תפארת יעקב אבן העזר קידושין קב

האי במתניתין נמי נקט מומין דמיירי בלא נודע ג"כ ואף דבברייתא ערבינהו מ"מ לרבא דמשני באשה חשובה ג"כ לא מיירי דומיא דמומין דאפי' באינה חשובה א"כ ה"ה דמצי מיירי בנודע ומומין אפי' לא נודע והרשב"א ג"כ הקשה על דעתו זו מן הירושלמי דמבואר דלאחר שנשאת מהני היתר חכם לעשות קידושין למפרע ואף שיש לדחות דהירושלמי שלא ידע הבעל מיירי אבל הרשב"א דקדק בלשונו דמוכח מן הירושלמי אפי' אם נתגרשה מועיל היתר חכם והיינו דפליגי אי צריכה גט או לא וקשה גט זה מה טיבו שהרי כשנותן גט יודע הוא שיש עלי' נדרים וא"כ אין צריך לגט שאין מועיל היתר חכם וע"כ דאפי' לאחר ידיעה מועיל היתר חכם וזה ברור. ודוחק לומר דהכוונה ששלח לה גט ממקום אחר לכוונה אחרת לא מחמת נדרים ולא הוי להו לפליגי רק אי צריכה להודיע לבעל וע"כ דהודעה לא מהני:

אמנם נראה לפע"ד ברור דוודאי בהגיע זמן לכונסה ורצה לכנוס וידע שיש עלי' נדרים ונמנע לכונסה בהא פשיטא דאם התירה אח"כ לא מהני דעד אימת יועיל התרת חכם ומה בכך דחכם עוקר הנדר בשביל זה לא נאמר דקפידא דילי' מה שהי' לו עד התרתה הוי כאילו אינו דהא מ"מ כבר הקפיד בעת שהיו נדרי' עלי' שהרי לא כנסה בשביל זה ואי הי' כונסה הי' מצטער מחמת נדרי' ובשביל זה התנה שלא יהיו עלי' נדרים וע"כ לא פליג הרשב"א רק בנודע לו אחר הקידושין והיא הלכה והתירה להנשא לו ולא הי' לו שום צער מחמת נדרי' ומה שהיו בעת קידושין נעקרו וממילא ליכא קפידא אבל כל שהי' לו עיכוב נשואין מחמת נדרי' שלא רצה בהם לכ"ע בטלו הקידושין ובירושלמי דנחלקו היינו שרוצה להנשא אחר שנמצאו עלי' נדרים ואינה רוצה להתירם ובזה חיישינן שמא תתיר נדרה והוא עדיין לא הקפיד שהי' רוצה לכונסה אח"כ לא אז כשידע אבל כשבא לכונסה והקפיד על נדרי' ונמנע בהא נראה דליכא למ"ד שתהא מקודשת אפי' התירה והא דלא מוקי ברייתא שהלכה אחר שתבעה להנשא ונמנע מחמת נדרי' דלא משמע לי' ברייתא בהכי רק כל שהלכה לא מהני [ועב"ש ס"ק ד' שהקשה ניחוש, שימחול ולק"מ כי נראה ברור דלא מהני מחילה רק כשרוצה שתהא אשתו מחמת המחילה אבל כשנשאת דכבר נאסרה עליו מחילה זו לא מהני שהרי אין זו מחילה כלל שהרי אסורה עליו ועוד דלא מהני מחילה רק אם היא מתרצית ג"כ ולא כשהיא נשאת שוב בטלו הקידושין לגמרי] ועמ"ש בסמוך עוד בזה:

(ו) אשה חשובה. כבר כתבתי בסק"ד שנראה לי עיקר כדעה זו ודעה ראשונה צ"ע ואני מסתפק באשה חשובה שהתירה הנדרים קודם הקידושין לגמרי ולא היו עלי' נדרים כלל אי מקודשת לגמרי אפי' לרבא או אפשר דלרבא אפי' בהא אינה מקודשת א"כ לדידן ספק מקודשת דרש"י פי' אשה חשובה דאמר אי אפשי באשה נדרנית וגט נמי לא בעי למיתב לה דלא ניחא לי' לאסור בקרובותי' ודבר זה צריך ביאור והכוונה כך דוודאי אדם רוצה שתתבזה אשתו ואינו מקפיד אבל מ"מ אינו רוצה באשה נדרנית וחושש שתדור תחתיו ולא תתיר נדרה או שתאחר מלהתיר רק באשה דעלמא שאין עלי' עכשיו אינו מקפיד דאם תדור תחתיו יגרשנה אבל זו אינו רוצה לאסור בקרובותי' לכך חושש אפי' היא תתיר עכשיו שמא תדור עוד ובגירושין אינו רוצה ולא ניחא לי' בקידושין כל שנדרנית היא לכך לא מהני היתר וזה ברור בכוונת רש"י ולא יכולתי לכוון באופן אחר [ודברי הב"ש ריש ס"ק ו' מגומגמין בזה]. ולפי זה נראה לכאורה דאפי' התירה קודם מ"מ נדרנית היא ואינו רוצה בקידושין ומ"מ אפשר לומר דמ"מ כיון שלא הזכיר בלשונו רק שאין עלי' נדרים אי אפשר לנו לבטל הקידושין בשביל שהיו לה שהרי לפי התנאי שהתנה נתקיים התנאי וספק זה יש להסתפק לכ"ע במומין דקיי"ל אפי' הלכה לרופא לא מהני משום דנמאסת אי הי' בה מומין ונתרפאת קודם קידושין אי' ג"כ נתבטלו הקידושין דמ"מ נמאסת או כיון שלא זכר רק שאין בך מומין והרי אין בה. והנה במומין נראה לכאורה פשוט דתליא במחלוקת רש"י ותוס' כי לפי מה שפירש"י דבלשון תליא מילתא ולכך בנדר מהני דעוקר מעיקרו ובמומין לא מהני דאינו רק מכאן ולהבא והרי לא נתקיים התנאי ולפי זה נראה דכל שלא הי' לה בעת קידושין מומין לא שייך הסברא דמכאן ולהבא דהא מ"מ בעת קידושין לא הי' לה והוי כמו נדרים אבל להתוס' דלא תליא בלישנא רק דנמאסת א"כ כל שהי' לה מומין הרי נמאסת עליו אמנם בנדרים באשה חשובה אפי' לפירש"י יש להסתפק דהא חזינן באשה חשובה אין הולכין בתר הלשון כלל דהא חכם עוקר מעיקרו והרי לפי לשונו אין לה נדרים כלל למפרע ומ"מ אינה מקודשת א"כ ה"ה בהי' לה קודם קידושין והתירה דחד טעמא הוא:

איברא יש לתמוה באמת לפירש"י דתליא בלישנא הא. חזינן באשה חשובה דבקפידא תליא מילתא ולא בלישנא. גם על התוס' קשה דהם הוכיחו דתליא בקפידא ממומין שנמצאו בו ולמה לא הוכיחו מאשה חשובה דמוכח ג"כ דתלוי בקפידא. לכן נראה לכאורה דוודאי בלישנא תליא מילתא והיינו דעל מנת שאין עליך נדרים יש לפרשו בפשיטות שלא יהיו עלי' ממש ויש לפרשו ג"כ שכל שיהא כמו שאין לה סגי בכך ודבר זה תלוי לפי הקפידא דבאשה סתם אמרינן כיון דעוקר מעיקרו נמצא כמו שאין לה כמו שפירש"י ובאשה חשובה דאיכא קפידא מפרשינן לה כפשטי' שאין עלי' ממש לא כמי שאין לה ודו"ק ולפי זה בהיו לה קודם והתירה אפי' באשה חשובה מקודשת דהא אי אפשר לפרש כלל בלישני' שלא היו עלי' נדרים מעולם שהרי שאין עלי' נדרים התנה ולא שלא היו עליה נדרים ואפי' איכא קפידא לא איכפת לן ולפי זה במומין אפי' ליכא קפידא כלל כיון דליכא לפרושי לישני' שיועיל רפואה כיון דמכאן ולהבא הוא ואפי' כמו שאין לה לא הוי לכך אינה מקודשת וזה שרצו התוס' לסתור דבר זה ולא הוכיחו מאשה חשובה דבהא אתי שפיר דאמרינן דמפרשינן שאין לה ממש ואינו סותר הלשון ולזה הוכיחו התוס' דאפי' סותר הלשון כל שאין קפידא מקודשת שהרי בו מהני רפואה לפי שאין קפידא א"כ ע"כ צריך לומר דבה דלא מהני לאו משום סתירת הלשון רק מחמת הקפידא ולפי זה ממילא אפי' במומין מכבר אינה מקודשת [ומ"מ יש ליישב פירש"י דשאני בתנאי בו שלא התנה היא רק הוא והיא שתקה לכך שפיר אמרינן דמ"מ הסכימה אפי' ברפואה והוא וודאי לא הקפיד דוקא דהא התנאי שלא יהא בו מומין. ובהכי ניחא דמשני אשה בכל דהו וכו' והא מעיקרא נמי ע"כ משום הכי ולפירש"י ניחא ודו"ק]. והי' אפשר לומר דהתוס' לא נתכוונו דלא אזלינן בתר לישנא כלל רק דס"ל דיש לפרש במומין ג"כ שלא יהיו בעת נשואין ולפי הקפידא מפרשינן אבל זה אינו דלא היו צריכין לומר דלכך קאמר מעיקרו משום עונש דבלא"ה צ"ל כן דלא הי' אפשר לפרש הלשון ודו"ק. ומ"מ יש לומר דע"כ לא ס"ל לתוס' דלא אזלינן בתר לישנא רק לבטל הקידושין בהא בעינן קפידא דוקא אבל לומר מחמת קפידא יתבטלו הקידושין אף שאינו מכוון בלשונו כלל בהא מודים שכל שאינו מכוון בלשונו מקודשת ודו"ק וצ"ע:

סעיף ג. המקדש את האשה על מנת שאין בה מומין ונמצאו בה א' מן המומין הפוסלים בנשים אינה מקודשת נמצא בה מום אחר חוץ מאותם המומין (ז) אעפ"י שאמר מקפיד אני אפי' על זה הרי זו מקודשת:

(ז) אעפ"י שאמר. עב"ש שנסתפק אי בפי' מהני כמו כל נדר ובאמת לא דמי דודאי כל נדר שנדרה נדר מיקרי והרי פי' כל נדר אבל כל מום כיון דחוץ מהני לא מיקרי מום לא נכלל בדבריו ואין לך רק מה שהתנה מה