תפארת יעקב אבן העזר קידושין יב

לומר שמחלה שיוכל לקדש בו אימח שירצה קמש"ל שאינה נאמנת ודו"ק:

סעיף ג. וכן אם החזיר לה חוב שהיה לה אצלו ואמר לה כנסי סלע זו שאני חייב ליכי והרי את מקודשת לי בו קודם שתטלנו ונטלתו ושתקה אם הי' ביניהם שידוכין הרי זו מקודשת ואם לא שידך אינה מקודשת עד שמאמר הן אבל אם לאחר שנתנו בידה אמר לה הרי את מקודשת לי בו אפי' אמרה הן אינה שת אע"פ ששידך תחלה:

הג"ה. (יב) וכל זה שאמר לה כנסי סלע שאני חייב לך אבל אמר לה כנסי (יג) סלע זו סתמא וחזר ואמר התקדשי לי בו אעפ"י שחייב לה ג"כ והגיע זמן הפרעון מקודשת ואינה יכולה לומר לפרעון קבלתיו (הר"ן פ"ק דקדושין) אמר לה כנסי סלע זו שאני חייב לך וחזר ואמר לא לשם פרעון אני נותנו לך רק לשם קידושין (יד) י"א דהוי מקודשת אפי' לא שידך (שם בשם בה"ג והרמב"ם) בקש ממנה שתלוה לו מעות (טו) על משכון ונתנה לו המעות וכאשר נותן לה המשכון אמר לה התקדשי לי בו וקבלתו ושתקה הוי ספק קדושין (תשובת הרשב"א סי' תשע"ג):

(יב) וכל זה שאמר כנסי סלע שאני חייב לך. כ"כ הר"ן ומשמע שם בר"ן דהיינו דוקא להך דעה דאפי' חזר ואמר לא לשם פרעון רק לחוב לא מהני והיינו דכל שזכר פרעון שוב לא משגחינן בדיבורו והיא שחקה על דבריו הראשונים נתכוונה לפרעון הילכך תליא דוקא בזכר פרעון עכ"פ אבל בלא זכר פרעון כלל ואמר התקדשי בשעת מתן מעות מהני אבל להך מ"ד דאם חזר ואמר לא לפרעון מהני והיינו דכל שחזר אמרינן דשתיקחה מהני רק בלא חזר אמרינן הכוונה דבפרעון תתקדש א"כ אין נ"מ בין זכר פרעון או לא דהא בלי מאמרו שתתקדש בוודאי הי' הכוונה לפרעון וא"כ במה שאמר שתתקדש לא ביאר שלא לפרעון רק בפרעון תתקדש דאי מה שאמר שתתקדש הוי וודאי שלא לפרעון הא בחזר בפי' מהני אפי' זכר פרעון וע"כ דאנו דנין דלאו חזרה היא א"כ בנתן לה סתם ואמר מתחילה כנסי סלע וחזר ואמר התקדשי כיון דבלי קידושין דנין לפרעון וודאי אף בקידושין דנין כן כל שלא חזר רק להר"ן דלא תליא בחזרתו כלל ואפי' חוזר לא מהני אז תלוי אי זכר פרעון כיון דהתקדשי לי לדעה זו הוי כאומר לא לפרעון ומ"מ לא מהני א"כ דוקא בזכר פרעון אינו יכול לחזור ואיהי לפרעון קיבלה אבל בלא זכר ובאמרו התקדשי ביאר בפי' לא לפרעון מהני שתיקחה כנ"ל ולפי זה צ"ע על הרב דכתב אח"כ דעת בה"ג דחזר מהני וכאן כתב דעת הר"ן בפשיטות והמעיין בר"ן יראה דהא בהא תליא ע"ש היטב. ועי' בסמוך. גם מה שדקדק הרשב"א הא דקחני שאני חייב לך אינו הכרת כלל דקמש"ל דאפי' חזר לא מהני דהיינו שאמר בפי' לא לפרעון ואי לא זכר פרעון כלל בוודאי הוי מהני חזרה בפי' עכ"פ אבל בזכר פרעון לא מהני חזרה בפי' ג"כ אבל בלא חזר בפי' י"ל דאפי' לא זכר פרעון לא מהני ועוד יש לדחות ואין להאריך:

(יג) סלע זו. עב"ש בשם הב"ח דבלא הגיע הזמן אפי' בשתיקה מקודשת אפי' זכר פרעון בפי' והט"ז השיגו. ובאמת דברי הב"ח ברורים רק הרשב"א כתב זה לפי דעה זו דאפי' חזר בפי' לא מהני ובזה מוכת מדברי הרשב"א סי' אלף רכ"ז להדיא דהיינו דוקא בהגיע זמן פרעון דהדבר תלוי בדידה אפי' הוא אינו נותן לפרעון יכולה ליקח על פרעון אבל בלא הגיע זמן הפרעון דהדבר תלוי בו כל שחזר בו בפי' שלא לפרעון ולא נתן עדיין לידה שוב אינה יכולה לקבל לפרעון ח"ז. אבל להך דעה דחזרה מהני לעולם רק כאן הכוונה דלא חזר כלל א"כ פשיטא דאפי' לא הגיע הזמן כך הדין דמ"מ כיון שהוא נתן לפרעון ולא חזר בפי' לפרעון קיבלה וזה ברור:

(יד) י"א דהוי מקודשת. באמת דברי הפוסקים אלו צ"ע דלפי דבריהם צ"ל דעיקר הטעם דלא הי' הכוונה בקידושין שאינו נותן לפרעון רק בפרעון הוא מקדש וכן מוכת ברשב"א סי' אלף רכ"ז לדעה זו א"כ לא ידעתי מה נפקא מינה אי שתקה או אמרה הן כיון דבחזר בפי' מועיל שתיקה רק בלא חזר בפי' אמרינן דשתקה שתתקדש בפרעון א"כ אפי' אמרה הן נימא דנתרצית להתקדש בפרעון כמו שקידשה בפרעון כך נתרצית ולמה יהא קידושין טפי באמרה הן מבשתקה. ואי נימא דבאמרה הן אמרינן דמחלה החוב ומקודשת בפרעון ואף הוא הי' כוונתו כך אבל בשתקה לא אמרינן דנתרצית למחול החוב. א"כ תיקשי כיון דבגזל קיי"ל דצריך לשלם הגזילה ולא מחלה לגמרי א"כ ממילא לא קשיא גזל אחוב כלל דצ"ל שמתלה לגמרי. ועוד לפי דעתם תיקשי מאי פריך מהך ברייתא דכנסי סלע אהך ברייתא דקידשה בגזל שאני חוב כיון שזכר לה מקודם פרעון החוב ואח"כ לא חזר בפי' אמרינן דבפרעון מקדש וה"נ אי הי' זכר בפי' דרוצה להשיב הגזילה הוי אמרינן דבהשבה מקדש אבל לא זכר השבה כלל רק נתן לה לקידושין שפיר אמרינן דלקידושין נתן ולא להשבה והיא מחלה אבל בזכר בפי' פרעון החוב ולא זכר דחוזר בו בפי' דיש לומר דבפרעון מקדש א"כ אינה מקודשת כלל דשחקה ונתרצית לדבריו להתקדש בפרעון. ואי דבאמת בהכי מהני דמחלה א"כ תיקשי מנא לן באמת דמתלה החוב לגמרי היא לא נחרצות רק להתקרש והחוב ישלם כמו בגזילה וע"כ דדנין כוונתו ג"כ דחזר וקידש באותו המעות לא לפרעון ודו"ק. ועכצ"ל דדייק מדקתני וחזר דאפי' אמר לא לפרעון לא מהני ושפיר מקשה. ואמת דלפי מה שכתבתי בס"ק לפני זה דלהך דעה לא בעינן שיזכיר פרעון מעיקרא כלל אפי' גבי חוב הוי אפשר ליישב קצת אבל לפי דברי הרב דבהא כ"ע מודי בוודאי קשה בפרט דמ"מ מאי פריך בש"ס הא איכא למימר דדוקא כנסי סלע שאני חייב לך ודו"ק:

(טו) על משכון. הרשב"א כתב בזה דיכול לישא מי שירצה בקיבלה קידושין מאחר רק ע"י גט מהשני והדבר תמוה דהא איכא למיחש שמא יאמרו דמחזיר גרושתו מן האירוסין והוא מבואר בש"ס סוף גיטין ולפע"ד לק"מ דבלא"ה יש להבין דלמה לו מכת חומרא תיפוק לי' דאם קיבלה קידושין מאתר צריכה גט מכח הך דינא דאשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר צריכה גט דחזקה אין אשה מעיזה ואפי' שלא בפניו חיישינן בעיר אחת וע"כ צ"ל דה"מ אם נתקדשה קידושין גמורים שאין לגמגם בהם אבל כאן דידע שהי' ספק בגוף הקידושין דמיא להי' קטטה בינה לבינו דלא חיישינן וה"ה בהי' קידושי ספק דלכך קיבלה דחשבה שאינן קידושין וא"כ ממילא לענין מחזיר גרושתו אין לחוש כיון דיש ספק בגוף הקידושין הכל יודעין דלכך קיבלה דחשבה שאינן קידושין כנ"ל:

עוד שם בב"י במי שנתן טבעת לאומן דל"ה קידושין דהוי קידשה בגזל דידה ונ"ל שלא נאמרו דברי הרשב"א רק שקידשה האיש שנתן לאומן לתקן אבל אם קידשה האומן כה"ג הי' ראוי לחוש אי אומן קונה בשבת כלי דבשלו קידש אבל האיש שנתן לאומן אפי' שילם השכירות לאומן עבור האשה לא קני בשבת כלי כיון שהוא לא תיקן רק תוב יש לו עליה כנ"ל:

סעיף ד. נתן לה פקדון ואמר לה כנסי פקדון זה וחזר ואמר הרי את מקודשת לי בו אם אמר לה כן (טז) קודם שנטלתו ונטלתו אף על פי ששתקה הרי זו מקודשת:

הג"ה. וי"א דוקא שנטלתו מידו אבל אם זרק לה הקידושין (יז) אפילו לתוך חיקה שתיקה כה"ג לאו כלום היא הואיל ולא נתרצית תחלה לקדושי ליה (טור בשם הרמ"ה) ואם אחר שנטלתו בתורת פקדון אמר