תפארת יעקב אבן העזר קידושין קז

חזרה ולא חיילי [ודברי הר"ן בהשיגו על הרשב"א בזה תמוה ודו"ק] אפי' יגרש אחרון אבל מ"מ אינו כדאי לדחות הירושלמי ומשמעות הש"ס לעיל מינה כנ"ל. אבל מ"מ משמע לי מדברי הרמב"ם דרק לפי שכתב דאינה מקודשת לראשון כלל נתן טעם שאין קידושין תופסין באשת איש אבל מ"מ מודה אפי' במת וגירש נהי דאיכא למימר דלא חזרה לגמרי כמ"ש הר"ן אבל מ"מ מידי ספק לא נפקא דטפי איכא למימר דחזרה לגמרי ולא עלה על דעתה שימות השני או יגרש. ולפ"ז גם לדיעה קמייתא הוי ספק וזה שכתב הר"ן ולכן צריכה גט להורות דין לענין זה חזרו ולא להיות מקודשת גמורה ולא קשה מידי קושי' הח"מ ויש חולקין דאינה צריכה גט כלל ודחה הר"ן דיעה זו וזה ברור לפע"ד בכוונת הרב:

ועוד יש לפרש דברי הר"ן בענין אחר ויתבאר לקמן ס"ג. ואם השני שגירש הוא כהן יש לצדד להקל עפ"י מה שכתבתי לעיל (ס"ק ה') ע"ש. גם ביבמה גופא נ"ל שיש לפקפק בדברי הרמב״ן ז"ל שאף שקידושין תופסין בחייבי לאוין היינו דוקא שקידש הייבי לאוין או יבמה לשוק אבל אם הוא קידש פנוי' והיא נתקדשה לאחר לחלוטין אפי' תימא שלא חזרה לגמרי מ"מ כל שלא נפקעו קידושי השני לגמרי בוודאי חזרה היא שנתקדשה לזה קידושין גמורין וממילא ליבם הבא מכחו וכל שלא נפקעו לגמרי קידושי השני מיקרי חזרה גמורה ולא חיילי קידושי ראשון ואין קידושין של חייבי לאוין חלין מעצמן כל שלא קידש חייבי לאוין בעת קידושין כנ"ל. ועכ"פ בכהן דאיכא למימר דגם הרמב"ן מודה כמ"ש לעיל (ס"ק ה') יש להקל לפע"ד שלא להצריכה גט מראשון:

סעיף ג. האומר לאשה הרי את מקודשת לי בפרוטה זו (ז) מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקידשה בתוך הל' (ח) הר"ז מקודשת מספק לשניהם לפיכך (ט) שניהם נותנים גט בין בתוך הל' יום ובין לאחר הל' יום:

(ז) מעכשיו ולאחר ל' יום. דעת רש"י דיכול לחזור בו תוך ל'. והרמב"ן והרשב"א חולקין דלא הוי תנאי רק לענין אי ימות. ובאמת דברי רש"י תמוהין דא"כ לשמואל דסובר רק עד ל' מקודשת ואינה מקודשת ממילא אינה צריכה גט מראשון כלל דמה צורך לגט כיון שיכול לחזור בו א"כ יהא לדעתו הפי' במשנה רק על השני בלבד ולרב אפי' לראשון אחר ל' ובש"ס משמע דלא נחלקו בפי' המשנה רק למר עד ל' ולמר לעולם. ועוד דעביד צריכותא בין הך פלוגתא לפלוגתא דרבי ורבנן דקידושין לקריבה ולפירש"י הרי לרחוקה היא אפי' תימא תנאי דהא רוצה לחזור ולגרוע כח הקידושין אמר ואי נימא מזרה לא בא לגרע כ"כ רק שיתחילו לאחר ל' אבל בכאן שדי גריעותא בכולה שאם יחזור יבטלו לגמרי. ועכ"פ אין כאן עדיפותא מגט. ולדינא אין נ"מ כיון דאנן חיישינן לדברי ר"י דשיור הוי ובהא וודאי לא מהני חזרה אפי' לרש"י:

(ח) ה"ז מקודשת מספק לשניהם לפיכך שניהם נותנין גט. מבואר מדברי המחבר שהוא לשון הרמב"ם דאפי' לרב דמספקא לי' אי תנאה אי חזרה מהני גט בתוך ל' ולא חיישינן דילמא תנאי היא ואין חל הגט קודם שיחולו הקידושין שהרי כתב בפי' דמקודשת מספק ובין אי נפרש דפסק כרב בין אי פוסק כר"י סוף סוף ס"ל (דאין) [דאינן] וודאין רק ספק והאיך נותנין גט בתוך ל' אלא ודאי דכל שהיא תנאי במעכשיו יכול לגרש עד שנתקיים התנאי:

ועוד נלפע"ד דאפי' המקדש לאתר ל' ולא אמר מעכשיו כלל ג"כ יש מקום לומר דיכול לגרש מיד דהיינו שיתן גט שתתגרש לאחר ל' וכמ"ש התוס' פרק ר"ג בהא דאמר התם דלא מהני בכותב גט לאשה דעלמא משום דאין מקנה דשלב"ל ולפ"ז היינו דוקא באשה פנוי' לגמרי דמחוסר מעשה הקידושין אבל כאן דכבר נתקדשה ואינה רק מחוסר זמן דממילא אתי לא הוי דשלב"ל ויכול לגרשה בגט לאחר ל' וכשיחולו הקידושין יחול הגט. אמנם הרשב"א בתשובה הביאה הב"ש (ס"ק ח') דעתו אפי' במעכשיו אינו יכול לגרש מיד רק אי נימא דהוי שיור. ואני מסתפק אי בכל קידושין על תנאי סובר הרשב"א כך ואינו יכול לגרש קודם קיום התנאי אפי' פי' מעכשיו או דוקא בהך תנאי דהכא שאי אפשר שיחולו הקידושין רק אחר זמן כיון דהתנאי תלוי בזמן אבל כשהתנאי יכול להתקיים תיכף יכול לגרש מיד ג"כ ואי נימא דבכל תנאי ס"ל כך יש להביא קצת סיוע לדבריו מהך פלוגתא דר"ה ור"י דקאמר מאי בינייהו ולא קאמר נ"מ אי גירש מיד לר"ה מגורשת אפי' קיים תנאו ולר"י כל שקיים התנאי לא מהני הגט וע"כ דאפי' לר"ה אינו יכול לגרש קודם קיום התנאי אך מדברי הר"ן שם שהקשה מהך דר"ה דסובר אשת איש שפשטה ידה צריכה גט ומאי נ"מ. וקשה שאני הכא דאי אפשר שקיבלה גט קודם קיום התנאי וע"כ דמהני גט כל שאמר מעכשיו. גם בש"ס משמע דמהני גירושין בתוך ל' דהא לשמואל דסובר דמתני' רק בתוך ל' משתעי ומשמע דמהני גט בתוך ל' לדידי' כמו לרב לאחר ל'. ומה שהקשה הב"ש דאתה מצריך כרוז לכהונה, נ"ל דלא אמרינן הכי במי שמגרש מעצמו דא"כ כל מגרש על תנאי נימא הכי ובעלמא דאמרי' הכי היינו דנתנו טעם דלא אמרו כך משום שאתה מצריך כרוז אבל לא בגירושין שהם עושין מעצמן ודו"ק:

(ט) שניהם נותנין גט. בטור מבואר [דאחד] יתן גט משמע דסובר דלא חיישינן שיאמרו ראשון החזיר גרושתו. וכתב הב"ש הטעם דלא חיישינן שיאמרו שגירש תוך ל' כיון דאינן חלין עדיין ולפי מה שכתבתי מקודם זה אינו רק לפירש"י דיכול לחזור בו לכאורה יפה כתב דלמה לו ליתן גט דבידו לחזור. אבל באמת אין זה כלום דהחשש הוא דלא ידעו כלל שקידש לאחר ל' רק יחשבו שקידש סתם תדע דאי יחשבו שקידש לאחר ל' מאיזה צד יאמרו שגירש הא בלי גירושין חלין קידושי שני וע"כ דהם לא ידעו כלל על איזה אופן היו הקידושין רק קידושין סתם א"כ עדיין יש חשש. ולשיטה זו נראה דאפי' קידש ראשון לאחר ל' סתם ובא אחר וקידשה ג"כ לא יגרש שני וישא ראשון שיאמרו גירש ראשון ונשא שני וכ"ש להך דיעה דבגירש שני תלין קידושי ראשון. ואולי זהו כוונת הרב בהג"ה בס"ב שכתב ולכן צריכה גט מן הראשון והיינו להורות לא דיגרש שני וישא ראשון רק צריכה גט מן הראשון. אמנם יש להבין לרש"י דסובר דאי תנאה הוי יכול לחזור א"כ תיקשי לרב דסובר לעולם חלין קידושי שני דכיון דאסורה לראשון לעולם א"כ מסתמא חזר בו דמה צורך לו בקידושין כל שאינו יכול לישא אותה [ותיכף] שקידש השני הרי חזר בו ראשון. ועוד ברישא דס"ד דשמואל סובר מקודשת לשני עד ל' ואח"כ לראשון רק דפריך במאי פקעי ודייק הר"ן דאי מגרש או מת חלין קידושי ראשון והשתא האיך תלין כיון דנאסרה עליו בקידושי שני והתם לכ"ע יכול לחזור בו א"כ מסתמא חוזר בו תיכף בקידושיו כיון שהשני אסרה עליו. ומזה מבואר לכאורה דמגרש שני ונושא ראשון ומ"מ דעת מהרש"ל דלא ישא ראשון וכ"כ הב"ח. וכן נראה מלשון הרמב"ם. וגם לשון הרב בהג"ה סס"ב מורה כך כמ"ש:

סעיף ד. (י) אמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום וכא אחר ואמר הרי את מקודשת לו מעכשיו ולאחר כ' יום וכא אחר ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר י' ימים אפי' הם מאה על הסדר הזה קידושי כולם תופסים בה וצריכה גט מכל אחד ואחד מפני שהיא ספק מקודשת מכולן:

(י) אמר לה וכו' על הסדר הזה מפני שהיא ספק וכו':

לפי שנראה לפע״ד דבר חדש בענין זה בביאור סוגית הש"ס ופסק הרמב"ם ז״ל צריך אני להאריך