תפארת יעקב אבן העזר קידושין קכג

לחצי עבד וחצי ב"ח דלא תפסו קידושין מספק וחצי אשה גרע טפי דוודאי אינה מקודשת ועכ"פ ספק הוא אבל לפי מה שכתבתי לעיל וכתבתי דנראה מהש"ס דמסברא הוי קידושין דלא שייר בקנינו וחצי עבד שאני מחצי' שפחה ע"ש א"כ תפסו קידושין לאחיו ג"כ כמו להמת. והנה מהש"ס דקאמר רב חסדא דאין אני קורא אשת ב' מתים במה נפשך ופירש"י דמספקא לי' בפלוגתא דאמוראי אי חצי' שפחה תפסו קידושין או לא ויש להבין הא אין כאן במה נפשך דאי תפסו קידושי ראשון גם קידושי שני תפסו לאחר שיחרור דלא הוי חצי אשה דלא שייר כי חצי כבר נתקדשה ואי דס"ל בשיחרור פקעו פשיטא דאין כאן במה נפשך וכן אי גמרו ואי דמספקא לי' הא לא ס"ל לרש"י דבהא מספקא לי' דמה צורך לו דמספקא לי' אי תפסו ובפלוגתא דאמוראי דלעיל וע"כ דסובר רש"י דוקא קידושי ראשון תפסו מגזה"כ אבל של שני לא תפסו דהוי חצי אשה אפילו לא שייר בקנינו דבהא ליכא גזה"כ ושפיר קאמר במה נפשך ודו"ק. וכמו כן בפרק המגרש דבעי לאשכוחי אשת ב' מתים ומשכחת לה שקידש חצי שפחה ומת ונשתחררה ולאחר זמן קידשה אחיו שלא הי' בעולמו ונתפסו בה קידושיו של אחיו בצד חירות שנשתחררה אחר מיתה דמהני קידושיו דלא שייר בה דצד השני ערוה עליו ומת גם הוא ונפלה לפני אחיו שהי' בעולמם של שניהם הוי אשת ב' מתים ולהר"ן הנ"ל לא הוי אשת ב' מתים דקידושי השני הוי חצי אשה אפילו לא שייר כיון דליכא גזה"כ בזה רק בחצי' שפחה וצ"ע בזה:

(יח) או חולץ. עח"מ והוא תמוה דלא אמרינן בש"ס רק בב' אחים אבל כאן לאו באחים קא משתעי ומאי ענין זה לב' מתים ואולי יש ט"ס וצריך להיות ואם קדשוה ב' אחים וכו' כמו שהוא בב"ש ובאמת יש לי לדון במה שפירש"י בש"ס דמיירי בב' אחים כי אפשר דמה שאמרה תורה ולא אשת ב' מתים אפילו היא אשת אחיו ואשתו של אחר ג"כ אינו מייבם דלא קרינן בה לא תהי' אשת המת כיון דלאו אשת המת בלבד היא רק של אחר ג"כ אבל רש"י לא פירש כן וכן מוכת בש"ס פרק המגרש דהכל בב' אחים מיירי ע"ש:

סימן מה. שחוששין לסבלונות ולכתובה ובו ב' סעיפים:

סעיף א. (א) מקום שנהנו לשלוח סבלונות לארוסה אחד שתתאדם ובאו ערים שראו סבלונות הובלו לה חוששין שמא נתקדשה וצריכה גט מספק אע"פ שרוב אנשי העיר אין משלחין סבלונות אלא קודם הקידושין (ב) אע"פ שלא שלח הסבלונות בעדים (טור וכ"כ הר"ן פ"ב דקידושין) ומקום שנהגו כולם לשלוח סבלונות בתחלה ואח"כ מקדשין (אע"פ שלפעמים שולחים דרך מקרה אחר קידושין הואיל ואין מקפידין בכך) (שם בהר"ן) וראו סבלונות אין חוששין לה (ג) ורש"י פי' שחשש הסבלונות הוא שמא הם עצמם ניתנו לקידושין:

הג"ה. ולכן אפי' יש עדים שלא קדשה כבר חיישינן שמא הסבלונות לשם קידושין (ד) ויש לחוש לשני הפירושים להחמיר (טור) וכל זה ששולח סתם אבל אם פי' בהדיא ששולח לה לשם סבלונות ליכא למיחש לפירש"י (הר"ן פ"ב דקידושין) וכ"ש אם אמר ששולח לשם דורון בעלמא אפי' אמר שהחתן שלח לכלה (מהרי"ק שורש קע"א) וכל זה שהרי בדשידך תחלה אבל בלא שידוכין ליכא למיחש לכ״ע (רשב"א אלף רכ"ג) וכל היכא דחיישינן אפי' אמרו שניהם. שלא כיוונו לשם קידושין (הר"ן ומהרי"ק שורש כ"ה) ונשבעו על זה אינם נאמנים (ת"ה סי' ר"ז). י"א דכל סבלונות ששלת מיד אחר השידוכין (ה) יום או יומים אין לחוש להם כלל ואפי' שלח לה אח"כ ג"כ דמאחר ששלח לה תחלה אנו רואים דמסבל ואח"כ מקדש ואין חוששין לסבלונות (מהרי"ק שורש קע"א) וכל חששא דסבלונות אינו אלא להצריכה גט לכתחלה (ו) אבל אם כבר נשאת לא תצא ואזלינן בספיקא להקל (שם) י"א דאם לא שלח לה הסבלונות בעדים אין חוששין לפירש"י שהסבלונות הן עצמן קידושין ואפי' למ"ד המקדש בעד אחד חוששין לקידושין בסבלונות ליכא למיחש (מהרי"ק שורש כ"ח וק"א וקע"א) (ז) ויש מחמירין אם שלא בעדים אע"ג דלא היו עדים בנתינה לאשה (ת"ה סי' ר"ז) י"א דכל זה מיירי דהכלה קבלה הסבלונות בעצמה אבל במקום שדרך הכלות שאין מקבלים הסבלונות רק אחד מקבל להם אין חוששין להם (מהרי"ק שורש קע"א) וי"א שאין לחלק בין שלח לה הסבלונות או אם החתן נותן לה בעצמו וכן עיקר (חשו' רשב"א ק"פ וקפ"ט) (ח) ודלא כיש מי שהחמיר לומר דבמקום שהחתן בעצמו נותן לה חוששין בכל ענין (חשו' הרב מהר"ש) י"א דבמקום דהי' לנו למיחש (ט) שעשה איסור אם הי' כוונתו לקדש בשליחות הסבלונות כגון ששלח בשבת (מהרי"ק שורש קע"א) או שיש חרם בעיר שלא לקדש כי אם בעשרה (ב"י בשם הריטב"א) אין חוששין לסבלונות שמא הם קידושין. לא שלח לה החתן בעצמו רק אבי החתן שלח לא חיישינן לפירש"י שמא הסבלונות עצמן הם קידושין אפי' אמר השליח החתן שלח לך וכל זה מיירי דידעינן בוודאי בשליחות הסבלונות אבל בקלא דסבלונות לא חיישינן לכולי האי (פסקי מהרא"י סי' רכ"ו):

סעיף ב. האידנא נהגו בכל מלכות ארץ ישראל ומצרים ותודגמה שלא לחוש לסבלונות זולתי בקינסטנטינא שחוששין להם:

הג"ה. היה מנהג בעיר ונתבטל הולכין אחר עכשיו (ריב"ש סי' ה') לא היה מנהג בעיר כגון שהיא עיר חדשה נידון כמחצה על מחצה (הר"ן פ"ב דקידושין) וי"א דיש להחמיר אפי' במקום דכ"ע מסבלי והדר מקדשי אם לא שיש עוד צד היתר אצל זה (ת"ה סי' ר"ז ובפסקיו סי' ע"ד) ונ"ל דאם החתן אמר שלא שלח רק לסבלונות בעלמא לכ"ע ליכא למיחש בכה"ג וכן מעשים בכל יום לפעמים חוזרים בשידוכים והסבלונות חוזרים ולא נהגו להצריכה גט הואיל והוא במקומות בזמן הזה דכ"ע מסבלי והדר מקדשי והחתן אינו אומר ששלח לשם קידושין:

(א) מקום שנהגו. הרב מהרי"ק. שורש ק"ע נתקשה בלשון זה של הרב שהוא סותר עצמו ודחק מאוד ליישב ולפעד"נ דקשיא לי' להרמב"ם לגירסת ר"ח האיך ס"ד לחוש למיעוט שנתקדשה כיון שאין אנו רואין שום ריעותא וסברא לחוש שנתקדשה כיון דרובה משלחין סבלונות בלי קידושין ולמה יגרע זה לחוש עליו וכ"ש כששניהם אומרין שלא נתקדשה איזה הכרת מכריח אותנו לחוש ואפילו אי נימא דלא הוי רוב גמור כמ"ש הר"ן מ"מ האיך. ס"ד לחוש על פנוי ופנוי' שנתקדשו במה שאין לנו שום ריעותא והכרח שמכריח אותנו לזה. והי' נראה לכאורה לומר דוודאי הנך דמסבלי והדר מקדשי פשיטא שאינן עושין באופן שראוי להסתפק עליהם אלא שהם מפרשין דנותן בתורת דורון למשודכת וא"כ זה שנתן סתם ולא עשה כמו שהרוב עושין בלי ספק קידושין כלל א"כ יש