תפארת יעקב אבן העזר קידושין קל

כך הדין לר"ה דסובר א"א שפשטה ידה וכו' צריכה גט והתוס' תרצו דרבותא קמש"ל אפי' לא מצאו אבל מ"מ עדיין קשה מה צורך לו לומר דאתי למימר מחזיר גרושתו הא לר"ה גופא מדינא יש לחוש כי חיישינן לקול וחיישינן שנתגרשה מכח שקיבלה קידושין מאחר א"כ אנן נמי חיישינן שהוא באמת מחזיר גרושתו ולדברי הרשב"א ניחא דאנן לא חיישינן אפי' לר"ה דהוי ס"ס ספק אי הקול אמת ספק גירש ולכך אמר דרק מחמת דאתי למימר דהוי מחזיר וזהו רק לר"ה אבל לדידן דלית לן לדר"ה פשיטא שאין מקום ספק דלא חיישינן כלל מדינא במה נפשך אי יש ממש בקול לו יהא דנתקדשה לפנינו לראשון לא הוי חיישינן כלל שנתגרשה והיתה מותרת לו וקידושי שני אינן כלום ואי אין ממש בקידושין של ראשון פשיטא שאינו מחזיר גרושתו רק לר"ה דסובר א"א שקיבלה קידושין צריכה גט לדידי' צריך לומר דמודה דמדינא אנן לא חיישינן מכת ס"ס וזה ברור:

והנה הפוסקים כתבו דהלכה כר"ה דלא כר' חביבא ולכאורה יש לדון דלית הלכתא כר"ה דהנה רש"י והר"ן פירשו דהך דחולק על ר"ה סובר דמימר אמרי עיינו רבנן בקידושי שני דהוי קידושי טעות ומגט לא ידעו והוא תמוה לפע"ד כיון שקידש לפנינו וגירש פשיטא דאין לך קול ברור יותר מזה והאיך יאמרו שהיו קידושי טעות. ולפע"ד נראה ברור דהכוונה בפשיטות דמימר אמרי קידושי ראשון היו בטעות והיינו ממה שירעו שהשני גירש ע"כ דהקול שקר וטעות הוי דאל"כ למה גירש. ולפי זה יש לומר דר"ה לשיטתו דא"א שקיבלה קידושין צריכה גט לכך לא שייך לומר מימר אמרי דאפי' הוי קידושין הוצרך שני לגרש כמו כל א"א שקיבלה קידושין והך דפליג עלי' סובר דלא צריכה גט א"כ מימר אמרי דוודאי קידושי טעות הוי דאל"כ למה גירש כנ"ל. ולפי זה כיון דקיי"ל דלא כר"ה הי' מהראוי לפסוק דיגרש שני וישא ראשון לכן נראה דעכ"פ דיעבד כשכנס הראשון אפשר לצדד שלא תצא אך בלא"ה הרבה פוסקים ס"ל דהלכה כר"ה דלא כשמואל לכן לדינא צ"ע ודו"ק. ובח"מ הביא דברי הרמ"ה סי' ל"א בקידש בפחות משוה פרוטה דאף דתצא אין הולד ממזר ולא ידענא מאי ביקש בזה כי בכאן בלא"ה אין הולד ממזר ממחזיר גרושתו ואולי כוונתו אסיפא אם כנסה שני קודם שגירש ראשון כיון שאינו רק קול אף דתלא הולד אינו ממזר להרמ"ה כמו שם בפחות משוה פרוטה דקול נמי אינו רק תשש דרבנן בעלמא וכן משמע בלשון הרמב"ן שהביא הר"ן. או אפשר דכוונתו כאן לענין להכשיר הולד לכהן ולהא אין ראי' מדברי הרמ"ה דשאני לעשות הולד ממזר מלפסלו לכהונה:

סעיף ז. יצא עליה קול שנתקדשה לפלוני (טז) וגירשה אין חוששין לאוסרה משום הקידושין ואסורה לכהן משום קול הגירושין:

(טז) וגירשה. עמ"ש לעיל שיש להסתפק אי בעינן בגירושין קול גמור כמו בקידושין ועיין בחידושי הרשב"א בשם הירושלמי בזה ועב"ש שהביא מחלוקת הראב"ד ורמב"ן ודבריו תמוהין במה שכתב ודוקא שיצא בפעם אחת קול שגירש עם קול שנתקדשה כי אין ענין זה לזה וזהו מחלוקה אחרת שנחלקו רש"י והראב"ד ולדעת רש"י קול גירושין אפי' אחר י' ימים ולהראב"ד בעינן דוקא מיד ואי יצא אח"כ אפי' בלי שובר לא מהני להראב"ד ואדרבא נראה לי לומר אפי' להרמב"ן דבהא מהני אפי' על תנאי היינו דוקא ביצא בפעם אתת עם הקידושין דמעולם לא היו הקידושין ברורים בקול כיון שתיכף יצא קול קידושין וגירושין על תנאי ביחד אבל אם יצא קול קידושין ברורים ואח"כ יצא קול גירושין על תנאי אתר זמן אפשר דמודה הרמב"ן דלא מהני רק משום דבמתניתין מיירי שיצא מיד כמבואר בש"ס הכרח הרמב"ן לפרש דלא קאי ארישא ודו"ק. עכ"פ דברי הב"ש תמוהין:

והנה בעיקר מחלוקת זה כבר כתבתי דלשון הש"ס מורה כדברי הראב"ד דבעינן קול גירושין וקידושין כאחד דהא קאמר הכי קאמר יצא קול מקודשת מקודשת מקודשת ומגורשת מגורשת ומדהדר ונקט מקודשת ש"מ דלא מהני רק דנפקי תרווייהו כחדא וטעמא דמילתא נראה דכמו ביצא שם מזנה בעיר אמרינן דאויבים מפקי לקלא כן יש לומר בזה דאוהבים ובני משפחתה מפקי לקלא דגירושין להוציאה מחשש קידושין לכך בעינן שיצא הקול תיכף קידושין וגירושין כנ"ל. ובעינן מחלוקת השני' אי מהני גירושין על תנאי כבר כתבתי לעיל ליישב שיטת הראב"ד ומה שהקשה עליו הרמב"ן מסוגית הש"ס דחולין להקל. גם נראה לי עיקר כדברי הראב"ד שלא אמרו אמתלא רק בשוברת הקול מעיקרו אבל גירושין שאינו שובר הקול מעיקרו ואדרבא מחזיק קול הקידושין טפי ואי אפשר שלא לחוש לקול רק שנחזיק קול הגירושין לוודאי מה שאינו כן אבל בקול בעלמא אין אנו צריכין רק לשבור הקול מחמת האמתלא אבל כאן צריך קול גירושין ברור שנוכל לומר שנתגרשה ולא בספק גירושין או על תנאי כיון שקול הקידושין לא נשבר כלל ואדרבא נתחזק טפי:

ונראה לי להביא ראי' להראב"ד מלשון המשנה שאמרו גירש פלוני על תנאי זרק לה קידושין וכו'. ויש להבין דבעלמא כה"ג שאלו ואילו בגירושין ספק קרוב לו לא קתני ולמה כאן נקט בגירושין על תנאי דוקא ולא ספק קרוב לו כמו בקידושין, לכן נראה לי דע"כ לא פליג הראב"ד רק בגירושין על תנאי דכיון שלא רצה לגרש רק על תנאי אין זה שובר לקידושין כיון שתלוי' אי קיימה התנאי דבלי זה לא רצה לגרש אבל בזרק לה גט לחלוטין רק שיש ספק אי נפל קרוב לו כיון שעכ"פ רצה לגרשה ובידו לגרשה בע"כ הוי שובר לקידושין דמסתמא גירשה ואי נפל קרוב לו הי' זורק לה שנית כיון שדעתו לגרש לחלוטין ובידו לגרש באין מוחה אבל בקידושין אפי' בכה"ג מהני דמ"מ לא הי' כאן לעולם קול ברור רק ספק קידושין:

סעיף ח. (יז) קול היוצא אחר הנשואין או אפילו אחר אירוסין לומר שנתקדשה לאחר תחלה (יח) אין חוששין לו:

הג"ה. ואפי' אם יצא קול כבר שלא הוחזק בב"ד עד לאחר שנתארסה אין בודקין אחר, הקול להחזיקו (כ"כ בשם הרמב"ן) מיהו (יט) אם הוא מודה אח"כ שנתקדשה לראשון אסורה לבעלה (כך משמע מתשובת הרא"ש כלל ל"ה) הואיל ויצא הקול תחלה הרב נתן טעם לשבת לחלק בין נידון דידן ובין ההיא שאמרה טמאה אני כו' (ועיין לקמן ס"ס מ"ח):

(יז) קול היוצא אחר הנשואין. משמע מדברי הפוסקים אפי' יצא קול שנעשה תחתיו מעשה האוסרה עליו כגון בכהן שנתגרשה ממנו ג"כ אין חוששין דכללה היא אין קול מהני לאפוקי אשה מבעלה רק אם נשאת לאחר שהוחזק הקול אמנם בש"ס אינו מוכרח כלל דיש לומר דווקא בקול שנעשה מעשה קודם הנשואין לא מהני אחר הנשואין אבל ביצא קול תחתיו דלא הי' אפשר להיות קודם מהני וכן משמע לכאורה בש"ס יצא לה שם מזנה אין חוששין לה משום דאויבים מפקי לקלא ש"מ דגירושין לא וכן בברייתא דקאמר לא הנחת בת לאברהם ומסייע לי' לרבא ש"מ דבאשת איש מיירי ודוקא מזנה כדקאמר רבא, טעמא פריצותא היא דחזי לה ובאמת שרש"י פי' בהך דרבא פנוי' שיצא עלי, קול משמע שבא לומר דא"א בלא"ה הוי קלא דבתר נשואין ולא ידעתי מנא לי' הא ולפירושו קשה מאי מסייע מברייתא דמיירי באשת איש להך דרבא דמיירי ובפנוי' ויש לומר דבפנוי' כ"ע מודי דחיישינן. ובאמת יש לפרש בפשיטות כיון דהך קלא הוא מה שנעשה בתר נשואין שלא הי' באפשר קודם לא מיקרי קלא דבתר נשואין. גם בתוס' ור"ן משמע מבואר שהיו מפרשים כך כפירש"י ע"ש רק במשנה משמע שבא לפרש בקול שיצא על אשת כהן שהיתה גרושה