תפארת יעקב אבן העזר קידושין קמה

ומעתה יש לנו לדקדק בדברי הרב ז"ל דאפילו ביאה שני' לשם נישואין ס"ל דאסורה בלא חופה דאי ס"ד דלשם נשואין מודה דמותרת כיון דנעשית נשואה בביאה זו א"כ האיך יעלה על הדעת דביאה של ארוסה לשם נישואין תהא מותרת וביאת נשואה גמורה תהא אסורה והאיך ס"ד לומר דאפילו אי נישואין עושה ביאה שני' אסורה כיון דאפילו ארוסה כל שבועל אותה לשם נישואין ליכא איסורא וכ"ש זו שהיא נשואה ועומדת ובהכרח שסובר הרב ז"ל דאפילו ביאה לשם נישואין אסורה בלא חופה ואף דבהדיא מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל והיא מדברי הרי"ף פרק הבע"י דכל שבעל אותה לשם נישואין נעשית אשתו וקנאה לכל דבר מ"מ איסורא איכא ואפ"ה קני ובהכי ניחא מה דמשמע בש"ס להדיא דרק בביאה דקידושין מספקא להו אבל בביאה דלאחר קידושין פשיטא להו דנישואין עושה וא"כ תיקשי הרי לדברי ה"ה הנ"ל אפילו ביאה שאחר קידושין אסורה ואפילו אחר נישואין כל שלא נכנסה לחופה שהרי אפילו אי נישואין אוסר הביאה שני' וע"כ דלאו הא בהא תליא דאפ"ת דלשם נישואין קני מ"מ איסורא איכא בלי חופה ועוד ראי' דסובר ה"ה דאפילו לשם נישואין איכא איסורא דאי ס"ד דלשם נישואין מודה דמותרת אפי' בארוסה א"כ היכי קאמר הרב ז"ל דלימא נ"מ בין אי אירוסין עושה אי נישואין אי מותר לבעול אותה אח"כ דאכתי ליכא נפקותא כלל דאותה ביאה שהוא מותר אי נשואין עושה משום דנשואה היא כן יכול לבעול אותה בתורת נישואין אפילו אי אירוסין עושה ודו"ק אלא וודאי מוכח דס"ל לה"ה דביאה לשם נישואין לא מבעי' אי ארוסה היא דאסורה בביאה לשם נישואין בלי חופה אלא אפילו אי נשואה היא למ"ד ביאה נישואין עושה כל שלא כנסה לחופה אסורה בביאה שני' כמו שביארנו:

וכל זה הוא שלא כדמוכח מדברי הר"ן ז"ל שם דכל היכי דבועל לשם נישואין ליכא איסורא כלל אפילו בארוסה וראייתו דאי ס"ד דאיכא איסורא ראוי הוא שלא יקנה כדמוכח פרק ד' אחין דקאמר התם מאמר דהתירא קני מאמר דאיסורא לא קני ע"כ ואף שאין אני כדאי לחלוק על הר"ן ז"ל מ"מ בכאן אני אומר כי דבריו מרפסין איגרא והוא דוודאי לא יסבור הרב ז"ל דאפילו קידושין לא הוי באיסור שהרי כל חייבי לאווין מתקדשין ותפסי קידושין וכן קידושי ביאה דרב מינגד ומשמע בפירש"י ביבמות דהוא בימי המשנה ומ"מ ליכא למ"ד דאין קידושין תופסין וע"כ דלענין קנין נשואה הוא דקאמר דהואיל דאיכא איסורא אין ראוי שיקנה אותה שתהא נשואה וע"כ יש לתמוה הא בש"ס בעי אי ביאה דקידושין אירוסין עושה אי נישואין עושה וקשה הא הך ביאה וודאי באיסור הוא א"כ האיך תהא נשואה בקנין איסור דנהי דמתקדשת בביאה זו אבל מ"מ איסורא הוא דעבד דהא לוקה כמו בועל ארוסתו בבית חמיו ובשלומא התם ביבמות שפיר קאמר הר"ן ז"ל כיון דכבר היא ארוסתו מותר לבוא עלי' בבית חמיו לשם נישואין דהשתא לא עבד שום איסור בביאה שהרי אין איסור לישא ארוסתו וכיון שלשם נישואין עביד מותר בה אבל הכא דבחדא ביאה מקדש ונושא פשיטא דעבד איסורא בביאתו והאיך יקנה שתהא נשואה והראי' שהביא מהך דיבמות פשיטא דאינה ראי' כלל דהך מאמר דאיסורא אין הכוונה שיש איסור במה שהוא עושה מאמר דאי איסור הוא מאי מקשה לב"ש זה יעשה מאמר ויקנה הא לכתחילה אסור ופשיטא דאין שום איסור במאמר זה רק כך טיבו של מאמר כל שמותר לייבם לכתחילה מאמר קונה וכל שאסור בביאה אין המאמר קונה והוי כמו חופת נדה למ"ד דלא קני משום דבעינן חופה הראוי' לביאה אף דחופה לא בעי ביאה כלל ואפילו לא נבעלה קני לה מ"מ בעינן ראוי' לביאה שכך הוא מטבע קנין החופה וכמו כן מאמר מטבע המאמר שיהא ראוי באותו זמן לביאה וכל שאינו ראוי לביאה בשעת מאמרו לא קני וכן פירש"י התם להדיא ואדרבא ביאה גופא קני התם דהא יקיימו ס"ל לב"ש אף דוודאי באיסור הוא וא"כ ה"ה כאן כיון דס"ל דביאה עדיפא מחופה רק דהיא צורך ביאה א"כ ממילא קני אפילו באיסור ואין ענין זה למאמר דהתם שאין הטעם לפי שהי' באיסור כלל כמו שביארנו:

ומעתה צריכין אנו לברר מאיזה טעם ס"ל לה"ה לאסור ביאה לשם נישואין בארוסה בלא חופה דהא כל הטעם שאסרו ביאה בארוסה כתב הב"י משום כלה בלא ברכה אסורה וא"כ בשלומא לא לשם נישואין אסור משום שאי אפשר לברך ברכת חתנים רק שתהא נשואה וא"כ כל ביאה שאינה לנישואין אין לברך ברכת חתנים וא"ע ממילא אסורה אבל לשם נישואין כיון שיכול לברך עלי' ברכת חתנים כיון שנעשית נשואה מאיזה צד יהא צריך חופה דוקא וכ"ש אי ביאה נישואין עושה מאיזה צד יהא אסור בביאה שני':

לכן נראה שזה שאסרו ביאת ארוסה לא מן השם הזה הוא כלל שהרי לא זכר הרמב"ם כלל הך דכלה בלא ברכה אסורה. רק טעמא אחרינא איכא כיון דביאת פנוי' וודאי אסורה ואפילו יחוד הפנוי' גזרו א"כ כל שלא הכניס האשה לביתו וייחדה לו שיהא נראה לכל שזו אשתו אסרו רבנן ביאתה עליו כביאת פנוי' וכן משמע להדיא בפירש"י שהביא הב"י שעל מה שאמרו דביהודא מייחדים פירש שגדרו על יחוד הפנוי' ואף ארוסה לא התירו וכו' הרי דס"ל דתרתי אית בה בארוסה איסור כלה בלא ברכה ואיסור ביאת פנוי' שלא נסתלק איסור זה מדרבנן כל שלא נעשית אשתו ממש ביחוד בביתו ויפרישנה לו ואפילו יברך לא יצא מידי איסור זה ולה"ה הנ"ל בתירוץ א' אפילו היא נשואה ואפילו בועל לשם נישואין בבית חמיו דנעשית נשואה כיון שלא הכניסה לביתו אסורה לו ולוקה על ביאתו בבית חמיו. וזה שמברכין בברכת אירוסין ואסר לנו את הארוסות כי לכאורה יפלא אי האיסור משום ברכה אין זה תלוי בארוסה ונשואה דכי הברכה משוי לה נשואה. ובפי' כתב הרמב"ם ז"ל דברכת חתנים בלי חופה עדיין ארוסה היא ואיך יאמר ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו הנשואות ולפי הנ"ל ניחא דכאן לא על איסור כלה בלא ברכה בלבד נתכוונו רק לאיסור ארוסה בלי חופה אפילו יברך ברכת חתנים מכח יחוד פנוי' הנ"ל ומעתה אני תמה על הרב ב"י שכתב על דברי הטור במה שכתב שאסור לבוא עלי' משום כלה בלא ברכה והוא מן התימא שהרי לא זכר הטור כלל ברכה רק הכנסה לחופה ואי כוונתו ברכה אפילו הכניס לחופה אסורה וע"כ דסובר הטור דאף שאמרו כלה בלא ברכה אסורה מ"מ כיון דבש"ס דילן לא הוזכר זה קי"ל ברכות אינן מעכבות וכ"כ הטור להדיא בסי' ס"ב דאין ברכות מעכבות וכל שהכניס לחופה הוי נשואה או דס"ל אפילו לדעת מסכת סופרים אין איסור רק לכתחילה אבל אינן מעכבין או דס"ל דבמסכת סופרים לא אמרו רק בלא ברכה כלל אבל כל שבירך ברכת אירוסין סגי בכך ולא אמרו רק כלה בלא ברכה כלל ותדע שהרי מברכין מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין וכן מזכירין והתיר לנו הנשואות ע"י חופה וקידושין א"כ פשיטא דלא מיקרי כלה בלא ברכה וכן יש לי לדקדק מתוך לשון הרמב"ם ז"ל שכתב אירס וכנס לחופה ולא בירך ברכת חתנים ה"ז נשואה ומדדיקדק ברכת חתנים ש"מ דבלא ברך כלל לא סגי רק דברכת חתנים אינן מעכבין כיון שכבר בירך ברכת אירוסין לא מיקרי כלה בלא ברכה. ועיקר כוונת הטור מכח איסור ארוסה כמו פנוי' שכל שאינה אשתו שהכניסה לביתו ממש בכלל איסור ביאת פנוי' היא וכל זה ברור לפע"ד ומעתה נשוב לדברי המחבר והרב והב"ש והח"מ:

(ב) ואפילו ביחוד. עת"מ דה"ה משודכת ודבריו מגומגמין לפע"ד דמשודכת פשיטא דפנוי' גמורה היא רק ארוסה ס"ד דמותר דלא חשובה פנוי' קמש"ל דמ"מ אסורה כדמוכח להדיא מפירש"י כתובות שהביא ב"י ריש סי'