תפארת יעקב אבן העזר קידושין קנד

בברכות הראשונות. י"א לעשות החופה תחת השמים לסי' טוב שיהא זרעם ככוכבי השמים:

בזה וראיתי לבאר הנלע"ד בדינים אילו הכל על נכון והנה בדף נ"ו עלה ששנינו מן הנשואין גובה את הכל בעי רבין נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו ופשיט מדרב יוסף [ומשמע בש"ס להדיא דאיפשטא מדר"י ולא ידעתי מה צורך לן להרב ב"י לומר לפי שנאמר באת"ל כפי דרך הגאונים דהא בלא״ה מבואר בש"ס לפום השקלא וטרי' דאיפשטא] ובתר הכי לעל רב אשי נכנסה לחופה ופירסה נדה מהו וסלקא (א) אבל אם היתה נדה. הרב בעל ח"מ והב"ש האריכו בתיקו וכתב הרב ב"י דדינו של הרמב"ם נלמד מהנך תרי בעי' ונכנסה לחופה הוי כאשתו הוא בעי' דרבין דאיפשטא ופירסה צדה היינו בעי' דרב אשי דסלקא בתיקו. ואני תמה כיון דהוי בעי' דמעיקרא לענין תוס' כתובה בלבד. איתשל דהא כולה סוגיא דפרק נערה מבואר דנכנסה לחופה הוי נשואה לכל דבר והשתא האיך בעי רב אשי באת"ל דאפי' יהא הדין דנכנסה לחופה אינה גובה תוס' מ"מ נשואה היא ואיכא למיבעי' אי פירסה נדה נמי הוי נשואה עכ"פ וע"כ דבעי' דרב אשי ג"כ לענין תוס' משמע בהדיא דנשואה הוי דלא כהרמב"ם וכעין זה הקשה בח"מ. ועוד קשה למה פסק בפשיטות דעדיין היא ארוסה דמ"מ ספק נשואה היא לכל דבר ופשיטא דנ"מ בין אי הוא וודאי ארוסה או ספק כמ"ש הב"ש סוף ס"ק ב'. ועוד קשה לי דהא, משמע בש"ס דאיפשטא בעי' דרבין מדר"נ דקאמר לילה ראשונה ואקשינן אפי' תימא חופה אטו חופה ביום ליתא ומשני אורח ארעא קאמר. והשתא תינח אי חופה ראוי' לביאה א"כ אין לעשות רק בלילה אבל חופת נדה מאי נ"מ לילה או יום. ואכתי תיקשי אטו חופה ביום ליתא ואי נימא דהכוונה שנכנסה לחופה ובתוך חופתה פירסה נדה כיון דבהא קאמר רב אשי למה שינה הרב ז"ל וכתב אבל אם היתה נדה ואח"כ כנסה לחופה דבעי' דרב אשי להיפוך איתמר:

לכן נראה לפע"ד דמודה הרמב"ם דהנך בעי' בש"ס רק לענין תוס' כתובה נאמרו אבל נשואה וודאי הוי כיון שנכנסה לחופה כשרה לשם נשואין רק לענין תוס' בעי לה רב אשי כיון דמ"מ לא נגמרה החופה להיות ראוי' לביאה ולא הי' יכול לבעול לא כתב לה התוס' [ובסמוך יתבאר למה לא כתב הרמב"ם דבהא הוי ספק לענין תוס' בלבד] אבל היתה נדה מתחילתה לא קנאה כלל להיות נשואה והיינו מהך דריש כתובות דהביא הרא"ש ששנינו אם פירסה נדה אינו מעלה לה מזונות ולא ס"ל מה שכתבו הרא"ש ור"ן דלפי שאינו יכול לבעול לא חייבוהו במזונות דכל שראוי' היא לינשא והוא מעכב הרי חייב במזונות ועכ"פ האיך אמרו שם פירסה נדה בשעת ווסתה לא מיבעי' כלל דוודאי לא אכלה הא איכא לאסתפוקי בהא טפי מחלה וחלתה שאינו יכול לכנוס כלל אבל זה יכול לכנוס רק שלא לבעול. גם מהך סוגיא דנדה דקאמר לא סבר מר הא דרבא. ומה שדחה הרא"ש דלא ניחא לי' לרבינא תוחלת ממושכה לא ס"ל דמ"מ האיך השיב לו לא סבר מר הא דרבא מאיזה צד הוכיח משאלתו דלא ס"ל הא דרבא הי' לו להשיב שאינו רוצה בתוחלת ממושכה. אלא וודאי דמן הדין אינו יכול לכנוס והשתא לא קשיא כלל כל מה שהקשה בח"מ ס"ק ב' על דברי הרמב"ם דוודאי נכנסה לחופה ולא נבעלה עדיפא ממסירה אבל פירסה נדה קודם חופה גרע ממסירה ובעי' דרב אשי רק בנכנסה לחופה ופירסה נדה בתוך חופתה ובהא רק לענין תוס' בעי לה. ומה שלא זכר בעי' דרב אשי הוא משום כיון דבשעת ווסתה אסור לבעול וא"כ לא הוי היחוד ראוי לביאה כמו בנדה ולא קנאה כלל וע"כ דמיירי שלא בשעת ווסתה הילכך ס"ל לרמב"ם אף דסלקא בתיקו קנאה לגמרי אפי' לתוס' כתובה משום דהך בעי' דרב אשי קאי לפום הך לישנא בריש כתובות כיון דאיכא נשי דמשניין ווסתייהו כשעת ווסתה דמי א"כ הוי תרתי למעליותא חדא דילמא בשלא בשעת ווסתה יכולה לומר נסתחפה שדך אף דלענין מזונות קיי"ל דלא אמרינן הכי אבל כאן דנשואה הוי וודאי רק שלא ליתן התוס' לפי שלא הי' יכול לבעול על זה וודאי אמרינן נסתחפה שדך ואפי' תימא דכשעת ווסתה דמי דילמא תיבת חופה מהני ואפי' ליכא חופו הראוי לביאה ולכך כתב בפשיטות כיון שהכניסה לחופה הרי היא כאשתו דהיינו תחילת חופה קונה לגמרי וכן דעת הרא"ש ג"כ רק הוא מפרש בעי' דרב אשי מש"ה כשפירסה נדה קודם וזה אי אפשר כמו שביארנו דע"כ בעי' דרב אשי שפירסה בתוך חופתה ולענין ת"כ בלבד רק אף דרב אשי בעי לה כיון דסלקא בתיקו ממילא עבדינן דהוי נשואה גמורה משום נסתחפה שדך וכה"ג כתב המרדכי רק להיפוך דרב אשי בשעת ווסחה ושלא בשעת ווסתה מודה דנסתחפה שדהו והיינו דס"ל דדוקא התם דפירסה נדה קודם שייך לומר כיון דאיכא נשי דמשניין אבל לראות בתוך חופתה בשעה מועטת כזו דוקא לא שכיח ולכ"ע נסתחפה שדהו אבל קשיא לדידהו בשעת ווסתה לא הוי יחוד הראוי לביאה דאסור לשמש סמוך לווסת רק המרדכי סובר חופה אינו יחוד אבל להרמב"ם דחופת נדה לא מהני ה"ה תופת של אשה סמוך לווסחה לכך ס"ל לרמב"ם להיפוך ורב אשי בעי לה באת"ל דמשניין ווסתייהו וכיון דסליק בחיקו הוי לי' תרי ספיקי לקולא דידה כנ"ל ויתר הדברים יתבאר עוד בסמון:

(ב) אינה כאשתו. עת"מ מה שהקשה על המרדכי וכבר כתבתי מקודם דכוונת המרדכי דבעי' דרב אשי רק לענין תוס' כתובה אבל נשואה הוי והתם שלא נשאה אמרינן דבאונס אין לה מזונות אבל כאן דנשואה הוי שפיר אמרינן נסתחפה שדך לענין תוס' כתובה ואף דהתם אמרינן כיון דאיכא נשי דמשניין הכא דנכנסה לחופה ופירסה בתוך חופתה פשיטא דלא שכיח שתראה שלא בשעת ווסתה בזו שעה קלה שנכנסה לחופה וזה ברור. גס מה שהקשה בס"ק א' איך יופקע הקנין לק"מ דלא קנה רק להיות נשואה אבל לענין תוס' בעינן שיעור חופה שראוי' לביאה ולא תחילת חופה שאינה ראוי' בשעה מועטת כזו לביאה:

(ג) היא עדיין כארוסה. עב"ש ס"ק ב' מה שכתב בישוב דברי הת"מ דמסירה מטעם מחילה ובעי' דרב אשי בחופה בבית אבי' ולא נהירא כלל דפשיטא דמשמע מדברי הרמב"ם דהך סיפא דומיא דרישא וברישא וודאי מיירי בבית בעלה דכבר ביאר עיקר החופה ריש פ"י מה"א והוא מ"ש התחבר לעיל סי' נ"ה ושם מבואר דעיקר החופה שיביאה לביתו ויתייחד עמה ועל זה קאמר כאן שאם היתה נדה אינה חופה ש"מ אפי' בביתו רק יותר יש לומר בזה כדברי הח"מ דלא שייך מחילה במסירה רק כשראוי' תיכף לביאה ולחופה אבל בנדה אפי' מסירה לא מהני. ומה שהקשה בח"ח על זה לק"מ כמו שכתבתי בס"ק א' באריכות:

אמנם בלא"ה לא ידעתי מאי קשיא לי' להח"מ כי לכאורה נראה דלא נתכוון הרמב"ם בכאן רק לומר דהיא. כארוסה אבל אותן הדברים דפעמים זוכה בהם אף שהיא ארוסה כגון חיוב מזונות שמתחייב בהגעת זמן פשיטא דלא נעשית נשואה בהגעת זמן וכיון דחייב במזונות זוכה במעשה ידי' ובמציאתה א"כ יש לו זכי' בארוסה בהא לא מיירי רק אותן הדברים דבעינן שתעשה נשואה גמורה כגון לטמא לה ולהפר נדרי' וכמו כן לירושתה אי הי' חסירה יורשה ולכך לא זכר הרמב"ם גבי מסירה שלא תהא נדה דבהא אפי' ארוסה יורשה תדע דהא אינו מיפר נדרי' ואינו מטמא לה ש"מ דאכתי היא ארוסה [רק לענין תנק דלא קרינן בה בית אביה אבל בית בעלה ג"כ לא קרינן בה כמ"ש בריש סי' נ"ז באריכות] ש"מ דירושתה מצד אחר אפי' היא ארוסה וכאן לא כתב רק דנשואה גמורה לא הוי רק בנכנסה לחופת הראוי' לביאה אבל בלא"ה