תפארת יעקב אבן העזר קידושין קכט

(יב) שבאו העדים. הב"ח מדקדק מלשון הרא"ש וטור דאפי' באו העדים שהעידו ואמרו שהוא שקר מהני ואינו נראה דהוי לי' להטור להזכיר דברי הרמ"ה בלשון פלוגתא דהוא מצריך דוקא העדים שתלו בהן הקידושין ובאמת כוונת הטור ג"כ על אותן שהקול הראשון יצא מפיהם והבירור שהוא שקר היינו שלא אמרו שנתקדשה רק שנתן לה קידושין והיא זרקה אותם באופן דאינן קידושין ואותן שהעידו מפיהם קידושין מעלי' שקר העידו ועמ"ש לעיל ס"ק ט' ביאור דברי הרי"ף ורמב"ם בזה. סעיף ה. יצא עליה קול שהיא מקודשת לפלוני ובא אחר (יג) וקדשה בפנינו בודקין על קידושי ראשון שהם בקול אם באו עדים ברורים בראיה ברורה שהיא מקודשת לראשון אין קידושי שני כלום (יד) ואם לאו מגרש ראשון שקידושיו בק״ל ונושא שני שקידושיו ודאי ואם גירש השני (טו) לא יבנום ראשון שמא יאמר החזיר גרושתו מן האירוסין אחר שנתארסה לאחד ואם כנסה שני קודם שגירש ראשון הרי זו אסורה עליו עולמית אף לאחר שגירש ראשון (וע"ל סי' ל' סעיף ד'):

סעיף ו. יצא עליה קול שהיא מקודשת לפלוני ויצא קול אחר כמותו שהיא מקודשת לאחר אחר מגרש ואחר כונם בין ראשון ובין אחרון:

(יג) וקידשה בפנינו. עח"מ ס"ק י"ב דאפי' בפניו י"א דרק לחומרא נאמנת ודעת זו תמוה דבש"ס גיטין פרק התקבל מבואר דמעיקרא פריך לימא חזקה שליח עושה שליחותו ומשני לקולא מי אמר והדר פריך מדר"ה ש"מ דהך דר"ה לקולא נמי אמר וכן מוכח בש"ס פרק האשה שנתארמלה דהך דר"ה לקולא אם לא שנפרש כמו שכתבו התוס' שם דבצירוף המיגו שהי' לה קודם מהני והתוס' כתבו כן למאן דס"ל דר"ה אפי' שלא בפניו ולדעה הנ"ל צריך לומר כך אפי' למאן דס"ל דוקא בפניו. איברא בהא צ"ע בכה"ג דיצא עלי' קול קידושין לפלוני א"כ כשאנו בודקין הדברים עכ"פ צריכין אנו לשאול המקדש והמתקדשת מה הם אומרים א"כ אי מודים בקידושין פשיטא דצריכה גט בלי הקול כלל וע"כ דכופרים א"כ האיך שייך דר"ה אפי' בפניו כיון שהוא בעצמו מכחיש הקידושין איזה העזה יש כאן במה שקיבלה בפניו קידושין מאחר ואפי' נדחוק ונאמר דמיירי דהוא אומר שקידשה באמת רק האשה מכחשת דלא נתקדשה א"כ לא שייך העזה כיון שמכחשת שלא נתקדשה ואין לך העזה גדולה מזו ועכ"פ מאי פריך לשמואל מר"ה דקאמר דפליגא דר"ה הא מצי איירי שהבעל אומר שלא קידשה כלל ובהא קאמר דאי מיגליא דהוי קידושין אינה צריכה גט משני דהעזה לית כאן כיון שהבעל רצה להכחיש הקידושין לגמרי ור"ה לא מיירי רק באשה שמוחזקת לאשת איש וקיבלה קידושין דהוי העזה. עכ"פ יהי' איך שיהי' נראה לפע"ד ברור דאף דבפניו קיי"ל כר"ה דצריכה גט כמ"ש הרמב"ם ז"ל להדיא פ"ד מה"א והר"ן כאן היינו דוקא במוחזקת לאשת איש אבל בקול קידושין והם כופרים דלא נתקדשה כלל ומ"מ אין משגיחין על דבריהם וחוששין לקידושין והיא קיבלה קידושין מאחר ואח"כ בדקו ומצאו קידושי ראשון נכונים לכ"ע אינה צריכה גט משני אפי' קיבלה בפניו כמו שביארנו דכיון שהבעל הכחיש הקידושין לא שייך העזה כלל אפי' בפניו וע"כ אנו צריכין לומר דמאי דפריך בש"ס לשמואל היינו דמשמע לי' דשמואל סתמא קאמר אפי' לא שאלו אותם כלל ובדקו ומצאו קידושין גמורים מ"מ לא צריכה גט משני ש"מ דפליג על ר"ה אבל אי שאלו וכפרו וקיבלה קידושין מאחר ונתברר דקידושי הראשון אמת אינה צריכה גט משני כלל:

והגה התוס' שם הקשו האיך ס"ד דר"ה אפי' שלא בפניו הא קיי"ל באם יש עדים שהיא א"א ואומרת גרושה אינה נאמנת ולהך דעה דר"ה דוקא לחומרא אמר לק"מ דמ"מ אינה נאמנת לקולא] ותרצו דר"ה להחמיר בא אפי' שלא בפניו והוא דוחק מאוד כיון דדינא דר"ה בפניו דוקא מנין דמחמיר אפי' שלא בפניו. גם דחוק מאוד מה שפירשו הך סוגיא דפרק האשה שנתארמלה בצירוף מיגו שהי' לה דא"כ לא תליא בדר"ה כלל רק במיגו אי מהני מה שהי' לה מיגו או לא והך דר"ה דוקא בפניו. לכן נראה לי דוודאי יש להסתפק בדברי ר' המנונא דוודאי אמירת גירושין בפני הבעל הוי העזה ושלא בפניו לא הוי העזה כלל שלא עשתה כלום רק אמירה בעלמא אבל קידושין ונשואין אפי' שלא בפניו הוי העזה גדולה להתקדש ולישא אחר והשתא יש להסתפק אי כוונת ר' המנונא אפי' היכי דהוי העזה מ"מ בעינן בפניו או דוקא באומרת גרשתני בעינן בפניו דשלא בפניו אינה העזה כלל אבל קידושין ונשואין דהוי העזה לא בעינן בפניו כלל. ובזה עולין יפה שתי הסוגיות רק שיש מזה סיוע להפוסקים דכל שאמרה שלא בפניו שוב אינה נאמנת אח"כ אפי' בפניו רק בבאו עדים אחר שנשאת דגם אז כשאמרה שלא בפניו היתה נאמנת מכח מיגו אף עכשיו נאמנת בנשואין מכח בפניו [למ"ד דהעזה מועיל אפי' שלא בפניו לר"ה] רק היכי דמעיקרא לא היתה נאמנת שלא בפניו שוב לא מהני אח"כ בפניו ודו"ק:

(יד) ואם לאו. לא נתבאר בפוסקים אי הכוונה שלא נתברר כלל והדבר בגדר קול או אפי' נתברר שהקול שקר למ"ד לא מבטלינן קלא לא יגרש שני ויכנוס ראשון ובש"ס דקאמר לא מצאו דבר על בוריו מאי משמע דוקא שלא מצאו על בוריו אבל מצאו שאינן קידושין נהי דלא מבטלינן קלא אבל מ"מ כיון שנתברר שהוא שקר בוודאי לכ"ע לא חיישינן תרתי לביטול קלא ולשמא יאמרו מחזיר גרושתו ומדברי הטור אין ראי' דהוא סובר מבטלין הקול אבל למ"ד לא מבטלינן משמע בפוסקים וברמב"ם דכה"ג מודי וכן בש"ס כמ"ש:

איברא קשיא לי דהיכי דייקינן בש"ס דפליגא דר"ה מדקאמר תצא והעמידו הדבר על בוריו דליכא למימר הכוונה אי מיגלי' דקידושי קמא לאו קידושי הא לא מבטלינן קלא וע"כ אי מיגלי' דהוי קידושין ש"מ דלא כר"ה וקשה אדרבא השתא קשיא לישנא תצא והעמידו על בוריו דכיון דאכתי לא העמידו למה תצא שמא לא תצטרך גט כלל. וצריך לדחוק דהכוונה תצא מרשותו שלא ידור עמה והעמידו הדבר על בוריו אי תצא בלא גט או תצטרך גט ולמה לא נפרש דברי שמואל כפשטן תצא דצריכה גט וודאי דבין אי יתברר דהוי קידושין או לא צריכה גט משני מכח דר"ה דהוי כאומרת גרשתני והעמידו הדבר על בוריו לידע שמא יתברר דלא הוי קידושין יוכל ראשון לישא אותה משא"כ השתא אינו יכול לישאנה דהוי מחזיר גרושתו והוא תמוה לכאורה וע"כ צ"ל דמשמע להו כיון דלא מבטלינן קלא הוי כמו שלא נתברר שהוא שקר ואסורה לראשון מכח מחזיר גרושתו אף שנודע שאינן קידושין כלל ולפי זה מה שאמרו לא מצאו הדבר על בוריו הוא כלפי מה שאמרו העמידו וכו' לידע שהן קידושין אמר שאם לא מצאו כך שהן קידושין ובין אי מצאו שאינן או שלא מצאו כלל כך הדין:

(טו) לא יכנום ראשון. זהו מה שאמרו לא מצאו דבר על בוריו מאי אמר ר"ה מגרש ראשון ונושא שני אבל להיפוך לא ועב"ש מה שכתב בשם הרשב"א דאע"ג דהוי ס"ס וכו' ודבריו תמוהין כי דברי הרשב"א הם דקשיא לי' בהא דקאמר לא מצאו דבר על בוריו הא במצאו שהיא מקודשת ג"כ