תפארת יעקב אבן העזר קידושין קח

קצת בזה והנה אין צריך להעתיק הסוגי' עם פירש"י כי היא מבוארת הב"י רק אפרש מה שיש לתמוה בה ואח"כ נאמר מה שולפע"ד א'. דפריך לר"י מברייתא דקתני בה מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת. בשלמא לרב הוי סייעתא ושמואל [אמר] הא מני רבנן ואנא דאמר כרבי אלא לר"י כל גיטא דמשייר בה ולא (כלום] היא יבומי נמי מייבם ע"כ. וצ"ל דל"ל דהך ברייתא רבנן והוא פליג עלייהו כיון דכרעי נמי לא סבר ובודאי לא יחלוק על רבנן ורבי. והשתא תקשי הא מהך ברייתא גופא דנחלקו בה רבנן ורב שהביאו בש"ס קודם שם תקשי. לר"י הא לרבנן גט ואינו גט ולרבי הוי גט ולר"י אינו גט כלל ומתייבמת ומאי אולמי' הך ברייתא דמקשי מינה השתא מהך ברייתא כיון דע"כ עיקר הקושיא דלא יחלוק על רבי ורבנן דאל"כ גם מהך ברייתא לא קשה מידי והוא תמוה מאוד. ב'. ועוד קשה ל' מאי דפריך לר"י מגט דכל גיטא דשייר בה ולא כלום היא יבומי נמי מייבם. וקשה הא שם מעיקרא עביד צריכותא בפלוגתא דרב ושמואל לגבי גט דשאני גט לפי שאין גט לאחר מיתה יש לומר תנאי היא דאל"כ אין הגט חל אבל קידושין דחיילי אחר ל' י"ל חזרה א"כ מה"ט גופא לא קשיא לר"י דשאני קידושין כיון דחלין קידושין בשיור אמרינן שיור היא אכל גט דאינו חל כלל בשיור שפיר מסתפקין דתנאי הוא כיון דאי אינו תנאי אינו גט כלל וכן מחלק בהדיא בב"ב [הביאה הר"ן ז"ל] דגבי מתנה לכ"ע מפרשינן גוף מהיום ופירי אחר מיתה א"כ הכא נמי יש לחלק כן וכ"כ הר"ן עוד שם דלכך לא קשיא החם לר"י משום דלדידי' פשיטא לי' דמפרשינן הכי ע"ש א"כ מה"ט גופא לא קשיא לר"י מקידושין לגירושין והוא קושיא עצומה לכאורה, ג'. דפריך לאביי ופשיטא ומשני מהו דתימא וכו' וקשה לפירש"י כיון דר"י מחדש אח"כ ענין אחר דשיור הול"ל דהא קמ"ל אביי דלא אמרינן שיור הוא ואף מאמצעי צריכה גט רק ספק הוא ואינה צריכה גט מאמצעי ולמה לי לחדש ענין אחר מה דמיד פליג עולא עלי' דאביי [וס"ל] דצריכה גט מכולן ופשיטא דטפי יש לנו לומר דקמ"ל אביי לאפוקי מיני' דעולא דפליג עלי' ואף דעולא לא פליג רק אליבא דר"י ואביי לטעמי' דרב קאמר מ"ח היכן נזכר בדברי רב דלא הוי שיור הא לא קאמר רק מקודשת ואינה מקודשת לעולם ושפיר י"ל דשיור הוי. ול"ל דלישנא דמקודשת ואינה מקודשת משמע ספיקא ומהאי טעמא דייק דפליגי בפלוגתא דרבי ורבנן. דא"כ תיקשי לר"י ממתני' דקחני מקודשת ואינה מקודשת והרי מקודשת היא וודאי וע"כ דמהא ליכא למשמע מינה מידי דכיון דהקדושין חלין במקצת שהיא צריכה גט ואין חלין לענין דגם מהשני צריכה גט קרינן לה מקודשת ואינה מקודשת וזה ברור. ד'. למה באמת לא אמרינן להאי חזרה ולהאי תנאה כיון דמספקא לן בכוונת בעל המאמר לאיזה ענין נתכוון א"כ פשיטא שיש לנו להסתפק שראשון נתכוון לחזרה והשני לתנאי ה'. דקאמר מהו דתימא האי לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה ואי הכוונה כפירש"י מלבד דהל"ל להיפוך לראשון חזרה [ולשני תנאה] אבל בלא"ה העיקר חסר והול"ל מהו דתימא להאי חזרה ולהאי תנאה. ועי' בר"ן שנראה שהרגיש בזה קצת ופי' דהכוונה להאי חזרה ולהאי תנאה. ואינו במשמע בלשון הש"ס כלל. ו'. מה שהקשו הפוסקים דהכא מבואר דבקידושין לא איכפת לן שיור רק בגט ובפרק המגרש מסיק ויצאה והיתה דכמו דלא מהני שיור בגט ה"ה בקידושין. עי' ברין בשם הרמב"ן מה שדחק בזה. ז'. מה שיש לתמוה בדברי הרמב"ם ז"ל דפסק כר"י ופסק ספק והוא תרתי דסתרי לפום סוגית הש"ס. ח'. מה שכתב על הסדר הא לר"י אפי' אמר השני לאחר ארבעים צריכה גט. ט'. מה שזכרו בש"ס דאחרון קידש אחר עשרה ומה צורך לזה הא בקידש סתם דינא הכי ועי' רש"י ור"ן שכתבו דלאו דוקא. אבל מ"מ קשה דמה צורך לקידושי האחרון כלל הא משכחת האי פלוגתא שקידש השני אתר כ' וחזרה בה דלרב אינה צריכה גט רק מראשון ולר"י גם מהשני דכיון דשיור הוי לא מהני חזרה כלל. י'. מה שהקשו דלר"י משכחת אשת ב' מתים שקידשו שנים ע"י שיור אחד אחר ל' ואחד אחר כ':

ועל כל אלה אני אומר כי כל הקושיות הללו באו לנו מהיותינו מבינים דר"י משוי להו קידושי וודאי לגמרי משום דשיור הוא. אבל לפע"ד אין הדבר כן רק שיור בוודאי לא מהני בקידושין כלל כמו בגט רק טעמא דר"י שיש מקום לפרש דבריו בשיור א"כ י"ל דהאחרון נתכוון לשיור ואין קידושיו כלום וצריכה גט גם מאמצמי ומאחרון ג"כ צריכה גט שמא לא נתכוון לשייר [ובשלמא מעיקרא דלא מספקא לן רק אי תנאה אי חזרה שפיר לא חיישינן דלמא לראשון חזרה ולשני תנאה דכיון דשני אמר בהאי לישנא דאמר ראשון א"כ האיך אפשר דנתכוון לתנאה דא"כ לפי הבנתו גם הראשון אמר תנאי א"כ אין קידושיו כלום כל שיעברו ל' עכ"פ אבל השתא] דמספקא לן בשיור א"כ י"ל דהאחרון שייר וחשב דגם הם שיירי] והיינו דנקט דאחרון אמר אחר י' דאי קידש סתם לא היתה צריכה גט מאמצעי דאי שיור אין קידושיו כלום ואי חזרה הרי קידושי האחרון קיימין ונבטלו קידושי האמצעי ומה"ט נמי לא נקט אחר מ' באמצעי דא"כ לא היתה צריכה גט מאמצעי דאי שייר אינו כלום ואי חזר לא מהני קידושיו אחר זמן הראשון [דאי הוא חזר חשב שגם הראשון חזר ודוק] והשתא ניחא דלא פריך לר"י מברייתא דפליגי ורבנן דהתם לא קתני רק גט ואינו גט ובודאי מודה ר"י דספיקא היא דאי שייר וודאי אין קידושיו כלום רק ה"מ לענין שאר ספיקא דגט כגון שקיבלה קידושין מאחר בינתים דצריכה גט מספק ולא אמרי' אוקמא אחזקה דהא ס"ס בחזקת אשת איש היא לראשון וכמו כן גבי קידושין בכל אחד שאנו דנין לא שייך לאוקמא אחזקה דהא גם מאחר קיבלה קידושין ולא שייך לומר להקל לחלות בכלהו שיור דוקא דהוי רובה לאיסור וכיון דס"ס צריכה גט צריכה גט מכולהו ודוק. אבל בהך ברייתא דקתני בה בהדיא חולצת ולא מתייבמת בהא קשיא לי' בשלמא בקידושין לא שייך לאוקמא אחזקה דבכלהו שיור כנ"ל אבל בגט אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת אל תאסרנה מספק בפרט דאיכא תרתי להיתר חזרה ושיור. וכהאי גוונא אמרי' בפ' ד' אחין להדיא בספק קרוב לה דמספק אין לאוסרה לאפוקי מחזקה והיינו דמשני משום גזירה ופריך אם אתה אומר חולצת מתייבמת ומשני תתייבם ואין בכך כלום חששא דרבנן היא דמדאורייתא אוקמא אחזקה [ורש"י כתב דכאן לא שייך זה והיינו לפי פירושו אבל לפי הנ"ל הכוונה כאן כמו בפ' ד' אתין ממש] והשתא ניחא דפריך מקידושין לגירושין דהכא נמי אי שיור הוי אינן כלום ומ"מ מספקינן בשיור וה"ה החם. ואתי שפיר פסקי הרמב"ם לנכון דוקא על הסדר ופוסק כר"י ומ"מ הוי ספק כנ"ל:

והשתא ניחא דאביי קאמר לסלק דברי ר"י דלר"י דאמר שיור הוי הוא דשוי כשרגא דליבני הכוונה שהוא כולל תנאי וחזרה כאחד וזהו ענין השיור דכיון דאמר מעכשיו הי' תנאי ומ"מ כיון שלא אמר תנאי נתכוון לחזרה שיחולו קידושי ב' והיינו דקאמר דס"ד שיש להסתפק בתרווייהו והיינו שיורא דר"י קמ"ל דלא וכל שאין לנו להסתפק בתרווייהו ממילא אין לנו לחוש לזה חזרה ולזה תנאי כמ"ש דדברי השני נמשכין אחר דברי הראשון אבל אי מסתפקין בשיור שפיר יש לחוש לקידושי כולן ואתי שפיר הכל דוק ותשכח:

ועי' ת״מ מה שהניח דברי הכ"מ בצ"ע ולק"מ כיון דדעת הכ"מ דפסק כר"י ודלא כהר"ן רק בעינן כלה זמנו של שני בשל ראשון. וצ"ל דמ"מ פסק ספק או דלר"י הוי ספק או דמספקא לי' שמא הלכה כרב א"כ מה צורך לומר דמספקא לי' שמא להאי תנאה ולהאי חזרה מה דלא מצינו בש"ס ספק זה ואין חולק על אביי בדבר זה כמו שתמה הרא"ש. אך הא קשיא על הב"י שכתב שאין נ"מ בין אי נימא כר"י קידושי וודאי או ספק. והוא תמוה דטובא איכא בינייהו כשנתגרשה מראשון ואחרון וקיבלה קידושין מאחר וקבע זמן