תפארת יעקב אבן העזר קידושין קלז

אפי' בעין אינן חוזרין והא דפסקו רבנן הלכתא סבלונות הדרי מאכל ומשתה לא הדר לאו לאיפלוגי אדלעיל רק סבלונות היינו שאין עשויין ומאכל ומשתה היינו עשויין ודברים אלו ג"כ תמוהין מאוד דכיון דכבר שמענו מברייתא ומתניתין לחלק בין סבלונות העשויין לאין עשויין מה ביקשו רבנן בהא. גם מה זה שחילק בין מאכל ומשתה לסבלונות הלא הכל בין עשויין לאין עשויין הדבר תלוי. גם למה לא נקט מילתא דרבנן מעיקרא בשקלא וטרי' דעשויין ואין עשויין לאשמעינן דמאכל ומשתה אין עשויין נינהו. לפיכך פירש הרב הלוי ז"ל בפירושיו דרבנן לחלוק אכולה מתניתין קאי ולא תליא כלל באכל ולא אכל בין עשויין לאין עשויין רק כללה היא סבלונות הדרי מאכל ומשתה לא הדר. ודעת הרמב"ם כדעתו בזה אמנם דברי הרי"ף אי אפשר לפרש כך דלמה הביא הך דמעיקרא גם הנך בעי' אכל הוא או שלוחו כיון דלמסקנא לא תליא בהא כלל. גם קשה לומר שהי' מפרש כדברי המפרשים שלא כדברי הרב הלוי ז"ל דלמה הביא הך דרבנן שהרי לא חידשו רבנן לפי דעתם כלום:

לכן נראה לי דרך אחרת לדעת הרי"ף ז"ל ויחיישבו כל הדברים לנכון כמו שאבאר והוא דוודאי פירושא דמתניתין דמרובין ומועטין לאו בסעודת חתן תליא כלל כמו שהכרחנו לעיל והוא ענין בפני עצמו ומ"מ פי' מרובין ומועטין אמת כדברי המפרשים דהיינו אין עשויין לבלות ועשויין לבלות. ולפי זה יש לתמוה הא בברייתא מוכח דבעשויין לבלות תליא בסעודת חתן ועוד דברישא גופא במאי איירי אי באין עשויין לעולם נגבין ובעשויין לעולם אין נגבין כדתני בתר הכי והיינו דבעי למיפשט ממתניתין דבעשויין לבלות אפי' לא בלו אין נגבין כשאכל והיינו מדקתני סיפא בעשויין אין נגבין ולא תליא כלל בסעודת חתן וע"כ דסיפא כשבלו לכך לעולם אין נגבין ורישא דמחלק בין סעודת חתן כשישנן בעין ואז לא מהני מה שאין עשויין כיון שישנן בעין וכל שלא אכל נגבין ובאכל לא. עכ"פ מבואר דבאכל אפי' בעין אין נגבין והיינו דדחינן בייבא וסבכתא בהא מיירי מתניתין דבהא לא חליא בסעודת חתן כלל ואפי' לא אכל מחל דבר מועט כזה אבל בעשויין אחריני תליא בסעודת חתן ובהא מיירי ושפיר יש לומר דוקא בבלו אבל בלא בלו לא [ופי' זה נראה לי דהוי ס"ל להרמב"ם ג"כ ולכך חילק בכלים מועטין בין ישנן בעין אף דבש"ס משמע דבהא אפי' ישנן בעין לא הדר לכ"ע ואף דס"ל דרבנן חולקין היינו בעשויין אחריני אבל הנך כמאכל ומשקה דמי דמהאי טעמא באינן בעין אינן חוזרין ואין עשויין אחריני חוזרין כמבואר כל זה ברמב"ם, ולפי הנ"ל ניחא דבש"ס לא הוזכרו כלל לענין אי ישנן בעין רק לפרושי מועטין דמתניתין דלא תליא בסעודת חתן] והך מילתא דרבנן ג"כ אליבא דמתניתין הוא דקתני מועטין לא חליא כלל בסעודת חתן ומפרשינן לה בייבא וסבכתא ואתי רבנן למימר דמאכל ומשקה כמועטין דמי ולא תליא כלל בסעודת תתן דהנך עבידי איניש דמתלי כמו כלים מועטין דמתניתין רק סבלונות הדרי באין עשויין לעולם ובעשויין תליא בסעודת חתן אבל מאכל ומשקה כמועטין דמי דלא תליא כלל בסעודת תתן. כללא דמילתא מועטין לאו היינו סבלונות העשויין לבלות ומתניתין לא מיירי בהא כלל רק בא לומר דמועטין לא תליא כלל בסעודת חתן ומפרשי רבנן דה"ה מאכל ומשקה ולא פליגי כלל אהך סוגי' דלעיל ופי' זה נכון מאוד ומיושב הכל אף דהרמב"ם וודאי לא ס"ל בהא כרבנן כמו שכחבתי כי לפי מה שפירשתי דין עשויין לבלות דתליא בסעודת תתן לא נדתה כלל והרמב"ם לא זכר לחלק בסעודת חתן כלל ש"מ כדברי הרב הלוי ז"ל מ"מ בדברי הרי"ף נראה עקר כמ"ש. גם בסוגיא דמעיקרא ס"ל להרמב"ם ג"כ כמו שפירשתי וצריך לומר דמ"מ לא נראה לו לפרש הך דרבנן כנ"ל לפי שסתם סבלונות הדרי משמע לעולם אבל אין זה כדאי לאיפלוגי הא דרבנן אמתניתין הילכך לענין פסק הלכה העיקר כדברי הרמב"ם ורבו ז"ל רק בהא בלבד בעשויין לבלות חוץ כלים מועטין ומאכל ומשקה תליא בסעודת חתן כסתם מתניתין וברייתא. ויתר הדברים בענין זה יתבאר בדברי המחבר והרב איש על מקומו:

