תפארת יעקב אבן העזר קידושין קכד

ראי' דהוא מן המיעוט וזה נראה נכון לכאורה אבל נראה דהרמב״ם הי' מפרש בפשיטות דעת ר"ח דבעיר גופא יש. מקומות הרבה ובאותו מקום של המקדש מקדשי והדר מסבלי אפילו רוב העיר מסבלי תחילה חוששין לאותו מקום שהוא המיעוט כיון שנהגו כך כנ"ל בכוונת הרמב"ם:

ועב"ש ס"ק א' והנה ראשית דבריו הם דברי התוס' שהקשו לרש"י מהך דריש קידושין דלא מהני במקדש בשתיקה רק במדבר באותו ענין ותירץ הרא"ש דמ"מ יש חשש קידושין אבל באמת בש"ס התם משמע דאם לא דיבר מעסקי קידושין ולא הי' עוסק באותו ענין אפילו ספק לא הוי דבעי התם חרופתי מהו ופריך במאי אי במדבר אפילו שתק אי בלא דיבר מנא ידעה ומסיק במדבר וחרופתי גרע משתק וקשה אפילו אינו מדבר מצי מיירי דאי למלאכה אפילו ספק לא הוי כמו. שכתב הר"ן להדיא דאי פי' ליכא חשש אבל אי לשון קידושין אפילו לא הי' עוסק באותו ענין הוי ספק קידושין כמו בסבלונות אבל באמת נראה לפע"ד דלק"מ למעיין ברש"י שפי' סבלונות דורונות שדרך חתן לשלוח לארוסתו והכוונה דוקא התם שנתן לה כסף שאין מן הנתינה שום ראי' שהוא קידושין אבל סבלונות כיון שהדבר ניכר בעצמותו שהוא דורון מחתן לכלה אפילו אינן עסוקין באותו ענין חוששין לקידושין עוד כתב הב"ש בשם רמ"א דאם הוא אומר שקידש בסבלונות ליכא חשש תוס' דהא הוא טוען טובתו. ולא נתבררו לי דבריו דהא ע"כ הנ"מ במקום דליכא חשש רש"י דאל"כ בלא"ה צריכה גט מכח חשש דקידש עכשיו א"כ כיון דבאומר שלא קידש כלל אינו נאמן האיך ס"ד להאמין במה שיאמר שקידש עכשיו כיון דעל ידי זה הוא פוטרה מגט ומערים לומר כן והוי ממש כאומר שלא קידש כלל:

עוד כתב הב"ש בשלח לקטנה אחר מות אבי' והוא מדברי הר"ן שם וז"ל שם ולדברי האומרים וכו' עד לאחר מיתת האב לפי' הרב אלפסי ז"ל וכו' ואיני יודע מנין להם דבר זה לפי שאפשר לומר שלא חששו לסבלונות אלא מצד הנותן והמקבל דבעינן דעת שניהם לקידושין ובהכרח שאנו חוששין מכח הסבלונות לו ולה. לו מצד נתינת הסבלונות ולה מצד קבלתה אבל בנתן לקטנה שאין מקבלת הקטנה שום ראי' והוכחה לקידושין א"כ בנותן לקטנה אחר מות אבי' מאיזה צד נחוש וכי בידו של זה להטיל קידושין על בתו של זה בע"כ כיון שאתה חושש לקבלת סבלונות של קטנה זו הרי בידו ליתן לה והיא מצד קטנותה תקבלם והוא יעשה כן שקשה עליו פרידתה כי אי אפשר לו לקדשה אחר מות אבי' ונראין הדברים דוקא בנותן לאשה שהיא מקבלת בדעת שלימה הלכך מתוך מעשה שניהם אנו חוששין לקידושין אבל מנין לנו לחוש במקום שאין לנו רק מעשה הנותן בלבד כי קבלת קטנה אינה כלום וצ"ע:

(ב) אעפ"י שלא שלח בעדים. עח"מ דהוי מיגו במקום עדים והוא חמוה דהא ברובה מסבלי והדר מקדשי איירי הכא ופשיטא דבשביל דחוששין למיעוט דאינו רוב גמור כמ"ש הר"ן או כמו חומרא דמים שאין להם סוף לא מיקרי עדים דלא מהני מיגו ודבר ברור דלא בא הרב לחלוק על המחבר שכתב ובאו עדים שראו רק דהמחבר מיירי שראו עדים אבל הם לא ראו את העדים או בעדות מיוחדת באופן דבקידושין לא מהני מ"מ כיון דלר"ח אין החשש דסבלונות עצמן קידושין לא בעינן עדים הראוין לקידושין עצמן וכוונת הרב שהוא לא שלח בעדים אבל העדים ראו סבלונות הובלו לה כמ"ש המחבר וזה ברור ולק"מ מה שהקשה הב"ש ס"ק ג' ודו"ק. אמנם היכי דרובה מסבלי אפשר דלא מהני מיגו גם בעיקר המיגו יש לפקפק כי אולי אינו לומר שלא נתן לה סבלונות שאם יתבטל השידוך לא יוכל לחבוע הסבלולות:

(ג) ורש"י פי'. בתוס' שם הקשו לפירש"י והך דכתובה דע"כ הכוונה דכבר קידש [באמת לא ידעתי למה לא נפרש דנתן לה הכתובה בתורת שטר קידושין כיון דכתוב בה והוה לי לאנחי] ולפעד"נ דלק"מ דוודאי בלא"ה יש להבין לפירש"י האיך ס"ד לחוש למיעוט לקולא ואף שהתוס' הביאו דמצינו סוגיות כה"ג דאמרו חשש לקולא מ"מ מה בכך דלישנא אתי שפיר הא הדבר בעצמותו חמוה דמאיזה צד נבוא להקל בשביל מיעוט נגד הרוב. לכן נראה פשוט דכיון דמקדש בלי עדים לא מהני א"כ כיון דחשש הוא דהן עצמן קידושין ס"ד כל שיש צד ספק מכח המיעוט אפי' אי נתכוון באמת לקידושין מ"מ אין עדים ברורים על הקידושין קאש"ל הואיל והרוב מורה לקידושין הוי כעדים ממש והשתא ניחא דפריך גבי כתובה פשיטא ולא קאמר דקמש"ל שלא להקל מחמת המיעוט כמו בהך דלעיל ומזה מוכח כפירש"י לכך לעיל דהחשש הוא דקידש עכשיו שפיר ס"ד להקל מחמת המיעוט אבל בכתובה דהחשש דקידש כבר מה ס"ד להקל מחמת המיעוט לכך הוצרך לומר דלא שכיח ספרא והר"ן בשם הרמב"ן כתב ליישב דבכתובה נמי בסבלונות מיירי ע"ש ודבריו תמוהין דמה פריך פשיטא דמ"מ כיון שלא נודע לנו אי יצא מגדר הרוב בסבלונות או בכתובה אין כאן בירור על הקידושין כלל והוי כמקדש בלא עדים ועכ"פ האיך פריך פשיטא על זה והוא תמוה לפע"ד והעיקר כמ"ש:

גם נראה לפע"ד דדברי רש"י עיקר בש"ס דפריך בש"ס בלישנא קמא ממתניתין דקתני דלא חיישינן לסבלונות והוא תמוה לכאורה דמה ס"ד להקשות במה דבמתניתין קתני להדיא שמחמת קידושין הראשונים שלח וצריך לומר דס"ד דע"כ בעלמא לא חיישינן דאי בעלמא חיישינן רק קידושין הראשונים מגרעי לה דלא ניחוש קשה הא בבעל לכ"ע חיישינן וע"כ דלא נתברר לו בירור גמור דקידושין הראשונים מהני ומספק לא בעל בעילת זנות א"כ כיון דיש בסבלונות סתמא קידושין מאיזה, צד לא ניחוש גם כאן דנמן לקידושין כיון שהקידושין הראשונים לא נתבררו לו וע"כ דאין בסבלונות שנותן סתם חשש קידושין לעולם ומה שאמרו שמחמת קידושין הראשונים היינו דלא נימא דהכא גרע לפי דחזינן דנחית לקידושי קאמר דלעומת זה יש לומר על סמך קידושין הראשונים שלח שטעה ובהכי ניחא דקאמר במר הכי מאי הוי עלה אף דלא נחלקו כלל אי חיישינן או לא ולפי הנ"ל ניחא דשאל אי הפי' במשנה דוקא מחמת קידושין הראשונים ולא בעלמא שפיר חיישינן או הכוונה דלעולם לא חיישינן דאי חיישינן הי' לנו לחוש גם במתניתין כיון דע"כ לא היו הקידושין ברורים אצלו כנ"ל ולזה מחלק ר"פ בין אחרא דמקדשי והדר מסבלי לאחרא דמסבלי והדר מקדשי והשתא אין כאן קושיא ממתניתין כלל דאפי' נפרש בהכרח מתניתין דלא חיישינן יש לומר דמיירי באתרא דמסבלי והדר מקדשי אבל באחרא דמקדשי והדר מסבלי שפיר חיישינן וכל זה אתי שפיר לפירש"י אבל אי נימא דהחשש סבלונות דקידש מכבר א"כ ליתא להנ"ל ומה ס"ד לפרש מתניתין דבעלמא לא חיישינן פשיטא דבמתניתין לא שייך לחוש דקידש מכבר כיון דבאמת קידש משא"כ בעלמא דלא קידש אנו מוכיחין שקידש ודו"ק ועמ"ש עוד לקמן:

(ד) שיש לחוש לשני הפרושים להחמיר. עב"ש דאפי' מיעוט מקדשי והדר מסבלי מחמירין אפי' לשיטת רש"י דאין שני הדינים תלויין זה בזה. ואמת שכ"כ הד"מ וכתב שכן נראה מדברי הפוסקים אבל הוא תמוה לפע"ד דהאיך ס"ד לחוש בזה שמא קידש בסבלונות דכמו דלא מהני בלי עדים לשיטת רש"י כמו כן פשיטא דלא מהני במיעוט דאין לך בלי עדים גדול מזה שהרי אינן יודעין כלל אי נתן לקידושין ויותר יש לומר דלא נתן לקידושין א"כ אפי' נתן הרי לא נתברר לעדים כלל ומהאי טעמא לגירסת רש"י אפי' רובה מקדשי והדר מסבלי הוי ס"ד דלא הוי עדות ברורה מכח המיעוט כמ"ש לעיל והאיך נימא ברובה מסבלי והדר מקדשי דהוי מקדש בעדים. וביותר אני תמה שהרי מתשובת הרשב"א שהביא ב"י מוכת להדיא להיפוך שכתב וז"ל ועוד אני אומר