תפארת יעקב אבן העזר קידושין קיא

אמרו לה ושתקה שמא לא הסכימה דעתה לקבל בשבילם ע"ש דצריך לפרש כן דברי הרא"ש דאל"כ דבריו מגומגמין ודוק. ובעיקר דברי הרא"ש יש לפקפק כי יש ליישב פירש"י דבשלמא בעלמא בשליח שעושה מעשה המגלה על שליחותו הוי שפיר שלית מעלי' אבל כאן דאין מקבלת האשה ראי' שהיא מקבלת בשבילם א"כ כל שלא פירשה אנו סומכין עלי' במה שאומרת דלכך נתכוונה לקבל בשבילם וזכתה להם א"כ ס"ד דצרה אינה נאמנת בזה וחיישינן דבעת קבלה לא קיבלה עבורם כלל כמו דאינה נאמנת להעיד קמ"ל דמ"מ מהני השליחות אבל מיירי דבאמת נעשית שלית ונתרצית לקבל עבורם ומ"מ הי' מקום לחוש כיון דאי הי' אומרת בעת קבלה דלעצמה וקבלת לא הוי קידושין א"כ כששתקה חיישינן שמא בלבה קיבלה לעצמה אבל כשלא הסכימה כלל להיות שלית רק שתקה אפשר דלא הני כלל וצ"ע:

סעיף ב. המקדש שתי נשים כאחת שאסור לישא שתיהן משום ערוה (ב) אינן מקודשות כיצד כגון שקידש אשה ובתה או שתי אחיות כאחת שאמר הרי שתיהן מקודשות לי אינן מקודשות ואין שום אחת מהן צריכה גט. ואם לה קידש אלא אחת מהן ולא פירש איזו כגון שאמר לאב אחת מבנותיך מקודשת לי וקיבל האב הקידושין או אם ב' או ג' אחיות עשתה אחת מהן שליח לחבירתה לקבל קידושי' ונתן בידה ואמר לה אחת מכם מקודשת לי (ג) כולן צריכות גט ממנו ואסור לבוא על שום אחת מהן שמא היא אחות אשתו:

(ב) אינן מקודשות, בש"ס מבואר הטעם דכל שאינו בזה אחר זה אף בבת אתת אינו. ויש להבין מ"מ כיון דבזה אתר זה אתת מקודשת כאן נמי תהא אחת מקודשת וכל אתת צריכה גט מספק כמו אתת מבנותיך ובשלמא תרווייהו אי אפשר שיהיו מקודשות וודאי לפי שאינן בזה אתר זה אבל אחת תתקדש וצ"ל דלשון זה שאמר הרי שתיכן מקודשות לי לא הי' כוונתו רק שיתקדשו שתיהן ולא אתת וכיון ששתיהן אי אפשר דאינן בזה אחר זה אף אחת אינה מקודשת ודוק. ועמ"ש לקמן סי' זה״ (ג) כולן צריכות גט. עב"ש ס"ק ג' דקיי"ל כאביי דאמר קידושין שאין מסורין לביאה הם קדושין לחומרא וצריכה גט עכ"ל. מלשון זה משמע דלאו בבירור קיי"ל דהוי קידושין רק לחומרא אבל כל היכא שיש חומרא במה שנאמר דלא הוי קידושין יש להחמיר להיפוך ונ"מ בזה אם קידש אחד אתת מבנותיו ובא אחר וקידש ג"כ אחת מבנותיו ואין לו רק ב' בנות דאי נימא דלגמרי הוי קידושין א"כ נהי דקידושין של שניהם תופסים מכת ספק דלא ידעינן הראשון איזה קידש אבל מ"מ קידושי שלישי אין תופסין בהם דהא מה ששייר הראשון קידש השני דאותה שנתקדשה לראשון שוב אינה מקודשת לב' רק אתת לראשון ואתת לשני ומספק [שניהן] צריכה גט משניהם אבל מה טיבו של שלישי לכאן אבל אי נימא דלחומרא אמרינן קידושין שאין מסורין לביאה לא הוי קידושין א"כ אם קידש שלישי אתת מהן ידועה מקודשת לו ג"כ מספק דשמא קידושי הראשונים לא היו קידושין לפי שאינן מסורין לביאה וקידושי השלישי לא הוי שאינן מסורין לביאה דהא כתבו התוס' דרק אם מחמת הקידושין לא נמסרו לביאה אבל מה שבלא"ה לא למסרו לביאה לא הוי בכלל קידושין שאמ"ל דאל"כ חייבי לאווין האיך תפסי קידושין ע"ש. ואמת כי דברי התוס' צ"ע לפע"ד דא"כ אכתי תיקשי הא לרבא כל חייבי לאווין בעל ולא קידש אינו לוקה והכא אליבא דרבא קיימינן א"כ כל חייבי לאווין מכח הקידושין לא נמסרו לביאה. גם לשיטת התוס' לא משכחת לה שאין מסורין לביאה רק בקידש אתת משתי אחיות או אשה ובתה. ובש"ס דפריך לרבא ממתניתין ודייק הא אחת משתי אחיות מקודשת ואמאי קידושין שאמ"ל נינהו. ולשיטת התוס' עיקר קידושין שאמ"ל היינו הך ובאופן אחר לא משכחת לה ודוק. ומה שהקשו התוס' לרש"י מחייבי לאווין י"ל דעיקר קרא ובעלה לא אתי רק לאפוקי שלא תהא ערוה עליו דס"ד דוקא בחייבי כריתות בלא"ה לא תפסי קידושין אבל כשהם חייבי כריתות רק מכת הקידושין ס"ד דתפסי קידושין קמ"ל דלא. ולשיטת רש"י י"ל שכל שהיתה אסורה מספק באיסור ערוה לא תפסי קידושין:

ובהכי הוי ניחא דלא קאמר גבי גט בפלוגתא דר"ה ור"י נ"מ בפשטה ידה וקיבלה כמו בקידושין דשאני קידושין דהוי קידושין המסורין לביאה לרב יהודא דאז אינה אשת איש כלל רק אחר שיתן אבל גבי גירושין אפי' לרב הונא לא תפסי קידושין דאינן מסורין לביאה דשמא לא תקיים התנאי לכך קאמר נ"מ לכ"ע. ומ"מ אפשר לומר דלא נתכוון הב"ש לומר דלקולא לא אמרינן דהוי קידושין דמהיכי תיתי לומר כן דהא קיי"ל כאביי ובש"ס משמע דלגמרי הוי קידושין רק דבא לאפוקי דלא תימא דהוי קידושין ומותר לישא אחת מהן שירצה רק לחומרא הוי קידושין להצריך גט אבל אסורה לו כל אתת דשמא אחות אשתו היא. ולפ"ז אם קידש שלישי אינה צריכה ממנו גט כלל:

סעיף ג. קידש נשים רבות כאחת והי' בהן שתי אחיות או אשה ובתה אם אמר הראוי' מכן לביאה מקודשת לי (ד) הרי כולן מקודשות לו חוץ משתי אחיות או אשה ובתה וכיוצא בהן. ואם אמר כולכן מקודשות לי נכריות מקודשות ואחיות אינן מקודשות. (ה) וי"א שאף נכריות אינן מקודשות הלכך נכריות מקודשות מספק ואם אמר אחת מכולכן מקודשת לי כולן בין נכריות בין אתיות מקודשות מספק:

(ד) הרי כולן. עב"ש ס"ק ז' דאם אמר אתת מכולן הראוי' לביאה אז כל אחת מקודשת מספק. ולא ידעתי למה דכיון דאם אמר הראוי' לביאה מודה אביי דאחת מן האחיות אינה מקודשת כיון שפי' ראוי' לביאה וזו אינה ראוי' לביאה א"כ אם אמר אחת מכולן הראויות לביאה רק הנכריות מקודשות מספק אבל אתיות לא כיון דאינן כאויות לביאה. וכן משמע בטור ומחבר שכתבו ואם אמר אתת מכולכם מקודשת לי כולן מקודשות מספק. משמע דאם אמר הראוי' לביאה אחיות אינן מקודשות וזה ברור לפע"ד:

(ה) וי"א שאף נכריות אינן מקודשות. זהו מה שנחלקו הפוסקים דהרמב"ם ובה"ג פסקו הסוגיא כפשטא כפי אוקימתא דאביי דקיי"ל כותי' אבל הרי"ף והרמב"ן דעתם דכל הסוגי' למ"ד את וחמור לא קנה אבל לדידן דקיי"ל קנה אין צורך לאוקמא בראוי' לביאה רק בכלכם סתם ומ"מ אינן מקודשות ונכריות מקודשות. וכתב הרא"ש שיש מחלקין דהכא דאמר בחד לישנא מודה ר"נ דלא קנה. והר"ן מחלק דכאן אינו רוצה לזכות להם רק באופן שיזכה הוא בכולם. וכתב בח"מ דלהיש מחלקין אם אמר נכריות ואתיות נכריות בלבד מקודשות ולהר"ן הנ"ל אף בזה אינן מקודשות ע"כ. ולדברי כולם אני תמה דהא רבא מפרש המשנה דאמר כולכם ואחת משתי אחיות ודייק מינה כשיטתו א"כ אי ס"ד דכולכם ושתי אחיות קנה מחצה א"כ מנ"ל לפרש ממתניתין שאמר אחת משתי אחיות למידק מינה קידושין שאמ"ל לא הוי קידושיו ואביי נמי אמאי לא מוקי לה בכה"ג ואי נפשך לומר דבא ליישב למ"ד דאפי' באת וחמור לא קנה א"כ שוב אין לחלק כדברי היש מחלקין והיינו הך דברי ר"י דכולה סוגי' ליישב מתניתין למ"ד לא קנה שלא כהלכה וליכא למימר דעיקר הוכחת רבא כיון דע"כ צריך לאפוקי משנה מפשטא א"כ גם מרישא אין להוכיח דהא לאביי נמי מפיק