תפארת יעקב אבן העזר קידושין קכו

סימן מו. דיני קלא בקידושין ואם מכטלין הקול ובו ח' סעיפים:

סעיף א. פנויה שיצא עליה קול (א) שנתקדשה היום לפלוני בעיר זו חוששין לה והרי היא ספק מקודשת אע"פ שאין שם ראי' ברורה (ב) ובל קול שלא הוחזק בב"ד אין חוששין לו וכיצד היא הקול שהוחזק זו בו שהיא מקודשת כגון (ג) שבאו ב' עדים והעידו שראו הנרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסים ויוצאים ונשים שמחות לה ואומרות נתקדשה פלונית אבל אם שמעו אותן אומרות פלונית תתקדש היום אין חוששין לה שמא נזדמנו לקדש ולא נתקדשה:

הג"ה. וכן אם אמרו (ד) נתקדשה סתם ולא, אמרו לפלוני או שאמרו נתקדשה בעיר אחרת לא מקרי קול (טור):

(א) שנתקדשה היום. עב"ש בשם הב"ח דאין הנשים צריכין לומר היום רק נתקדשה סתם רק הקול יוצא היום וכן משמע מלשון המחבר דגבי יציאת הקול זכר היום וגבי נשים לא זכר היום וכן משמע מפירש"י בברייתא דעיקר תלוי ביציאת הקול ולכך קתני בברייתא נשואה ארוסה אין חוששין ופירש"י שיצא קול שהיא ארוסה זה ימים אמנם מדברי הרמב"ם מוכח להיפוך דגבי יציאת הקול לא זכר היום רק גבי אמירת הנשים ש"מ להיפוך וכן משמע בש"ס במילחא דעולא דנקט דנשים אומרים היום נתקדשה וכן מוכח ממימרא דרב אשי דקאמר קלא דבחר נשואין לא חיישינן לי' ופירש"י והר"ן כהן שהוא נשוי אשה ויצא עליה קול שהיתה גרושה או זונה והשתא האיך אפשר לפרש דבאותו יום נתגרשה והיא נשאת לכהן ואפי' לזר אסורה תוך ג' חדשים וע"כ דיצא עלי' קול שהיתה גרושה קודם ש"מ דלא בעינן ביציאת הקול היום ורש"י פי' במגורשת דמתניתין ג"כ היום והיינו שהכהן גירשה בעצמו אבל בהך דרב אשי לא פי' כן ואע"פ שיש לי לדון אי בעינן בקול גירושין היום כמו שאבאר בסמוך מ"מ לפי הנראה מפירש"י והפוסקים דגירושין וקידושין שווין משמע וודאי דהיום לא קאי על יציאת הקול ועיין מ"ש עוד בסמוך (ב) וכל קול שלא הוחזק. בסמוך כתב הרב שיש לב"ד לחקור אחר הקול א"כ לכאורה אין נ"מ דהא יחזיקו עכשיו אם לא למ"ד דבעינן יציאת הקול היום וכל לאחר זמן בטל הקול כל שלא הוחזק באותו יום והוא תמוה בעיני. ולולא דברי הפוסקים נראה לי דדברי רב אשי בנויין על הא דאמרינן דלא מבטלינן קלא אפי' נתברר שהוא שקר ועל זה קאמר דהיינו דוקא בהוחזקו בב"ד דאז חיישינן ללעז אבל כל שלא הוחזק בב"ד מבטלינן לי' כל שנתברר שאינו אמת ופי' זה נראה לפע"ד נכון וברור ומ"מ לפי דעת הפוסקים צריך לפרש דלא הוחזק בעת יציאת הקול ואח"כ אי אפשר לעמוד עליו שוב לא חיישינן:

(ג) שבאו ב' והעידו. עב"ש בשם הב"ח והוא הקשה מתשובת הרשב"א ודבריו תמוהין וגרם לו שלא העתיק יפה דברי הרשב"א דלא כתב תיבת בעינן רק בדעולא ובדר' אבא לא כתב בעינן והכוונה דבשעתו בעינן דוקא כדעולא דאי לא נשמע משמחת אירוסין יש ראי' דשקר הכל כיון דהי' היום ולא נשמע משום שמחה אבל אחר זמן אז סגי בדעולא ובדר' אבא איזה קול שיהא מהני אבל בשעתו לא מהני רק כדעולא ולפי זה מוכח דהיום לא קאמר רק על הנשים ולא על עידי הקול וכבר כתבתי לעיל דכן מוכח ברמב"ם וש"ס ודברי הב"ח צ"ע בלא"ה דמדברי הב"ש ס"ק א' בשמו משמע דס"ל להיפוך דהיום על יציאת הקול קאי:

