תפארת יעקב אבן העזר קידושין קכה

שאפי' הי' מקומכם מקום שמקצת בני המקום מקדשין ואח"כ שולחין סבלונות במעשה איש זה לא נחוש מפני שכבר אמרתי לכם שאין הסבלונות בעצמן קידושין וכן אין לחוש שמא זה שנתן סבלונות כבר קידש שהרי שידך עכשיו בפנינו וכו' עכ"ל מבואר להדיא דלחוש שקידש עכשיו לא חיישינן אפי' במקצת מקדשין וכן מוכח להדיא מדבריו מעיקרא שכתב דלא חיישינן שקידש עכשיו כיון שמנהג המקום לשלוח סבלונות ואח"כ מקדשין גם אין חוששין שכבר קידש שהרי אין מנהג המקום ואפי' למיעוט להמתין לשלוח אחר הקידושין מבואר להדיא דרק לחשש דר"ת חוששין למיעוט ולא לחשש דרש"י והיינו. מהאי טעמא דאמרן וכן מוכח להדיא מדברי הריב"ש בתשובה סי' ה' שהביא ב"י בד"ה כתב הריב"ש שם באותו סי' דכל שאין רוב מקדשין והדר מסבלי לא חיישינן חששא דרש"י א"כ לא ידעתי מאיזה צד כתב הד"מ דכן נראה מהפוסקים מה שמצינו להרשב"א וריב"ש להיפוך והדעת מכרעת כך כמו שביארנו:

(ה) יום או יומים. עב"ש ס"ק ח' ולפעד"נ דלק"מ ופשיטא דלא כתב מהרי"ק הך סברא דמצוה בו יותר משלוחו רק בשלח תיכף סמוך לשידוכין א"כ אי ס"ד דקידש הי' לו לקדש תיכף בעצמו בשעת שידוכין ולמה עזב המצוה בו ושלח שליח אבל בשלח זמן מה אחר השידוכין אין זו ראי' כלל דמעיקרא לא ביקש לקדש כלל ואחר זמן שרצה לקדש לא רצה לילך בעצמו לאיזה סיבה רק בשלח סמוך לשידוכין א"כ אי קידש בוודאי גם בעת שידוכין הי' דעתו לקדש מיד ולמה לא קידש בעצמו כשהי' עמה כנ"ל ברור. ולפי זה אי נעשה השידוך זה שלא בפני זה ממילא אפי' שלח תיכף חיישינן לפירש"י ודו"ק:

(ו) אבל אם נשאת לא תצא זהו ממה שכתבו לפיר"ח דמדמין לה למים שאין להם סוף אבל לפי מה שכתב הר"ן דלא הוי רוב גמור דתליא במנהג ועשוי להשתנות יש לומר דאפי' נשאת תצא וכמו כן לפי מה שכתבתי בס"ק א' לפרש דברי ר"ת דיש הכרח דהיא מן המיעוט דהרוב מסבלי באופן שאין חשש קידושין שמפרשין דבריהם וזה שנתן סתם יש לומר דקידש א"כ יש לומר דחצא. וכן לפי מה שכתבתי שם לפי דברי הרמב"ם דידוע דהוא ממקום דמקדשי רק רוב העיר מסבלי קודם ג"כ יש לומר דתצא. אמנם היכי דלא שייך חשש ר"ת רק של רש"י והיא מחצה על מחצה בוודאי אין מוציאין אותה וקרוב אני לומר דנשאת לכתחילה כיון דליכא רובא דמקדשי הוי מקדש בלא עדים. תדע דלפי גירסתו אמרינן מהו דתימא ניחוש למיעוטא קמש"ל. מבואר דרק למיעוט אין חוששין להקל כיון דאיכא רובא להחמיר ולא היכי דליכא רובא להחמיר וזהו דלא כנראה מדברי הח"מ ס"ק ד':

(ז) ויש מחמירין אם שלח בערים. הרב ב"י השיג על זה כיון דלא נתן השליח לאשה בעדים לא מהני כלל וכן נראה באמת דמה שכתבו דאנן סהדי דקידש הוא דחוק מאוד ואין להאריך רק עיקר דברי ת"ה בנויין על דברי רבינו שמחה. ולפעד"נ דכוונת רבינו. שמחה להיפוך ממש דעל שליחות האיש לא בעינן עדים כמו בשולח קידושין ממש ביד שלית לא בעינן עדים במינוי השליחות כמ"ש בסי' ל"ה כמו כן כאן כל שראו עדים שנתן לה סבלונות בשליחות מפלוני אפי' לא ראו ששלח אותו רק מודה מהני וכך יש לפרש דברי רש"י וכן עיקר לפע"ד דבהא וודאי יש להחמיר אבל להיפוך נראה לי עיקר שאין להחמיר כלל לרש"י היכי דליכא חשש דר"ת:

(ח) ודלא כיש מי שהחמיר. פי' דכל דבלי מאמר החתן כגון שאינו כאן היינו מקילין אין להחמיר מחמת דהחתן אומר שקידש אבל להיפוך אי בלי מאמר החתן כגון שאינו כאן היינו מחמירין משום דמי יכניס עצמו לידע מנהג מקומות בזה יש להקל היכי דהחתן לפנינו ואומר שלא קידש ודו"ק ולק"מ מה שהקשו על הרב:

(ט) שעשה איסור. אף דהשתא לא מהני' אפי' נשבע דלא קידש כמ"ש הרב לעיל היינו בתר שקידש אבל בעת קידושין לא אמרינן דעשה איסור דהי' יכול לקדש בהיתר ולפי זה צ"ע מה שכתב הב"ש בנשא אשה אח"כ מוכח דלא קידש זו דאח"כ לא מהני כמו נשבע הנ"ל ועוד דלעולם הוא עושה איסור דמתיר פנוי' לשוק ומ"מ אינו נאמן:

סעיף ג. חוששין לכתובה שאם כתב לה כתובה (י) אע"פ שלא הגיע לידה (יא) אם דרך מקצת אנשי העיר שמקדשין ואח"כ כותבין כתובה חוששין שמא נתקדשה אע"פ שאין שם סופר מצוי ואין אומרים שמא הסופר נזדמן לו וכתב ואם דרך כל אנשי העיר שכותבין הכתובה קודם הקידושין אין חוששין (י) אע"פ שלא הגיע לידה. משמע דבהגיע ג"כ כן הדין ולשון הטור ולא הגיע ויש לומר בהגיע הוי וודאי. ויש לומר דלא בא הטור לומר רק בהגיע חוששין בכל גוונא משא"כ בלא הגיע מחלקינן בין מקדשי והדר כתבי לכתבי והדר מקדשי. איברא יש להבין דבש"ס בעי מיני' מרבא הך אי חוששין לכתובה והשיב וכי בשביל שמחזיק שטר כתובה נחזיקה באשת איש והדר קאמר מאי הוי עלה ובהכרח דהך דמחלק בתר הכי לא מיירי בהך גוונא דבעל האיבעי' דהא שפיר קאמר לי' וכי בשביל שהוא מחזיק שטר כתובה ניחוש לגבי אשה ומה איכפת לה לאשה בכך דהא כותבין כתובה לאיש בלי אשה והאיך יחזיק הוא אותה ע"י מעשיו באשת איש ובהכרח דמעיקרא מיירי דהוחזק שטר כתובה לא שמסר לה וקיבלה ובתר הכי מיירי שמסר לידה והוי ממש כחששא דסבלונות אבל בלא הגיע לידה האיך יוכל הוא להחזיקה באשת איש. ואפשר לומר דמיירי שידוע שנכתב מדעת האשה רק דמעיקרא מיירי סתמא לכך פריך נחזיק באשת איש והדר שאל מאי הוי עלה אי יש מקום לחוש לכתובה קאמר דיש חילוק בין מקדשי והדר כתבי והיינו מדעת שניהם והראשון נראה לכאורה עיקר. ובאמת נראה שהטור הוציא כן ממה שתמה רבא וכי מפני שמחזיק שטר כתובה נחזיק כאשת איש מבואר שאינה בידה דבידה לא שייך לתמוה כיון שקיבלה כתובה והוי ממש כסבלונות אבל אין זה הכרח דהא כתב הב"ש דבעינן דוקא שיכתוב מדעת שניהם ויהא ידוע בכך א"כ תיקשי ג"כ מאי פריך רבא כיון שנכתב מדעתה וע"כ דבס"ד באמת לא מיירי כך א"כ יש לומר דלא מיירי ג"כ בהגיע לידה:

(יא) אם דרך מקצת אנשי העיר. כן הוא לשון הרמב"ם ונמשך לפי גירסת ר"ח בהך דלעיל ודברי תימה הם האיך ס"ד דבהא מיירי בש"ס במיעוט מקדשי והדר כתבי מאי פריך עלה פשיטא עד שהוצרך לומר בסופר. ועוד איזה חידוש יש בסופר כיון דרוב לא מהני מאי עדיפותא במה שיש לומר דאיתרמי סופר דמ"מ פשיטא שיש לומר שקידש ואנן למיעוט חיישינן ואי דס"ד דמקשה דלא מיירי במיעוט רק ברוב א"כ הוי לי' לומר דקמש"ל אפי' מיעוט ואי דמיעוט פשיטא לי' סופר נמי פשיטא. ונראה לומר דסבירא לי' לרמב"ם דוודאי לא שייך לומר דהנך דכתבי והדר מקדשי עושין באופן שיש במעשיהם ספק קידושין דאטו כולהו ספיקי קידושין נינהו רק המנהג לכתוב ולקדש מיד תיכף ומיעוט עושין להיפוך. והשתא זה שכתב כתובה ואומר שעדיין לא קידש ע"כ מן המיעוט הוא שקידש קודם דאי מן הרוב למה לא קידש תיכף כמו שהרוב אין כותבין רק כתבי ומקדשי והשתא שפיר קאמר דס"ד כיון דלא שכיח ספרא הקדים לכתוב קודם שיקדש זמן מה כדי שלא ילך הסופר וכשירצה לקדש לא ימצא סופר ויש לנו לומר כן להטותו להרוב קמש"ל דמ"מ חיישינן כנ"ל: