תפארת יעקב אבן העזר קידושין קו

עקר הגט במעשה רק בדיבור והכא נמי כיון שלא נתבטלו הקידושין רק בדיבור יכולין לחזור ולקיימם ומעיקרא כך קידש כל שיבואו ל' ויהא מקום שיחולו הקידושין יחולו וחזרה דבנתיים לא מעלה ולא מוריד רק הכל בתר גמר ל' אזיל אם יסכימו אז מקודשת:

(ד) וי"א דאם קידשה בשטר. לא ידעתי למה כתב זה בשם י"א כיון דכל הפוסקים כתבו כן ואין חולק. ואלי נתכוון להרא"ש דלדעתי אינה מקודשת כלל אבל להר"ן אפשר דמקודשת מספק שמא שוה פרוטה במדי וכמו שכתבתי לעיל (ס"ק א') דדבר זה תלוי במחלוקת הרא"ש והר"ן ע"ש. אמנם בלח"מ כתב דלכ"ע לא חיישינן כאן כיון שלא נתכוון לקדש בכסף ורק ביש בו ש"פ אמרינן דעתייהו אנייר ולא בפחות מש"פ. גם נראה לפע"ד דאפי' קידש בנייר שיש בו ש"פ צ"ע אי דמי לכסף ושאני הך דשמין הנייר שלא נכתב לשמה או בלא עדים שהי' שטר פסול י"ל דנתנו בתורת כסף אבל במקדש בשטר כשר גמור וחתם בו עדים אי רצה לקדש בכסף למה טרח לכתבו לשמה ולחתום עדים בחנם וע"כ שלא נתכוונו רק לקידושי שטר בלבד. ואפשר דמה"ט לא זכר הרב דין אם יש בו שוה פרוטה ואם קידש בביאה עמ"ש ס"ק א' דנראה דתליא במחלוקת הרא"ש והר"ן ע"ש:

סעיף ב. בא שני וקדשה בתוך ל' יום הרי זו מקודשת לשני לעולם לפי שבשעה שקדשה השני לא היתה מקודשת ותפסי בה קידושי שני ונעשית אשת איש ולאחר השלשים יום כשיבואו קידושי ראשון (ה) ימצאו אותה אשת איש ונמצא הראשון כמי שקידש אשת איש שאין קידושין תופסין בה:

הג"ה. (ו) אבל אם מת השני או גירשה תוך ל' חזרו קידושי ראשון ולכן צריכה גט מן הראשון ויש חולקין:

(ה) ימצאו אותה אשת איש. מזה למד ה"ה במת או גירש דאינה אשת איש חיילי קידושי ראשון. ויש לי ספק אם נתקדשה בראשונה לכהן דנעשית גרושה ואסורה לו אי חיילי קידושי ראשון להרמב"ם. ולכאורה לפמ"ש הרמב"ן לדחות הירושלמי ביש לו אח דסובר אין קידושין תופסין ביבמה אבל לדידן חיילי קידושי ראשון א"כ ה"ה גרושה, לכהן כיון דתפסי קידושין אבל באמת לא דמי כלל דשאני יבמה לשוק כיון כשהיא קדשה לא היתה יבמה מותרת לו עכ"פ אחר חליצה דעדיף משוגג המבואר לקמן (סי' קכ"ט) דמותרת להזר אחר חליצה וכ"ש כאן דאפי' שוגג אין כאן אבל כשגירש השני דאסורה לראשון לעולם א"כ פשיטא דאין כאן קידושין כלל דלא קידש רק אשה הראוי' לו כמו בעת קידושין ולא שתאסור עליו ואין לך חזרה גדולה מזו שכל שנתגרשה שניהם חזרו בהם כיון שאסורין זה לזה. רק לשון הרמב"ם שכתב כמו שקידש אשת איש שאין קידושין תופסין משמע לכאורה שכל שקידושין תופסין חיילי קידושין ואפי' היא אשה האסורה לו בלאו. אבל מ"מ יש לדחות שאילו הי' קידושין תופסין באשת איש הוי חיילי משום שאפשר שתהא אשתו לאחר גירושי השני או אחר מיתה שלא נאסרה עליו כיון שלא קידש רק הג'. אבל כיון שאין קידושין תופסין לא חיילי אבל הנאסרה עליו איסור עולם אינו עולה על הדעת שיחולו הקידושין שהוא קידש אשה שתהא מותרת לו ולא האסורה ותיכף כשקבלה גט חזרו בהם כמו שכתבתי:

(ו) אבל אם מת השני. זהו דעת הרמב"ן מן הירושלמי ובש"ס דילן נמי הכי מוכח דהא הך מ"ד דמייתי פלוגתא דרב ושמואל ארישא לא נחלק רב רק משום במאי פקעי קידושי שני אבל במת וגירש דפקעי מנדה. אך באמת אין זו ראי' כלל לפע"ד דוודאי יש להכין בלא"ה מאי קושיא הא איכא למימר דפריך אפי' אי נימא ושמואל כר"ל דס"ל אינה חוזרת וע"כ דעיקר הקושיא משום דמעשה מודה ר"ל דמבטל דיבור אבל באמת הא בהא תליא דאי אמרינן דקידושי שני יכולין להיות חלין עד תשלום ל' וליפקע בלא גט כלל א"כ ממילא אין זה ביטול כלל לדיבור הראשון כי שניהם מתקיימין שפיר ולא אמרי' דמעשה מבטל דיבור רק כשהמעשה הוי ביטול לדיבור ושניהם סותרין זה לזה אבל לא כאן ולכך הוצרך להקשות במאי פקעי וכיון שע"כ הן חלין לעולם ממילא הוי ביטול לדיבור הראשון לגמרי דקידושי השני סותרין לדיבור ראשון ומעשה מבטל דיבור [ובהכי ניחא דיש להבין במאי דקאמר, קידושי שני במאי פקעי אבל מ"מ כיון דס"ד דשמואל סובר דחלין קידושי ראשון לאחר ל' ולא נתבטלו א"כ נהי דקידושי שני אין נפקעין בלי גט אבל מ"מ קידושי ראשון יחולו ג"כ וע"כ דכל שאין קידושי שני מופקעין ממילא מבטלי לקידושי ראשון והיינו כנ"ל] ותדע לך שהוא כן דאל"כ תיקשי אפי' תימא כדעת הרמב"ן דבמת וגירש חלין קידושי ראשון והיינו דלא הוי חזרה במה שנתקדשה לאחר דלא נתקדשה רק אם לא יוכלו לחול קידושי ראשון אבל אם השני חי האיך יעלה על הדעת דלא נימא חזרה היא ובוודאי ליכא למימר דחזרה לא היתה עד שלשים ומשם ואילך אפי' יחי' השני יחזרו ויחולו קידושי ראשון דא"כ מאי הועיל במה דפריך קידושי. שני במאי פקעי [עכ"פ] תצטרך גט מראשון ג"כ כיון דלא חזרה בה כלל וקבלת קידושין לא הי' רק עד ל' וע"כ דכל שקיבלה קידושין בודאי עכ"פ כשיחי' השני חזרה בה חזרה גמורה א"כ מאי פריך במאי פקעי הו"ל לאקשויי האיך חלין הא חזרה בה וע"כ משום דמצי סבר כר"ל דלא מהני חזרה ומעשה כזו אינה מבטלת כיון שאין המעשה בעצמותה סתירה לדיבור הקודם אם לא דקידושי שני אין יכולין להיות נפקעין בלי גט אז מבטלין דיבור הקודם וזה ברור ולק"מ על הרשב"א בזה. גם משמע מדברי הרי"ף דבאמת רב ושמואל נחלקו בתרווייהו ומר מתני הך פלוגתא ומר הך ולא קאמר לי' רק על הך פלוגתא קשיא לי' לשמואל במאי פקעי ובהך פלוגתא לא. ונראה שלכך זכרה הרי"ף להורות דבאמת כי פקעי קידושי שני מודה רב [דחיילי] ועוד ראי' ממה שנחלקו ר"י ור"ל בחזרה בה ולר"י מהני חזרה. ויש לתמוה כיון דבא אחר וקידשה. בוודאי חזרה א"כ אי ס"ד דחזרה גרידא מהני למה לי בא אחר וקידשה בחזרה בלבד אינה מקודשת לראשון וכיון שאינה מקודשת לראשון פשיטא דתפסו בה קידושי דעלמא ומוכח כר"ל דחזרה לא מהני רק מעשה וע"כ דחזרה לחוד ובא אחר וקידשה לחוד דלא חזרה רק כל שיוכלו קדושי ראשון לחול בגמר ל' יחולו כמ"ש הר"ן והיא ראי' עצומה לכאורה ואין לי מקום ליישב דברי הרשב"א ז"ל בזה רק לפי דבלא"ה יש להבין דנקט במשנה מעיקרא בשליח שקידש לעצמו ואר"כ וכן האומר לאשה ומאי ענין זה לזה ואי משום דקתני בה מקודשת לשני אטו כולהו לא הוי מצי למיתני שכל שקידש הראשון בפסול מקודשת לשני. לכן נראה דמתניתין קמ"ל בהנך תרתי חד דינא דמעשה שני מעשה רמאות הוא שהפקיע קידושי ראשון [ולשון ובא אחר ג"כ הכוונה ברמאות כמו והלך דמעיקרא] ואף שהי' בדעת האשה מ"מ לולא היא היתה נשארת בקידושי ראשון והוי רמאי וקמ"ל דמקדשת ברמאות כמ"ש הר"ן ברישא. ולפ"ז י"ל דהוי חזרה ממש ומ"מ לא קשיא לר"י דקמ"ל שעשה ברמאות כמו ברישא ודו"ק. אבל מ"מ מטין הדברים כדברי הרמב"ן ז"ל כמ"ש. גם הראי' שהביא הרשב"א מן הש"ס אינה ראי' כלל דקידושי אמצע לעולם אין צריכין גט אי בתוך זמן שלו מה צורך לגט הא יכולין לחזור ואי אחר זמן שלו אינו תלין מחמת קידושי בתרא רק כוונת הרשב"א להקשות מלישנא קידושי קמא לא חיילי וזה מועיל אחר הזמן אבל בתוך הזמן טעמא אחרינא איכא דיכולין לחזור וע"כ דהך טעמא סגי גם בתוך הזמן דכל שנתקדשה לאתר הוי