(ד) נתקדשה סתם וכו' בעיר אחרת. זהו מה שאמרו בברייתא שלא לפלוני אין חוששין לו בעיר אחרת אין חוששין לו יען כי דברי הרמב"ם תמוהין לכאורה בענין זה גם פירש"י דחוק מאוד בפי' הברייתא ארוסה ונשואה נאריך קצת בזה. הנה פי"ז מהא"ב הביא הרמב"ם הך דבעולא אין חוששין לפוסלה לכה"ג וכן שפחה וממזרת ולא זכר ארוסה ונשואה כלל. והנה בברייתא משמע לפי פירש"י שאין הפרש כלל בין קידושין לגירושין לאינך בשום דבר רק, אי הקול היום מהני ובתר הכי לא והאיך כתב הרמב"ם לחלק בין גרושה לחליצה שהרי בברייתא אפי' נגרוס חליצה עכ"פ שווין קידושין וחליצה דבאותו אופן דאין חוששין לארוסה אין חוששין לחליצה והאיך מחלק הרמב"ם ביניהם. גם לא זכר הך דבעיר אחרת אין חוששין גם שלא לפלוני לא זכר בפי' רק מכלל דבריו. גם דחוק מאד פירש"י דעיקר חסר בברייתא דהכל בהיום הדבר תלוי בפרט לפי הנראה מדברי הרמב"ם כמ"ש בס"ק א' דהיום לא קאי רק על אמירת הנשים:

לכן נראה לפרש הברייתא כך שלא חששו לקול רק מחשש לעז והיינו בדבר הנוגע ענינו להרבה ב"א שמדברים מזה כגון קידושין וגירושין שהכל צריכין לידע אם היא פנוי' או אשת איש ואם מותרת לכהן אבל בעולה שלא בקידושין כלל שאין הדבר נוגע רק לכהן גדול בלבד ואין מדברים בה שיהא מקם לחוש ללעז כי אין נ"מ בזה רק לכהן גדול בלבד וכמו כן מה שחששו בקידושין וגירושין דוקא כשהקול יוצא בשם קידושין שנתקדשה אבל ארוסה ונשואה לא חיישינן דאין בלשון ארוסה דוקא לשון קידושין דרובא דאינשי למשודכת ארוסה קרי לה כמו שכתבו הפוסקים לעיל סי' מ"ה בחשש סבלונות כה"ג וכמו כן נשואה כיון שלא יצא הקול על לשון קידושין לא חששו ללעז וכמו כן לא חששו רק להצריך גט או לאסור לכהן אבל לאסור לכל העולם כגון בקול שפחה וממזרת לא חיישינן ללעז לאסור אשה לגמרי כמו שלא חששו לאפוקי מבעלה מחשש קול ומהאי טעמא כל שלא הוזכר בקול שם המקדש לא ידענו על מי לאוסרה כי אסורה לכל ולכך לא חיישינן. ומה שאמרו בעיר אחרת הכוונה דס"ד דמהני אף דלא הי' שמחת אירוסין דדוקא בעיר זה בעינן כדעולא כי בלא זה יש ריעותא שלא שמעו שמחת אירוסין אבל בעיר אחרת יש לחוש דשם הי' באמת שמחת אירוסין קמש"ל דלא חיישינן ולכך כיון שזכר הרמב"ם סתם דבעינן דוקא שמחת. אירוסין א"כ ממילא בכל גווני לא מהני קול רק בשמחת אירוסין ועיקר כוונת הברייתא בעיר אחרת משום דליכא קול קידושין כדעולא והא דנקט עיר אחרת דבעיר זה כ"ש דלא מהני דכיון דלא הי' שמחה הוי כמו שובר לקול אבל בעיר אחרת לא הוי שובר קמש"ל דמ"מ לא הוי קול לחוש לו ולכך בהלכות אישות לא זכר רק מקודשת לפלוני דלולא זה לא מהני ולהיפוך שלא לפלוני לא הוצרך לומר שאינה אסורה לכל חדא דזה מקומו בהלכות א"ב לענין אי אסורה או מותרת לכך לא זכרו כאן רק בלשון שלילה ולא חש להזכיר בהלכות א"ב כיון שזכר שם שפחה וממזרת דליכא טעמא רק לפי שאין אוסרין אשה לכל העולם בשביל קול אף דמותרת לעבד וממזר כ"ש שאין לאסור אשה לגמרי בפרט שכבר הוזכר מכלל דבריו בהלכות אישות. ובחליצה הטעם שלא חששו רק לאיסור תורה לא בחשש דרבנן וכמו כן בעיר אחרת לא הוצרך להזכיר שהרי זכר הך דעולא ולא חילק מבואר דבכל גוונא ליכא חשש קול רק אי כעולא או כר"א וכמו כן ארוסה ונשואה לא הוצרך להזכיר כיון שזכר שהקול יוצא בשמחת אירוסין נתקדשה פלונית ש"מ דבעינן לשון קידושין דוקא כן נראה לפע"ד ברור פי' הברייתא בזה. ולפי זה צ"ע על מה שהחליטו הפוסקים דבעיר אחרת לא מהני קול כלל ומשמע אפי' יצא הקול ובאו עדים שראו שמחת אירוסין בעיר פלוני ושם אמרו נתקדשה לא מהני ולדעתי זה