תפארת יעקב אבן העזר קידושין קכ

מדרבנן דוקא שוטה גמור אבל כל שאינו שוטה גמור יש בו ג' חילוקים אי דעתו צלולה קידושיו קידושין מדאורייתא ואי משובשת אין קידושיו גמורין מדאורייתא רק מדרבנן כמו חרש כיון שאינו שוטה גמור רק כמו חרש שדעתו משובשת לרבנן ומ"מ יש בו קידושין מדרבנן ה"ה שוטה כשאינו גמור רק במדרגה זו. ואי עתים חלים ועתים שוטה הוי ספק דאורייתא וזה שכתב ר"י דהוא בחזקת שוטה ש"מ דלאו בשוטה גמור מיירי וזה ברור:

סעיף ג. שיכור שקידש קידושיו קידושין אפילו נשתכר הרבה ואם הגיע רשכרותו של לוט אין קדושיו קדושין (ה) ומתיישבין בדבר זה:

(ה) ומתיישבין. עמ"ש בסי' קכ"א ס"ק א' בביאור דברי הרמב"ם הללו דלא ברירא לי' מה שאמרו בש"ס פטור מכולם אי הכוונה דוקא לענין חיובים לחייבו אי אפשר כשהגיע לשכרותו של לוט אבל מה שאינו בגדר חיוב רק לחוש לחומרא בקידושין אפשר דחיישינן דאפילו אי הוי ספק ג"כ אי אפשר לחייבו או דהכוונה שהוא שוטה גמור לכל דבריו ולפי דנקט מקודם רק פטור מן התפלה נקט כאן פטור מכולם וע"ש שכתבתי ליישב שלא יסתרו דברי הרמב"ם ממה שכתב כאן למה שכתב גבי גט הביאו המחבר סי' קכ"א ע"ש:

סעיף ד. סרים שקידש בין סריס חמה בין סרים אדם וכן איילונית שנתקדשה הוי קדושין (ו) וי"א שאיילוני' ודאי' אינה מקודשת:

(ו) וי"א. זהו מה שכתבו התוס' להוכיח מהא דריש יבמות דקתני שנמצאו איילונית דלאו בת קידושין היא וקשיא להו מהך דהשולח ותרצו בספק איילונית ובאמת המעיין בפירש"י פרק השולח יראה שבא לחלק בין כנסה לקידשה גרידא דכיון שכנסה אמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אבל בקידש גרידא ולא הכיר בה אינם כלום והשתא מיושב שפיר הך דקטן וקטנה דקשיא להו לתוס' ריש יבמות במה נפשך תהא מותרת ולפי הנ"ל ניחא דהתם מיירי בקטנה נשואה דאז הוי קידושין ואמת דבלא"ה יש לפרש הך דקטנה שכל שאין היבום גומר שתהא כאשתו לכל דבר לא קיים המצוה וא"כ אפילו היא אשת אחיו כיון דמ"מ אכתי אינה כאשתו וקידושין של אחר תופסין בה ג"כ מספק שמא תהא איילונית לאו בת יבום היא]:

ותירוץ זה הי' נכון מכל מה שנאמר בזה אמנם מדברי הרמב"ם מבואר דהוי קידושין אפילו נתקדשה גרידא ולא הכיר דאי ס"ד בהכיר מאי קמש"ל הא לא גרע מחייבי לאווין דתפסי קידושין ומה שהקשה בלחם משנה דאי הרמב"ם בלא הכיר תיקשי לי' הך דריש יבמות היא תמוה ונעלם ממנו דברי הרמב"ם דכתב להדיא דלכך באיילונית צרתה מותרת משום דרק הפסולה ליבום מכת ערוה פוטרת צרתה ולא מי שאינה ראוי' בלא"ה ליבם אינו נופל עלה יבום רק על צרתה ומותרת ע"ש וא"כ לא קשיא כלל מיבום וכן קושית התוס' מהך דקטן וקטנה לק"מ דבאמת קידושין תופסין ושאני צרתה דוודאי מותרת אפילו הוי קידושין גמורין ודו"ק. גם מהך דקאמר בהלכות אישות בדיני כתובה ונכסי מלוג בלא הכיר משמע להדיא דקידושין הוי ומה שאמר דאין שם אישות גמורה היינו כיון דאין לה כתובה לאו אישות גמורה וזה ברור:

סעיף ה. טומטום ואנדרוגינוס או שקידשו או שקידשם איש קידושיהם ספק (ז) וצריכין גט מספק (ח) וי"א דאנדרוגינוס ודאי זכר. (טור בשם התוספות והרא"ש):

(ז) וצריכין גט מספק. הראב"ד הקשה למה צריך גט והמ"מ כתב ליישבו ומזה נראה דלפי מה דס״ל להרמב״ם אנדרוגינוס נושא אשה לכתחילה אפילו נתקדש לאיש יכול הוא לישא דאל"כ צריך גט לענין שיוכל לישא ובאמת יש לדון דהא רב הונא ס"ל נשים המסוללות זו בזו הוי זונה ופסולה לכהונה ונהי דבנשים לא קי"ל כוותי' דאין שם ביאה כלל אבל באנדרוגינוס כיון דאיכא ביאה ממש יש לאסור מצד אישות שבו כמו נשים המסוללות ודו"ק ואולי ס"ל להרמב"ם כן ולק"מ קושית הראב"ד. והנה לכאורה יש לומר דכוונת הרמב"ם בפשיטות לענין אי רוצה שלא תחלוץ צרתה דוקא רק תהא מותרת להתייבם צריך ליתן גט דאם היא ערוה הוי צרתה ספק צרת ערוה אבל באמת נראה דכמו דצרת ערוה איילונית ערוה מותרת להתייבם כמו כן צרת ערוה אנדרוגינוס דאפילו הוי קידושין מעלי' ליבם אסורה דאשר תלד פרט לאיילונית וה"ה לאנדרוגינוס (ח) וי"א דאנדרוגינוס הוי וודאי זכר. זהו מה שנחלקו שם בפי' סוגית הש"ס אמרי בי רב ודעת הרמב"ם כברייתא והתוס' כתבו כמתניתין וכן פירש"י והראי' שהביאו התוס' דרב הונא ס"ל דחייב סקילה בב' מקומות הוא תמוה דלא נזכר בש"ס רק רב יהודא אמר רב ולא ר"ה ע"ש (וכן נראה שהי' גירסת רש"י לכך הוצרך לסייע עצמו דמסתמא ממתניתין קאמר ככל הני דמייתי התם] ובאמת דברי הרי"ף והרמב"ם נראין עיקר דהאיך אפשר דקאמר הלכה כר"י סתם ולא יפרש איזה ר"י אי דברייתא או דמתניתין ועוד דאי אמתניתין מאן פליג עלי' דר"י הא ר"א בוודאי אתיא אפילו לר"י דכזכר משוי' לי' וא"כ ליכא מאן דפליג עלי' וליכא למימר דר"י דברייתא פליג עלי' דהאיך שייך לומר הלכה כר"י וברור דר"י דברייתא קאמר ופליג עלי' ר"ש דמתניתן דוודאי זכר הוא שמאכיל בתרומה קאמר הלכה כר"י ולכך לא הוצרך לפרש כמאן דכיון שאמר הלכה מכלל דפליגו עלי' ש"מ דר"י דברייתא הוא [ומ"מ אפילו לר"י דספק הוא היינו דגופו ספק ולענין קידושין ותרומה בעינן כל גופו זכר דוקא אבל לענין רביעה כל שנרבע במקום זכרות חייבין עליו] ועוד לתוס' ורש"י הוי לי' למימר בי רב אמרי כיון דפליג על הא דמעיקרא ועכ"פ האיך יאמר סתם הלכה כר"י שהרי לא נדע איזה ר"י כיון דשמענו מרב דסמי מתניתין מקמי ברייתא:

סעיף ו. המקדש אחת מכל העריות לא עשה כלום (ט) שאין קדושין תופסין כהם חוץ מהנדה שהמקדש נדה מקודשת קדושין גמורין ואן ראוי לעשות כו:

(ט) שאין קידושין תופסין בהם. עח"מ ס"ק ו' ולדעתי שלא אמרו רק בהלכה למדה"י ונשא אחותה דמאחר שאין עושה בעילתו זנות כ"ש שלא בעיל ערוה ומזה יאמרו תנאי הי' באירוסין אבל קידש אחותה לכ"ע לא חיישינן לתנאי כיון שלא עשה מעשה מאיזה צד יאמרו קדושין הראשונים על תנאי כיון שהיא בכאן ונושא אותה ולא שמענו שום ביטול משא"כ התם דאינה כאן ונשא אחותה ע"כ יאמרו תנאי הי' וזה ברור לפע"ד. ומ"ש ואין ראוי לעשות כן נראה לי משום שאסור להתייחד עמה והוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין הנשים לכך אין לקדש מחשש שמא יבוא עלי':

סעיף ז. המקדש אחת מהשניות (י) או מאיסורי לאוין או מאיסורי עשה הרי זו מקודשת קדושין גמורים חוץ מיבמה שנתקדשה לזר שאינה מקודשת אלא מספק:

סעיף ח. המקדש כותית או שפחה אינו כלום שאינן בני קדושין וכן כותי ועבד שקידשו ישראלית אינו כלום: