילים לבוא פנים חדשות וי"א מטעם דרגילין לדרוש והדרשה הוי כפנים חדשות:

(יג) שמרבים בשבילם. הנה להרמב"ם לא תליא פ"ח בשמחה והרבות סעודה רק בב"א שלא שמעו עדיין הברכות כלל ולכך לא זכר דשבח ויו"ט הוי פ"ח דלדידי' לא שייך זה כלל והתוס' ושאר פוסקים ס"ל דפ"ח תליא בהרבות שמחה וסעודה בעבורו ולכך הוי שבת פ"ח וממילא אפי' לא אכל רק שמרבין בשבילו דהיינו בשביל כבודו שמחה וסעודה כמו בשבת דמהני מה שמרבים לכבוד שבח ואין השבת מאוכלי הסעודה מ"מ הוי פ"ח. אמנם מבואר מלשון התוס' דבעינן שירבו בשבילו באמת גם מלשון הפוסקים שדרך להרבות אינו נראה לי דהכוונה אף שאינן מרבין דמנין להם זה ומסתמא לא נחלקו על לשון ר"י בתוס' רק שבאו לומר אף אם מרבה בשביל פ"ח כדי לומר ז"ב לא מהני רק אם באמת ראוי הוא להרבות ודרך להרבות בעבור כבודו אבל אם אין דרך להרבות בכבודו רק עכשיו מרבה כדי לומר ז"ב לא מהני ואפי' אי נפרש דרך להרבות בפשיטות עכ"פ לא יפה עושין שאין מדקדקין בפ"ח ועושין ז"ב יהא מי שיהא והא וודאי ליתא וכמדומה שהוא ברכה לבטלה אלא צריך שידע בעצמו דבלי ז"ב הי' משמח מאוד והי' מרבה בשמחה וסעודה לכבוד זה שבא עכשיו אז יוכל לברך ז"ב להך דעה ומפירש"י שם אין הכרע וקרוב לפרש דעתו כדעת הרמב"ם ע"ש:

סעיף ט. י"א שאין לומר ז' ברכות על כוס ברכת המזון אלא מביא כוס אחר ואומר עליו ז' ברכות וחוזר ולוקח כוס של ברכת המזון ואומר עליו בפה"ג וי"א שאין צריך אלא על כוס של ברכת המזון מברך ז' ברכות וכן פשט המנהג ובמדינות אלו (יד) נוהגין כסברא הראשונה וי"א דאפי' לאשר ברא לחוד בעינן שתי כוסות (מ"כ מנהגים ישרים) וברכת אירוסין וברכת חתנים אומרים אותה על ב' כוסות אפי' מקדש בשעת החופה. (ונוהגין להפסיק ביניהם בקריאת הכתובה) (כ"כ התוס' ואשיר"י):

(יד) נוהגין כסברא ראשונה. הנה בפלוגתא זו דעת התוס' משום שאין עושין מצות חבילות ורבינו משולם דחה זה ודבריו נראין. אמנם יש ליתן טעם אחר דבאשכנז ס"ל כדברי הרא"ש והטור דבעי כוס לברכת חתנים בדוקא כמ"ש הרא"ש בשם ר"נ ולכך מדקדקין ליקח ב' כוסות להורות דצריך כוס דוקא דבכוס אחד יחשבו דהכוס משום ברכת המזון ופעמים אי לא יהא כוס יברכו ז"ב בלא כוס לכך מדקדקין ליקח ב' כוסות. ובספרד ס"ל כדעת הרמב"ם דאין כוס מעכב אפי' בברכת חתנים כמו באירוסין לכך אין מדקדקין ליקח ב' כוסות דבאחד סגי כנ"ל. ומ"ש הב"ש בשם הב"ח דאין אומרים ש"ב שיש נשים ואנשים בחדר אחד ואפ"ל דעיקר שמחה משמחת חתן וכלה בחופה שלהם:

סעיף י. (טו) י"א שאם החתן יוצא מחופתו אפי' כלתו עמו והולכים לאכול בבית אחר אין אומרים שם ברכת חתנים וה"מ כשדעתו לחזור אח"כ לחופתו אבל אם הולך לגמרי לבית אחר וכל החבורה עמו ונעשה אותו בית עיקר גם שם נקרא חופה ומברכין ברכת חתנים וכן לפעמים שהולכין החתן והכלה לעיר אחרת צריך לברך שם ברכת חתנים (טז) אם הוא תוך ז' (ואין דעתו לחזור) (ב"י):

סעיף יא. בני החופה שנתחלקו לחבורות אפי' אם אכלו בבתים שאינם פתוחים למקום שהחתן אוכל כולם מברכין ברכת חתנים לא מיבעיא אם השמש מצרפן אלא אפי' אין השמש מצרפן כיון שהתחילו לאכול אותם שבשאר בתים כשהתחילו אותם של בני החופה כולם חשובים כאחד לברך ברכת חתנים כיון שאוכלים מסעודה שהתקינו לחופה:

סעיף יב. השמשים האוכלים אחר סעודת נשואין י"א שאין מברכין ז' ברכות וי"א שמברכין ולזה הרעת נוטה:

(טו) י"א שאם החתן יוצא וכו'. זהו מה שכתבו התוס' והרא"ש ויש שם מחלוקת בדבריהם כי לכאורה נראה מדברי התוס' דבהולך לעיר אחרת א"א ב"ח ובאמת לא פליגי כלל דכוונת התוס' דכל שיצא ממקום החופה אין לברך רק בבית חתנים והיינו שעושה בית חתנים במקום אחר ולא יברך בדרך או במקום שאין שם בית חתנים. ומ"מ נראה לי דוקא בז' ברכות יש להקפיד למקום חופה כיון דחזינן דבעינן פ"ח להרבות בשמחה וכיון דאין שמחה רק בחופה אין לאומרה רק בבית חתנים הקבוע דהיינו מקום חופה אבל אשר ברא נראה לי דיש לאומרה בכל מקום שהחתן והכלה שם דהא אומרים אותה אפי' בלי פ"ח ויש לזה הוכחה מהא דאמר רב יהודא והוא שבאו פ"ח ויש להבין מי הכריחו לפרש הברייתא לענין ז' ברכות ולאוקמא בפ"ח דלא נזכר בברייתא כלל הוי לי' לפרושי לענין אשר ברא ובלי פ"ת וע"כ דקשיא לי' דקתני בבית חתנים ואילו אשר ברא לא בעי בית חתנים דוקא והיינו דקאמר בחר הכי מאי מברך אמר רב יהודא וכו' ז' ברכות והיינו דמשמע לי' דברייתא בז' ברכות משתעי דקאמר בית חתנים דוקא כנ"ל:

(טז) אם הוא ת״ז. עב"ש ס"ק י"ד וכבר כתבתי לעיל העיקר להשוות דברי הרא"ש עם דברי ר"י דכל שלא הי' יכול לשמוח עמה תיכף כגון שנשתהה בדרך יכול לנהוג ז' ימי המשחה אחר עבור ז' כמו בנושא ב' נשים כאחת דהואיל דאינו יכול לנהוג שניהם נוהג ז' לזו ואח"כ ז' לזו ע"ש:

סעיף יג. הסועד בבית חתנים משיתחילו להתעסק בצורכי סעודת נשואין ולהכינה עד שלשים יום אחר הנשוא מברך נברך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו אם היה י' מברך נברך אלהינו שהשמחה במעונו וכו' והם עונים ברוך אלהינו שהשמחה וכו' וכן סעודה שעושה אותה אחר הנשואין מחמת הנשואין עד שנים עשר חודש מברך שהשמחה במעונו והאידנא ערבה כל שמחה ואין אומרים שהשמחה במעונו אלא בז' ימי המשתה (יז) ומ"מ נראה דאף לאלמון שנשא אלמנה אומרים שהשמחה במעונו בשלשה ימים שהוא שמח עמה:

(יז) ומ"מ נראה וכו'. היינו אפי' האידנא ולכך לא זכר אשר ברא דזה אפשר אין אומרים האידנא אבל מדינא אפי' אשר ברא יש לומר כמבואר בטור להדיא ומ"מ לא ידעתי מנא לי' לחלק האידנא בין אשר ברא להשמחה במעונו ולדינא כבר הוכחתי מדברי הרמב"ם והש"ס להדיא דאין אומרים אשר ברא רק ביום א' בלבד באלמן שנשא אלמנה ויש לתמוה על הטור שכתב בפשיטות מסברתו לומר אשר ברא כל ג' ולא זכר דברי הרמב"ם דמבוארין להדיא להיפוך: