תפארת יעקב אבן העזר קידושין קטו

אם מכחשת שקבלה כלום והעדים מעידים שקבלה (י) שוב אינה נאמנת לומר לשחוק כוונתי והוי קידושין) (מהר"ם פדוואה סי' ל"ב):

(ט) צריך שיראו המקדש והמתקדשת את העדים. לפי דעת מהרי"ט שהביא הב"ש נראה שצריך שהעדים ידעו שהם רואין אותם דאל"כ עדיין אין העדים יודעין אמיתת הקידושין רק על פי הודאת בעלי דברים שראו העדים דאולי לא ראו ואפי' ראו ונתכוונו לקידושין לא מהני. אבל לא משמע ברשב"א ועמ"ש בסמוך:

(י) שוב אינה נאמנת. בח"מ השיג על מהר"ם פאדווה בזה וכן הב"ש בשם מהרי"ט השיג עליו ולדעתם כל שלא נתברר להעדים אמיתת הקידושין לא מהני ואפי' אמרו הם שנתכוונו לקידושין ואפי' אם באמת נתכוונו לקידושין לדעת מהרי"ט לא מהני כיון שלא נתברר זה לעדים. וכתב הב"ש דאם קידש לפני פסולים ובעלי דברים לא ידעו ואחרים ראו [מהשוק] ג"כ הקידושין להח"מ מהני כיון שנתכוונו לקידושין דלא ידעו שהם פסולים ולמהרי"ט לא מהני. ואין דבריו נראין לפע"ד דבהא כ"ע מודים דהא כל קידושין לפני כשרים אין ידוע לעדים מה שבלבם אם נתכוונו רק דאנן סהדי כל לפני עדים מכוונים לקידושין א"כ כל שראו העדים שקידש לפני פסולים הרי ראו שנתכוונו לקידושין ומה נפקא מינה אם ראו שקידש לפניהם או לפני אחרים מ"מ ראו שנתכוונו לקידושין וזה ברור ואפי' לא ראו הכשרים את הפסולים רק עכשיו נתברר שקדשו לפני פסולים מהני דס"ס גם הכשרים ראו הקידושין ונתברר להם שהי' כוונתם לקידושין רק דע"כ מיירי הב"ש שהכשרים ראו הפסולים דאל"כ הא גופא הוי רק הודאה מבעלי דברים שקידשו לפני פסולים וע"כ דהכשרים ראו הפסולים א"כ פשיטא דליתא לדברי הב"ש]:

והנה בעיקר דברי הח"מ ומהרי"ט אני תמה דהא במקדש בע"א מוקמינן מתניתין דהוא אומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני א"כ תיקשי למה יהא אסור בקרובותי' הא לא נתברר אם לא נתכוונה לשחוק ואטו מי גרע מקדש לפני ב' ולא ראו את העדים ממקדש לפני ע"א דוודאי יש לומר לשחוק ואף דקידושי ע"א יש בהן ממש היינו במודה ולא במכחיש א"כ וודאי שהי' יכול לשחוק שיודע שיכחישנו והרי באמת מכחיש וכיון שהאשה י"ל לשחוק אף הוא יהא מותר בקרובותי'. וע"כ צ"ל דמ"מ כיון דמודה הבעל שלא שחק וגם האשה מתוך הכחשתה מוכת שלא שחקה עכ"פ ובקידושין הבעל מודה לכך הוא אסור א"כ ממילא מבואר בב' עדים כה"ג חוששין לקידושין לגמרי דהכחשה לא מהני נגד ב' והודאה יש כאן משניהם שלא נתכוונו לשחוק. ואמת כי יש מקום לומר דהרשב"א לטעמי' דלא חייש לקידושי ע"א כלל והיינו כיון דע"א בלבד אינו כלום רק בצירוף בעלי דברים לכך לא מהני א"כ ממילא הכא נמי לא מהני רק שיהא קידושין בלי הודאת בעלי דברים כלל אבל לדידן דחיישינן לקידושי ע"א אלמא אף שנצטרף הודאת בעלי דברים מהני א"כ כ"ש בב' עדים כה"ג דחוששין כל שמודים שנתכוונו לקידושין. ולפ"ז ממילא דברי מהר"ם פאדווא נכונים לדידן דחיישינן לקידושי ע"א א"כ נפל הך דינא בבירא דוקא שאומרים לשתוק ולא במודים או מכחישין דהודאה ממילא הוי שלא שחקו ולהכחיש אינן נאמנים נגד ב':

אמנם מתשובת הרשב"א (סי' אלף קע"ט) מוכח דגם הוא כדברי מהר"ם פאדווא הנ"ל אף דלא חייש לקידושי ע"א כלל והינו דס"ל כיון שלא נחלקו בש"ס בשניהם מודים רק בקידושי ע"א משמע דכה"ג בב' עדים אף שאינן צריכין עדיין להודאתם כגוונא דהכא מ"מ בהא לכ"ע חוששין לקידושין כיון דעיקר הקידושין יודעין עפ"י עדים סגי בהכי דאל"כ תיקשי אפי' האשה מודה ששמעה חידושין כיון שיכולה לומר שלא היתה היא רק אחרת א"כ הרי אין העדים יודעין שהאשה ראתה אותם והוי הקידושין עפ"י הודאתה. ומ"ש הח"מ (ס"ק ט') וב"ש (ס"ק י"ג) דהוי כעידי יחוד דמהני אפי' לא ראו הביאה. הוא תמוה דשם אפי' אומרים שלא בעל לא מהני א"כ הרי הקידושין עפ"י העדים אבל כאן כיון שאם היתה האשה אומרת שלא היתה (ידה) [ידעה[ היתה נאמנת א"כ הרי הקידושין בצירוף הודאת האשה הוי ומזה מוכח דסובר כהנ"ל דבשני עדים לכ"ע חוששין לקידושין אפי' עדיין נחסר דבר שאנו צריכין להודאתן בפרט דלפי העיון ברשב"א משמע שגם האשה לא ראתה העדים כלל כמו שהם לא ראו אותה ומ"מ אין דנין על הקידושין מטעם שחוק וע"כ דכל שמודה מהני כדברי הרב והר"ם פאדווא וזה ברור לפע"ד. גם מה שטען בח"מ למה בחו"מ (סי' פ"א) קיי"ל דאפי' אמר להד"ם אנן טענינן לי' השטאה ומילי דכדי לא דכירי אינשי ומ"ש כאן ומתוך זה כתב דאינו רק חומרא בקידושין ומ"ש הרב והוי קידושין היינו לחומרא. ולדעת זה אינו דלאו חומרא הוא כלל ולא דמי להתם כלל דהתם לא הי' רק דברים ובהא אמרינן מילי דכדי אבל כאן לאו מילי הוי שנאמר מילי דכדי לא דכירי רק מעשה שקיבלה קידושין בפרט שצריכה להחזיר כל שהי' לשחוק א"כ האיך נימא דשכחה קבלת הקידושין לכך דנין כהודאה דלא נתכוונה לשחוק:

סעיף ד. קידש בפני עדים אפי' לא אמר אתם עדים מקודשת:

הג"ה. ואפי' ייחד עדים יכולים אחרים שראו המעשה להעיד. וצריכים העדים לראות הנתינה ממש לידה או לרשותה אבל אם לא ראו הנחינה ממש לידה אעפ"י ששמעו שאמר התקדשי לי בחפץ פלוני ואח"כ יצא מתחת ידה אינן קידושין (יא) עד שיראו הנתינה ממש ואין הולכין בזה אחר אומדנות והוכחות. מי שקידש דרך חור שבכותל כגון שאחת פשטה ידה דרך חור ובא אחד ונתן לה קידושין והחור צר ואי אפשר לראות אותה בשעת קידושין והיא אומרת שלא שמעה שקדשה נאמנת במיגו שיכולה לומר שלא היתה ידה רק יד אחרת (יב) ובלבד שלא יהיו עדים המכחישים אותה (יג) כל עדות שלא נחקר בב"ד לא מיקרי עדות לענין קידושין ולכן. אפי' אמרו עדים חוץ לב"ד שנתקרשה יכולים לחזור בהם בב"ד לומר לא נתקדשה וכן להיפך עידי קידושין אינם צריכים דרישה וחקירה אם לא בדבר שנראה שיש בו רמאות. (יד) מצאו כתוב בשטר פלוני קידש פלונית ועדים חתומים בו כל זמן שאין השטר מקויים אין לחוש לקידושין ודלא כיש מי שמחמיר בדבר:

(יא) עד שיראו הנתינה ממש. ואף דעידי יחוד מהני אפי' לא ראו הביאה משום דא"א לראות גם אש בנעורת אבל בכסף בעינן שיראו הנתינה. ומשמע לי מלשון זה של הרשב"א דמודה אם ראו חפץ בידו של המקדש ושמעו שאמר לה שתתקדש לו ותיכף ראו החפץ הזה ביד האשה דהוי ידיעה ברורה שבא החפץ מיד המקדש להאשה בעת קידושין אפי' לא ראו בעיין הנתינה מידו לידה מהני דלא עדיף עידי יחוד מכח סברא דאש בנעורת מכאן דידעו בבירור שבא מידו לידה ואינו מזיק מה שנחסר ראיית העיין כמו בביאה ואף דבד"נ כה"ג אפי' ראו אחד רץ אחר חבירו לבית וחרבו שלופה ורצו אחריו וראו הרוג מפרפר וחרבו בידו מליאה דם דוודאי הרגו מ"מ כיון שלא ראו בעיין הרציחה אין מעידין עליו דעדות בידיעה בלא ראי' לא מהני מ"מ בקידושין מהני כה"ג רק כאן מיירי שאין הידיעה ברורה כ"כ רק רגלים לדבר וכדומה וס"ד כיון דמהני בביאה מהני כאן ג"כ קמ"ל דביאה הוי כידיעה ברורה דאש בנעורת. ואפשר דגם המרדכי לא מיירי רק היכא דהוי ידיעה ברורה לכך הביא ראי' מביאה