תפארת יעקב אבן העזר קידושין קט

קידושין אחר כלות האמצעי דאי הוי קידושי וודאי אין קידושין של זה תלין כלל ואי ספק חלין וזה ברור. וכן מוכח להדיא מדברי הרמב"ן שהביא הר"ן שיש נ"מ גדול בזה והנה בדעת הרי"ף [נבוכי'] ולפעד"נ פשוט דוודאי פוסק כר"י דכללה הוא רב ור"י הלכה כר"י בפרט דלא נתפרש בדברי רב דחולק אר"י וסובר דר"י נמי ספק ס"ל כדברי הרמב"ם הנ"ל ולא חש להזכיר מחלוקת אביי ור"י דלא שכיח היא כדרכו להשמיט כל לא שכיח רק אי הי' פוסק כר"י [והוי] וודאי קידושין א"כ גם באחד שקידש מעכשיו מעכשיו ולאחר ל' יש נ"מ דהוי וודאי א"כ הי' לו להזכיר וזה ברור לפע"ד:

סעיף ה. האומר לאשה הרי את מקודשת לי בפרוטה זו (יא) לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך לאחר שתמות אחותך אינה מקודשת לפי שאינו יכול עתה לקדשה:

(יא) לאחר שאתגייר. ולא מיקרי בידו להתגייר דמי יימר דמזדקקי לי' תלתא. ש"ס. ויש להבין דהא בפ' המגרש (פ"ד.) קאמר בעל מנת שתבעלי לפלוני מיקרי בידה לקיימו דיכולה להשחידו בממון והכא נמי מצי להשיג תלתא ע"י ממון [וע"ש פירש"י ע"ב ד"ה ולאביי] ואפשר דשאני הכא כיון דהא דבעינן שלשה משום דמשפט כתיב בי' כמו דין א"כ הנוטל שכר לדון דיניו בטלין ולא חשיב גרות כלל. ועוד יש לחלק בין בידו לענין דשלב"ל לענין חנאי שאפשר לקיימו ודו"ק ובתוס' שם כתבו דלפי המסקנא דטעמא משום אין בידו לקדש מעיקרא נמי מהאי טעמא היא. ולפע"ד גבי גר ושפחה לא שייך האי סברא כלל כיון דמקבלת קידושין עכשיו לאתר שיתגייר פשיטא שהיתה מקבלת כשהוא גר כבר ואפי' בשפחה שיש מקום לומר שלא רצתה בו רק לפי שתהא משוררת אבל אם הי' משחררה קודם לא היתה רוצה בו מ"מ פשיטא שיכול לשחררה על מנת שתקבל קידושין ממנו ואי לאו אינו שיחרור א"כ פשיטא שהיתה מקבלת כמו שמקבלת עכשיו רק גבי אשתו קאמר שפיר דאפי' יגרשנה על מנח שתקבל לא תקבל דמה לה להיות גרושה כיון דסוף סוף אשתו היא. וכמו כן בשפחה לא שייך מי יימר דמזדקקי לה תלתא דהא מלי מיירי בשפחה שכבר קיבלה לפני ג' להתגייר ודוקא גר צריך מילה קודם טבילה וקבלת מצות משא"כ שפחה יכולה להתגייר קודם השיחרור ולא שייך מי יימר. ודברי התוס' צ"ע לפע"ד. גם הא דקאמר הכי השתא מעיקרא בהמה נראה דלא שייך רק בשפחה ועבד אבל נכרי לא תשיב כבהמה ולכך אמר בגר טעם אתר. ולפי שאין נפקותא לדינא בזה קצרתי:

סעיף ו. האומר ליבמה הרי את מקודשת לי בפרוטה זו (יב) לאחר שיחליץ לך יבמיך הרי זו ספק מקודשת:

(יב) לאחר שיחליץ לך יבמיך. ברמב"ם מבואר לכאורה דמקודשת וודאי. ותמהו עליו כיון שאינו רק קידושי ספק כשיקדש עכשיו. ולפעד"נ שיצא לו כן מהך סוגיא דיבמות דקאמר נמנו וגמרו אין קידושין תופסין ביבמה ואמר ר"י משנה היא לאתר שיחליץ יבמיך אינה מקודשת ודחה ר"ל דאתיא כמ"ד אין קידושין תופסין בחייבי לאוין. והנה לכאורה יש לתמוה כיון דמבואר כאן דמשום שאין בידו לקדשה שמא לא תתרצה לא חשיב דבר שבא לעולם א"כ הכא נמי נהי דקידושין תופסין ביבמה וחייבי לאוין מ"מ וכי בידו לקדשה שמא לא תתרצה להתקדש לו באיסור. וצ"ל דדוקא חייבי לאוין דעלמא דאסורה לו לעולם יש איסור בקידושין אבל ביבמה כיון דלאחר תליצה מותרת דמי לקידושי נדה דאין בהם איסור. אך אכתי יש לתמוה מנא לן להוכיח דאין תופסין כלל דלמא תנא נמי מספקא לי' כשמואל ומ"מ הוי דבר שלא בא לעולם דאין בידו דלא תרצה להתקדש בספק דהא חזינן הכא דלא מיקרי בידו אף דמתקדשת עכשיו. דבאופן הזה לא תרצה וה"ה החם. וצ"ל דלא מיקרי דבר שלב"ל רק אם עכשיו אינו בעולם כלל והוא מחדש כל הקנין אח"כ אבל כל שעכשיו ג"כ ישנו בעולם אף שהוא מוסיף בקנינו אחר זמן לא הוי דשלב"ל. ולפ"ז התם נמי אם יתן לה ב' פרוטות באחת תיכף ובאחת לאחר שיחליץ יחולו הקידושין לגמרי אחר חליצה כיון דגם עכשיו חלין בספק לא מיקרי דשלב"ל א"כ ממילא כשמקדש לאתר שיחליץ בלבד חלין ג"כ מכח בידו לקדש תיכף ולאחר זמן דאז לא יהא דשלב"ל ויחולו א"כ גם עכשיו תלין מכת בידו ודוק היטב ועי' בסמוך:

סעיף ז. הנותן שתי פרוטות לאשה ואמר לה הרי את מקודשת לי היום באחת ובאחת (יג) לאחר שאגרשך הרי זו מקודשת וכשיגרש אותה תהי' ספק מקודשת אבל אם נתן פרוטה לאשת איש ואמר לה הרי את מקודשת לי (יד) לאחר שתתגרש או אם נתן פרוטה לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך אינו כלום:

(יג) לאחר שאגרשך, וכו'. דברים אלו צריכין בירור ודקדוק היטב בסוגי' הש"ס ובזה יתבארו דברי הרמב"ם והרמ"ה אשר נלפע"ד שלא עמדו על נכון בכוונתם ז"ל כמו שאבאר. והנה איתא התס (ס"ב.) דר"י ס"ל כל שבידו לאו מחוסר מעשה הוא ופריך ואלא הא דאמר ר' אושעי' הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאתר שאגרשיך אין ה"נ לר"י דהוי קידושין. ומשני נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה וקאמר תפשוט דבעי ר' אושעי' הנותן שתי פרוטות וכו' תפשוט מינה דלא הוי קידושין ודחי דילמא כי היכי דתפסי קידושין השתא חפסי נמי לאחר כן ע"כ וע"ד פירש"י. ולפי פירושו מבואר באשתו אינה מקודשת וודאי ובפנוי בשתי פרוטות הוי ספק. ויש לתמוה על הרמב"ם דפסק בשת פרוטות וודאי ובאשתו לא זכר כלל מה דבש"ס מבואר בל חולק דאינה מקודשת. וביותר יש לתמוה על לשון הטור בשל הרמ"ה דמוכח להדיא אפי' באשתו הוי ספק. לכן נ"ל דהרמב"ם והרמ"ה הי' להם דרך אחרת בש"ס דלא כפירש"י והיא דוודאי יש לתמוה לפירש"י מאי ענין הנך תרי מימרא דר' אושעי' לדרב יוחנן הא בלא"ה תיקשי דברי ר' אושעי' אהדדי מ"ש ברישא אינה מקודשת ובהא ספק ובהכרח משום דברישא מקודשת ועומדת וסיפא כיון דאי בעי לקידושי השתא מקדשא א"כ ממילא לא קשיא לר"י. ועוד אי ס"ד דמחלק בין אשה שכבר מקודשת דלא מצי לקדושי השתא בין אשה פנוי' אף דנתן לה ב' פרוטות ובאחת קידשה עכשיו א"כ בקידושין שניים כבר מקודשת ועומדת מ"מ כיון דעכשיו נתקדשה לא דמי להתם א"כ למה לא מחל בפשיטות דשאני רישא דאין בידו לקדשה כשיגרשנה [דלא[ תרצה להתקדש כל שתהא נפרדת ממנו אבל כאן כיון דמקבלת קידושיו עכשיו כשהיא פנוי' ממילא תתקדש לו אתר גירושין וע"כ דמ"מ כיון דאחר קבלת קידושין הראשונים אשתו היא שוב בשניים לא הוי בידו א"כ ה"ה במה דמחלק השתא כפירש"י י"ל כן כיון דבקידושי ראשונים מקודשת ועומדת שוב לא מהני השניים כמו באשתו. לכן נראה דהנך תרי ר' אושעי' תרי אמוראי נינהו וחד מינייהו ר' הושעי' וכן מבואר בר"ן ע"ש. והנך תרתי וודאי סתרי אהדדי והש"ס ביקש לומר דאין הכרת דפליג ר"י על הך דקאמר אינה מקודשת. גם אין הכרת דפליג על הך דבעי לה בספק והיינו דלמ"ד אינה מקודשת י"ל לפי שאין בידו לקדשה ועל זה מדתה דשאני הכא דלא בעינן שיהא בידו דלא חשיב דשלב"ל כלל כיון שאינו מחדש הקנין לגמרי דהא עכשיו נמי מקודשת היא רק שמחדש שתהא מקודשת גם אתר שיגרש וכמו שחלין עכשיו כמו כן יכול שיחולו אחר שיגרש כיון שאינו מחדש דבר, חדש מה