(ח) יחזרו הסבלונות. זהו דעת הרמב"ם ורבו ז"ל ומ"מ איכא למידק למה לא זכר הרב ז"ל דין שבת סבלונות דמיבעי' לן בש"ס וסלקא בתיקו ואפי' אי הלכתא כרבין מ"מ ספק זה לא נדחה. ונראה ברור דמזה ראי' דס"ל להרמב"ם כדעת הרב הנימוק"י ז"ל דהא דמיבעי' לן בשבת סבלונות דוקא בעשויין לבלות דתליא בסעודת חתן בהא ס"ד כיון דאי אכל לא הי' חוזר ברשותה קאי השבת עכ"פ אבל באין עשויין לבלות דלא תליא בסעודת חתן אין מקום לבעי' זו כלל ע"ש ולכך הרמב"ם דפסק כרבנן דאפי' באין עשויין לא תליא בסעודת חתן ונדחה הך מתניתין מקמי' דרבנן א"כ ממילא אין מקום לאיבעי' זו דהכל דין אין עשויין לבלות יש להם ואין מקום להסתפק בשבת סבלונות כמו למתני' באין עשויין וזה ברור:

(ט) וכן מעות. זהו מה שכתב הנ"י דמעות דין כלים מועטין יש להם דהיינו עשויין לבלות ומ"מ אין דברי המחבר מוכרחין שלא כתב הנ"י רק לפי דעתו דאין חילוק בין כלים קטנים לסבלונות העשויין לבלות רק לענין אי ישנן בעין והכל תלוי בסעודת חתן ועל זה כתב דמעות ג"כ דין עשויין לבלות יש להם דתליא בסעודת חתן אבל להרמב"ם דסובר דאפי' עשויין לבלות לא תליא כלל בסעודת חתן וחוזרין לעולם אפשר דס"ל דמעות ג"כ מה בכך דכעשויין לבלות דמי מ"מ חוזר ולא שמענו שיהא דין מעות ככלים קטנים שלא יחזור שלא כסבלונות העשויין לבלות דחוזרין ודו"ק. ומ"ש אבל אם היו קיימים כבר נתבאר טעמו בס"ק ז':

(י) וי"א דאפי' בדבר מאכל ומשתה וכו'. כבר כתבתי דנראה דעת הרי"ף והוא העיקר דמאכל ומשתה וכלים מועטים לא תליא כלל בסעודת חתן ואינן חוזרין רק בחזרה היא אבל סבלונות העשויין לבלות ענין אחר היא ובהא תלוי בסעודת חתן וכן עיקר כי לפי' זה הסוגי' מתיישבת על נכון:

(יא) דוקא כשאכל. הרב לא זכר כלל כמה שיעור האכילה. ומה שנסתפקו בש"ס בשלוחו ובביתו וכן בחצי דינר לפי הגירסא מהו שתשלש. ואמת כי גירסא זו תמוה לפע"ד דהא מעיקרא קאמר רבא דוקא דינר אבל פחות מדינר לא ופריך עלה פשיטא ומשני מהו דתימא אורחי' דמילחא קתני והשתא אי ס"ד שיש מקום לומר בפחות מדינר יחזור מקצת ומקצת לא יחזור א"כ מאי פריך פשיטא הא קמש"ל דפחות מדינר הדר לגמרי וע"כ צריך לומר או דמשמע להו מדקתני סיפא לא אכל משמע דוקא לא אכל כלל אבל אכל אפי' פחות מדינר דוודאי מיקרי אכילה אינו חוזר וע"כ דמשלשין ורבא לא משמיענו רק דלא אמרינן דאפי' פחות אינו חוזר כלל ושפיר פריך פשיטא ומהאי טעמא לא קאמר אבל פחות נגבין רק פחות מדינר לא היינו שאין הדין בזה כדקתני אינן נגבין כלל אבל ג"כ אין לומר נגבין רק בזה דין אחר יש משלשין או דמשמע להו בפשיטות דאין מקום לחלק כלל לשלש דאי מחל מחל הכל ואי לא מתל לא מחל כלום דכך שערו חכמים באכילה כשיעור דינר עביד למחול. עכ"פ הך בעי' אין לה מקום כלל ואפשר לי לפרשה בענין אחר לפי שיש בכאן סבלונות העשויין לבלות ואין עשויין וכלים מועטין ומיבעי' לן אי כל שיש דברים שאינו מוחל לא מחל כלום כיון שלא הי' דעתו למחול או דנימא דמשלשין דמה שראוי למחול נמחל ומה דאינו ראוי אינו מחול וכן לשון הטור פעמים חוזרין ופעמים אין חוזרין וכו' משמע דהחזרה ואינו חזרה בשני מיני השלחות דוקא לא שיהא בהשלחה אחת חוזר ואינו חוזר והיינו דמיבעי' לן בש"ס ודו"ק. גם במה דפשיטא להו להפוסקים דשתה איפשט בש"ס ולדידי יש לגמגם בזה דכלהו לא איפשטא ואין להאריך: