תפארת יעקב אבן העזר קידושין קלב

למה לא מפליג דלרבנן קשה טפי דלעולם לא תצא לדעתם ואמנם הדברים ברורים דקושית הש"ס להיפוך דע"כ דהך ברייתא לא אתיא כרבנן דס"ל לא תצא רק כר' מנחם בר יוסי ומיירי שנשאת לאחר שבאו עדים והא וודאי דר' מנחם בר יוסי לא ס"ל לדון על החזקה דא"כ אפי' נשאת ובאו עדים למה לא תצא הא הוי בחזקת א"א וע"כ דאינו דן על החזקה כלל וא"כ קידושין וגירושין שווין [תדע דע"כ ס"ל להתוס' דלר' מנחם בר יוסי אין לחלק בין קידושין לגירושין דאל"כ האיך הוכיחו מדלא מפליג דע"כ הוכחה שלהם מרישא כנ"ל ודו"ק] ועוד דלרבנן ג"כ ע"כ לא דיינינן על החזקה כלל דא"כ מה נ"מ בין אחד מעידי' או אתר ס"ס אנן מפקינן לה מיני' מחמת חזקה וע"כ דאין אנו דנין על החזקה להחמיר כ"ש להקל וא"כ מ"ש רישא ודו"ק ודברי התוס' צ"ע בזה:

סעיף ג. (ד) עד אחר אומר נתקדשה ועד א' אומר לא נתקדשה אם אמר שמעולם לא היו בה ספק קידושין תגרש לכתחלה ואם זרק לה קידושין א' אומר קרוב לו וא' אומר קרוב לה לא תנשא ואם נשאת לא תצא (וע"ל סי' מ"ב סעיף ב'):

(ד) עד אחר אומר נתקדשה. עב"ש דאם אמר בפני ובפני אחרים חוששין לכתחילה ולא תנשא והיינו בלי העד המכחיש ואמת דבתוס' משמע כן קצת דהקשו אבל תימה למה לא תנשא לכתחילה דאוקמא אחזקה משמע דוקא בע"א מכחיש משום אוקמא אחזקה אבל בלי העד המכחיש הוי חיישינן וע"כ משום דכאן אמר שנתקדשה בפני ב' אבל מדברי הר"ן לא נראה כן אלא אפי' ליכא עד המכחיש ג"כ אין חוששין לקידושין רק למ"ד חוששין לקידושין בע"א אז חיישינן בשותקת וליכא עד המכחיש אבל למ"ד אין חוששין לקידושין בע"א אפי' ליכא עד המכחיש לא חיישינן אפי' לכתחילה וכן מוכח באמת בהך סוגיא דקידושין באשה וחבילה דלא חיישינן אפי' אומר בפני ובפני אחר ואין לחלק ביניהם כלל דאל"כ לא הוי מקשה התם מחבילה מידי וכבר הארכתי בזה בסי' מ"ב ע"ש:

סעיף ד. אמרה היא בעצמה נתקדשתי וחזרה ואמרה פנויה אני תוך כדי דיבור נאמנת לאחר בדי דיבור אינה נאמנת (ה) ואם נותנת אמתלאה לדבריה שאמרה כן תחלה כדי שלא יקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים וכיוצא בזה וראינו בדבריה ממש הרי זו נאמנת ואם לא נותנת אמתלאה או שנתנה ואין בה ממש אינה נאמנת ואם קדשה אחר הוי ספק קידושין לפיכך נותן לה גט ותהיה אסורה עליו ועל הכל (י) עד שיבוא ארוסה:

הג"ה. וי"א דכל זה מיירי באמרה נתקדשתי סתם אבל אמרה נתקדשתי לפלוני (ז) שוב אינה נאמנת לומר פנוי' אני דלאו כל הימנה לחוב לו ולהפקיע עצמה ממנו:

(ה) ואם נותנת אמתלא. יש להסתפק הך אמתלא אי צריכה לברר דברי' שכך הי' או שנאמנת לומר שכך היי. והנה מהך עובדא שהביאו בירושלמי בשמואל ואשתו שנתנה אמתלא אתמול לא הוי בחיילי' משמע דנאמנת ליתן האמתלא לומר שכך הי'. אך לכאורה יש להוכיח לדעת הפוסקים דס"ל דגרושה אני אינה נאמנת רק תכ"ד ולא לאחר כ"ד א"כ להימני' גרושה אני במיגו דפנוי' אני עם אמתלא וע"כ דצריכה לברר דברי' שהאמתלא אמת שכך הי' המעשה וליכא מיגו דפנוי' אני אבל מ"מ כיון דבירושלמי הנ"ל מוכת כן וכבר ביארתי לקמן סי' קנ"ב דהעיקר כדעת הפוסקים דנאמנת גרושה אני אפי' אחר כדי דיבור והוכחתי כן בראיות ברורות [וכן מדקתני בסיפא ואם יש עדים ש"מ דאחר כ"ד נאמנת ודו"ק] א"כ אף כאן ממילא נאמנת ליתן האמתנא בלתי שיברר דברי' ואין להקשות למה נאמנת ליתן אמתלא ופנוי' אני בלי אמתלא לא דהא יש לה מיגו דהיתה נותנת אמתלא הא לא קשיא מידי דאל"כ תיקשי להנך פוסקים דס"ל גרושה אני נאמנת אפי' לאחר כ"ד א"כ להימני' פנוי' אני בלי אמתלא במיגו דגרושה אני וע"כ דכל שאין שם אמתלא אינה נאמנת אפי' במיגו לומר שהיתה משקרת מעיקרא דשח"ד מעיקרא אפי' אמרה שקר ולא מהני לסלק שחד"א רק בנותנת אמתלא שהיתה צריכה לומר כן לאיזה סבה אבל בלא"ה אמרינן דשחד"א ומה בכך דנאמנת שאמרה שקר כל שחד"א אפי' בשקר אסור אבל כל שהוכרחה לומר כן לא נתכוונה לשווי' חד"א רק לסיבה שהיתה צריכה אמרה כך אבל כל שאין כאן סיבה שהיתה צריכה אין מועיל מיגו כלל ועמ"ש לקמן סי' קנ"ב באריכות בדינים אלו:

(ו) עד שיבוא ארוסה. עב"ש וח"מ וסיים הב"ש ולולא דברי המגיד הי' נ"ל לפרש דברי הרמב"ם מ"ש עד שיבוא ארוסה היינו שידוע בעדים שזה הוא הארוס עכ"ד ואינו נכון כלל דא"כ למה יתן המקדש גט עכשיו כיון דבלא"ה אסורה לכל ימתינו עד שיבוא הארוס ויברר בעדים ולא תצטרך גט כלל מזה שקידש עכשיו דלא קיי"ל כר"ה דא"א שפשטה ידה שלא בפני בעלה צריכה גט וע"כ דלא מיירי כלל שיברר בעדים לכך בכל אופן יצטרך זה לגרש לכך נותן גט עכשיו:

(ז) שוב אינה נאמנת. עח"מ וב"ש והנה בתכ"ד דבר פשוט הוא דנאמנת דכל הודאה שבעולם מהני חזרה תכ"ד רק הר"ן מיירי לאחר כ"ד וטעמו דלא מהני אמתלא כמו דקיי"ל דלא אמרינן אומדנא בהודאה אלמא דלא מהני בהודאה אפי' נראה וניכר שלא נתכוון כך כ"ש כה"ג דהכא לומר ששיקרא מעיקרא והודית לאיזה סיבה זה לא אמרינן ואף דבהודאת ממון מהני משטה ושלא להשביע היינו דבעינן הודאה באתם עדי וכל שהודה סתם אינה חשובה הודאה אבל הודאה באישות לא שייך זה רק כל שהודית ונשתעבד גופה לזה שוב לא מהני אמתלא להפקיע עצמה וכמו דלא מהני אם עשתה מעשה ליתן אמתלא כמו כן לא מהני אמירה בהודאה ליתן אמתלא דאמירה שיש בה הודאה חשיב כמעשה. ומה שהקשו דלהימני' במיגו דגרשתני לק"מ דא"כ כשאמרה פנוי' אני בלי אמתלא להימני' במיגו דגרושה אני למ"ד דנאמנת גרושה אני אפי' אחר כ"ד וע"כ דכל שאין שם אמתלא לא מהני מיגו לומר שאמרה שקר כמו שכתבתי בס"ק ה' ואין צורך למ"ש הב"ש גם דבריו דחוקין ומ"ש נראה לי עיקר:

סימן מח. אמר לה קדשתיך והיא אומרת לא או להיפך ובו ז סעיפים:

סעיף א. האומר לאשה (א) קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותי' והיא מותרת בקרוביו:

(א) קדשתיך וכו'. הטעם דשווי' חד"א ומ"מ נראה פשוט דלא חשבינן לה עליו כערוה גמורה רק לחומרא או כמו נדר וכדומה אבל אם נפלה קרובה לפניו ליבום אינה נפטרת ממנו בלי חליצה אף דלכאורה דין שחד"א דאורייתא הוא מ"מ לא אמרינן דהוי כמרוה עליו רק אסורה עליו ודו"ק:

סעיף ב. קדשתני והוא אומר לא קדשתיך הוא מותר בקרובותי' (ב) והיא אסורה בקרוביו: