תפארת יעקב אבן העזר קידושין קלא

כשנשאה משמע לכאורה דאי גירש בעצמו תחתיו חיישינן. אך קשה דמאי פריך לרב אשי לוקמא שגירש חחתיו ואפשר דמזה הוכיח רש"י דאפי' בכה"ג הוי קלא דבתר נשואין וצריך לומר דסובר הר"ן דאי יצא הקול שגירש בעצמו לא הוי מהני הקול לאסור במה שהוא יודע בעצמו שאינו כן והאיך נפסוק עליו לחוש לקול מה שהוא בעצמו בעל הקול ויודע שהוא שקר רק ביצא עלי' שם מגורשת מאחר שייך לאוסרה עליו ולפי זה במזנה שפיר יש לפרש תחתיו ודו"ק וצ"ע ובעיקר פי' הסוגיא יש לפרש בפשיטות דהקושיא מרישא תש דכיון דסיפא מיירי בא"א רישא נמי בהכי מיירי דליכא לפרושי תרווייהו בפנוי' דמה צורך תרתי ועוד דכיון דמפקינן לה מחזקת פנוי' כ"ש מאלמנה לגרושה וע"כ דתרווייהו בא"א קא משחעי ומשני דחדא קתני ובפנוי' מיירי ובהכי ניחא דלא מוקי באירוסין דלישנא יצא שמה מקודשת משמע שאינה עכשיו מקודשת ואולי לזה נתכוונו התוס' שכתבו דמשמע לי' אחר נשואין ודו"ק. והשתא כיון דהראי' הוא מרישא שפיר יש לומר דדוקא ביצא קול אחר נשואין במה שאירע קודם נשואין לא חיישינן אבל לא במה שאירע את"כ זולתי זנות דפריצותא חזי לה:

(ית) ללא חיישינן לי' אפי' נתארסה לישראל. ח"מ וב"ש בשם הב"ח. ודבר זה צריך ביאור דשם קאמר רב אשי כל קלא דבתר נשואין לא תיישינן לי' הא דבתר אירוסין חיישינן ר' חביבא אמר אפי' בתר אירוסין לא חיישינן ופירש"י בד"ה בחר נשואין ניסת היום וכו' לא חיישינן לי' לאוסרה על בעלה ולא להצריכה גט מבעל הקול וכו' כך אסורה לבועל. לא חיישינן לי' ואינה צריכה הימנו גט שלא תחגנה על זה, מבואר מדבריו דמפרש מתלקותם באשת ישראל ואולם לעיל מינה דפריך לרב אשי ממתניתין פירש"י באשת כהן. ולפי זה יש לומר באשת ישראל כ"ע מודי דבתר אירוסין תיישינן כיון דמגרש ראשון ונושא שני. גם יש להבין למה שינה הרב ז"ל פירושו. לכן נראה לי דקשיא לי' להרב ז"ל דלא מוקי מתניתין באירוסין לזה סובר הרב ז"ל דמה שנתלקו רב אשי ור' חביבא ורב אשי מתלק בין אירוסין לנשואין לאו בכהן נתלקו דכיון דאסורה לבעל מה נפקא מינה ארוסה או נשואה סוף סוף מפקינן לה מבעלה לזה פי' דוודאי רב אשי קאמר דכל ל דבתר נשואין לא חיישינן דבתר נשואין אין מקום לשום קול לחוש לו אבל בתר אירוסין לאו כללה הוא רק בקול האוסר על בעלה לא תיישינן אבל בקול שאינו אוסר תיישינן לי' ור' תביבא פליג אפי' בקול שאינו אוסר וכללה הוא כל בתר אירוסין לא חיישינן לי' אפי' אינו אוסרה על בעלה משום שלא תתגנה. ולפי זה במתניתין דקתני מגורשת חיישינן ואסרינן לה אגברא בהא כ"ע מודי דאפי' באירוסין תיישינן לי' ולכך פי' הרב ז"ל שם דברי רב אשי בכהן כהך דמתניתין דבהא מודה רב אשי אפי' באירוסין כיון דאסורה עליו ומה שזכר נשואין דאז כללה הוא אפי' בישראל ולפי זה מוכת מדברי התוס' שם שהקשו דלוקמא באירוסין משמע דס"ל דפליג רב אשי אפי' באירוסין דכהן א"כ ממילא יש לומר דמה דפליג ר' תביבא ג"כ לא פליג רק בכהן לפי שאסורה עליו ולא בישראל דאל"כ מנא להו לתוס' דפליג רב אשי בכהן ודוק היטב. לכן דין שנוי במחלוקת רש"י ותוס' לפע"ד ומ"מ כיון דלפירש"י מיושב קושית התוס' בפשיטות יש להקל אם לא במקום שבקל יוכל ליתן גט נראה לי להחמיר:

(יט) אם הוא מודה. עב"ש ות"מ ודבריהם דתוקין מאוד ואינו במשמע בדברי הרא"ש ונראה לי דסובר הרא"ש דמה שאמרו טמאה אני לך אינה נאמנת היינו שאין אנו יכולין לאורה עליו אבל ראוי לומר לה שלפי דברי' ראוי לה שתמרוד בו ויהא דינה כדין מורדת שתצא בלא כתובה כיון דהוא שחד"א ועומדת בדברי' ואינה נותנת אמתלא א"כ צריכה לעשות כל טצדקי להפקיע עצמה שלא תשב באיסור וכן נראה לי מהך סוגיא מיהודית דביתהו דר"ח דקאמר לה כ לאו כל כמינה דאמך וקשה אפי' בעצמה אינה נאמנג וע"כ דהיא הואיל דהי' לה צער לידה רצתה לעשות טצדקי להפקיע עצמה מבעלה ולא יכלה לומר שנתקדשה קודם בעצמה דהאיך נתקדשה לו שנית ואמרה בשם אמה א"כ נהי דהיא אינה נאמנת נגדו אבל מ"מ אין עלי' אשמה אם חמרוד בו ולא תשב תחתיו דמה יש לה לעשות היא יודעת שאומרת אמת ולזה השיב לה שאין האם נאמנת בזה ולכך גם כאן היתה צריכה גט:

סימן מז. עדים המכחישין זה את זה בקידושין או היא אומרת נתקדשתי וחזרה ובו ד סעיפים:

סעיף א. ב' אומרים ראינו שנתקדשה וב' אומרים לא ראינו שנתקדשה (א) הרי זו מקודשת אפי' כולם דרים עמה בחצר (ב) לא ראינו אינו ראיה שאפשר שנתקדשה בצנעה:

(א) הרי זו מקודשת. בש"ס אמרינן איפוך שנים אומרים נתקדשה וכו' לא ראינו שנתקדשה וכו'. ויש לתמוה כיון דברישא קמש"ל דס"ד דהוי הכחשה ולא תצא ובסיפא בגירושין לא תצא וס"ד דתצא א"כ ע"כ שיש הפרש בין קידושין לגירושין ולמה לן להפוך הברייתא וע"כ דברישא קמש"ל בנשאת לאחד מעידי' וסיפא בנשאת לאחר ומזה למד הטור דבקידושין ג"כ דוקא בנשאת לאחד מעידי' והב"י הביא בשם ר"י בשם המפרשים ולא ידעתי הא מבואר הוא בטור להדיא והוא מהכרח הנ"ל ועיין בסמוך ס"ג:

(ב) לא ראינו אינה ראי', לכאורה משמע בש"ס דאף דלא ראינו אינה ראי' ולא תשיב הכחשה מ"מ לכתחילה חיישינן ללא ראינו ג"כ ולפי זה יש להבין על מה שהקשה ב"י במ"ד סי' א' על האגור שכתב שלא ראה נשים שוחטות דלא ראינו אינה ראי' דמ"מ יש לחוש ליתן להם לכתחילה לשחוט דשמא הוי ראי' ומה הכא דאיכא סהדי להיפוך חוששין כ"ש ללא ראינו בלבד. איברא הר"ן כתב הטעם דלא תנשא לכתחילה משום לזות שפתים ולא ידעתי מנא לי' הא ואי משום דקשיא לי' מאי פריך מאי קמש"ל הא יש לומר דקמש"ל סיפא דחוששין לכתחילה ללא ראינו א"כ השתא נמי יש לומר דקמש"ל ללזות שפתים אפי' בלא ראינו וצ"ע:

סעיף ב. (ג) ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה ל"ש שזרק לה קידושיה ב' אומרים קרוב לו וב' אומרים קרוב לה ליש אמרו הב' שמעולם לא הי' לה ספק לא תנשא ואם נשאת תצא ואם נשאת לא' מעידי' ואומרת ברי לי שלא נתקדשתי לא תצא:

(ג) ב' אומרים נתקדשה וכו'. זהו מהכרח הנ"ל וכן מוכח בש"ס עוד להדיא דפריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא ש"מ דגירושין וקידושין שווין. אמנם בתוס' שם הקשו דהא שנא ושנא רישא מוקמינן בחזקת פנוי' וסיפא בחזקת אשת איש ותרצו דתרי ותרי הוי ספק דרבנן והוי לן לומר תצא מדרבנן והוא דחוק מאוד דמ"מ מרישא גופא קשה דהא ספק דרבנן הוא ומה זה דמקשה מ"ש סיפא. עוד תרצו דדייק ע"כ דאתיא כרבנן מדלא מפליג בין ניסת קודם שבאו עדים לניסת אח"כ ושמעינן לרבנן דקאמרי לא תצא וגם תירוץ זה מגומגם מאוד דמ"מ אין הקושיא רומי' רישא לסיפא רק סיפא גופא האיך נקט תצא הא שמענו בין לרבנן בין לר' מנחם בר יוסי דלאו לעולם תצא ואפי' אי כוונתם להוכיח מרישא דלא מפליג ג"כ קשה דילמא לא מפליג משום שיש הפרש בין קידושין לגירושין ואי כוונתם מדלא מפליג בסיפא חמוה יותר דהאיך נידוק דאתיא כרבנן דס"ל לעולם לא תצא משום דלר' מנחם ב"י