תפארת יעקב אבן העזר קידושין קנה

ארוסה היא אבל דברים שזוכה בארוסה פשיטא שזוכה אם הי' לו תנאי מן התנאים שזוכה בהן בימי ארוסתה כגון הגיע זמן או מסירה ודו"ק ולק"מ:

ועיין עוד בב"ש שהביא מה שאמרו בי"ד סי' קצ"ב דכלה צריכה לישב ז' נקיים קודם חופה שמא מחמת חופה ראתה וכתב המגיד דאם הי' לה חופה בתוך הז' הוי חופה כיון שאינו רק מדרבנן ות"ח מותר לישא מיד ולהתייחד ואח"כ תספור ז' נקיים ומותר להתייחד כיון שאינה נדה וודאי. והנה דבר פשוט דהמגיד מיירי שכבר טבלה לנדתה או שלא ראתה מעולם אבל פשיטא שאם לא טבלה מה בכך דהוא ח"ח ס"ם נדה גמורה דאורייתא היא כל שלא טבלה ומה בכך דמן הדין מותרת לטבול אבל כל שלא טבלה נדה גמורה היא גם נראה לי עיקר כפי' הב"י שם דאסור להתייחד ומה שכתב הרמב"ם נשואין היינו כפי לשון העולם וכן צריך לפרש דבריו כאן שאחר שכתב דחופת נדה לא מהני כתב שלא תנשא נדה עד שתטהר ואיזה נשואין הם כיון שלא נטהרה וע"כ דכוונתו שלא ישא כלל אף שלא יתייחד עד אחר שתטהר דחיישינן כיון שישא אותה דהיינו שיפרישנה ויביאה לביתו שמא יבוא לידי יחוד של איסור או ביאה ולכך בת"ח שרי בהך גוונא דהתם אבל היינו להביאה לביתו ויפרישנה לעצמו ויגמור הנשואין כשתטהר ותספור ז' נקיים:

(ד) וי"א. כבר כתבתי דעת הרמב"ם ז"ל בזה והם הקשו עליו מהך דיבמות דאמרינן יש חופה לפסולות ובאמת לק"מ דהתם לאו למיחשבה נשואה היא שהרי לא קידשה כלל ואפי' ארוסה לא הוי רק היחוד פוסלה מתרומה ואינו ענין לכאן ואפי' לפי מה שפירשו התוס' שם דמיירי בחופה אחר קידושין ג"כ לק"מ דדוקא חופה של נדה לא הוי חיבת חופה הראוי' לביאה שאין בדעתו לבעול נדה כלל רק לכשתטהר אבל חופתו של זה דמצד האיסור לא יבעול לעולם א"כ כיון שנכנס עמה לחופה וקידשה באיסור הרי הי' דעתו לבעול דאי לא עכשיו אימתי יבעול א"כ הוי חופה לדידי' הראוי' לביאה ודו"ק. ונידון מה שהקשה הב"ש להרמב"ם דמאי מיבעי' בש"ס הא הוי יחוד של איסור כבר כתבתי בסי' נ"ה בזה באריכות דלק"מ קושית הר"ן ריש קידושין ויחוד של איסור קונה וכן מהך סוגיא הנ"ל יש חופה לפסולות משמע בהדיא דקונה באיסור אך האמת הוא ג"כ כמו שכתב הב"ש דהרמב"ם מפרשה בראתה בתוך חופתה אך לאו מטעמו רק בפירסה נדה קודם אין החופה ראוי' לביאה מתחילתה בהא ליכא ספיקא דלא הוי קנין כלל לכל מילי מלבד ת"כ כמ"ש בס"ק א' באריכות ואפי' בשעת ווסתה לא הוי חופה הראוי' לביאה דאסור לשמש סמוך לווסתה:

(ה) ולמ"ד דחופת נדה. עח"מ ס"ק ג' ולדעתי יש לומר להיפוך ג"כ דאפי' אי נימא דחופת נדה הוי חופה מ"מ אין להקל בכתיבת כתובה קודם שמתייחד עמה דסתם לישנא אסור לשהות בלי כתובה משמע אפי' להתייחד בלי כתובה אסור שכך אמרו לשהות שעה אחת בלי כתובה. גם מה שכתב הב"ש ס"ק ג' דלכך צריך כתובה קודם להרמב"ם שאל יחסר שום דבר אפי' דרבנן אין צורך כלל דאפי' תימא שאין זה חסרון לענין קניית האשה מ"מ מצד עצמו יש איסור בדבר מצו תקנת חכמים אסור לשהות וכו' דמשמע אפי' יחוד בלא ביאה:

(ו) מאחר שאינה ראוי' לביאה כלל. היקר בזה שלא אמרו דיורשה במסירה או בחופת נדה רק שמוסרה לו כדי שישאנה בביתו וכן נכנס לחופה לבעול לכשתטהר אבל ליכנס לחופה לא לשם ביאה לעולם כלל רק לירש בלבד לכ"ע לא הוי חופה כלל ולא קנאה וכוונת הרא"ש דהוי דומיא דחופת נדה להרמב"ם דלא מהני ולא נחלקו עליו רק לפי שנכנס לבעול לכשתטהר אבל זה שלא נכנס לחופה לבעול כלל רק לירש לא הוי חופה לכ"ע ומהאי טעמא לק"מ מה שהקשה הט"ז דלמה לא ירש אותה מחמת מסירה שלה בעצמה ולפי הנ"ל ניחא דמסירה שאינה ראוי' לביאה כלל ולא נמסרה כלל לשם ביאה אפי' אח"כ רק לירושה בלבד לא הוי נשואין כלל:

(ז) דאין הברכות מעכבות. כבר כתבתי דאפשר דלכ"ע כל שבירך ברכת אירוסין יצא מכלל חשש כלה בלא ברכה ואפשר דמהאי טעמא דקדק הרמב"ם ולא בירך ברכת חתנים להורות דעכ"פ ברכת אירוסין בעינן להוציא מכלל כלה בלא ברכה:

סעיף ב. כשר הדבר (ח) שלא תנשא עד. שתטהר (ועכשיו המנהג שלא לדקדק ואין ממתינין ומ"מ טוב להודיע לחתן תחילה שהיא נדה) (מרדכי פרק אע"פ בשם ר"י):

(ח) שלא תנשא. לשון הרמב"ם ולא תנשא נדה עד שתטהר ויש להבין הא כבר ביאר דחופת נדה אינה כלום ועדיין ארוסה היא ומה זה שכתב ולא תנשא ונראה פשוט דכוונתו שלא יביאה לביתו ויפרישנה לו אף שיגמור אח"כ לכשתטהר דחיישינן שמא יתייחד באיסור ובזה מיושבין דברי הב"י מה שהקשה עליו הב"ש ס"ק ג' ועמ"ש לעיל ס"ק ג':

סימן סב. מתי מברכין ברכת חתנים ואם אוכלין בהרבה בתים ובו יג סעיפים:

סעיף א. צריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם נשואין והן שש ברכות, ואם יש שם יין מביא כוס ומברך על היין תחלה ומסדר את כולם על הכום ונמצא מברך ז' ברכות ואם אין יין מצוי (א) מברך על השכר:

(א) מברך על השכר. ואם אין שכר מצוי יברך בלא כוס דהא מעיקרא כתב שיברך שש ברכות ואם יש שם יין יברך שבעה מבואר דבלי יין מברך שש ואין הכוס מעכב. והב"ש ס"ק ב' כתב דבח"מ לא דק דהמגיד לא כתב רק בברכת אירוסין ולא בברכת חתנים ע"כ. ובאמת הוא לא דק כי המגיד כתב בהדיא בין בברכת אירוסין בין בברכת חתנים דאין כוס מעכב והוא דבר פשוט ע"ש. ותמוה שנעלם מעיני הב"ש דברי המגיד ועכ"פ האיך כתב דלא דק ולא הטריח עצמו לעיין בדברי ה"ה אם נמצא או לא ובש"ס משמע להדיא דלא בעי כוס כלל דלא קאמר רק בריך שית בריך חמש ש"מ דלא גמירי כלל ז' רק ו' וכן עיקר לדינא:

סעיף ב. יש לאדם לישא נשים רבות כאחד ביום אחד ומברך ברכת חתנים לכולם כאחד אבל לשמחה צריך לשמוח עם כל אחת שמחה הראויה לה אם בתולה ז' ימים ואם בעולה ג' ימים (ב) ואין מערבין שמחה בשמחה:

הג"ה. ואין לעשות חופת ב' אחיות ביחד (סמ"ק בשם ספר חסידים) (ג) וי"א דאף בשתי נכריות יש ליזהר שלא לעשותן כאחת משום איבה שמא יכבדו אחת יותר מחברתה (מרדכי פ"ק דמ"ק) ואין נזהרין מזה ואדרבא יש מכוונים לעשות חופות עניות עם חופות עשירות משום מצוה (הגהות מיי' בשם ר"י מפריז):

סעיף ג. אם יש ב' חתנים יחד מברכים ברכת חתנים אחת לשניהם:

הג"ה. ואפי' לא היו החתנים ביחד אלא שהיה דעתו על שניהם כמו שנתבאר בי"ד סי' רס"ה לענין מילה וי"א דאין לברך לב' חתנים ביחד