תפארת יעקב אבן העזר קידושין קא

אלמא דאפי' מקפיד עכשיו מועיל להוציא בלי כתובה א"כ בקידשה סתם נהי דלא ידעינן אי הקפיד מעיקרא וצריכה גט מ"מ הרי הוא מקפיד מכאן ולהבא בפי' ואין לה כתובה כמו כל אשה שנדרה ובעלה מקפיד ובהכרח צריך לומר דדוקא בנדרה אח"כ הוא דמועיל קפידא דבעל מכאן ולהבא להוציאה בלי כהובה אבל בנדרים שהיו עלי' קודם לא מהני קפידא דאת"כ רק אם הקפיד בעת קידושין ושפיר פריך מ"ש בין גט לכתובה כיון דבקפידא בעת קידושין תלוי דקפידא אח"כ אינו מועיל לנדרים שהיו קודם שקידשה ודברי הר"ן מוכרחין וצריך לומר שלא נתכוונו הנך פוסקים להביא ראי' רק דחזינן דאפי' בשאר נדרים של עינוי נפש יכול להקפיד אח"כ ולהוציאה בלי כתובה אלמא דראוי להקפיד עליה' א"כ ממילא בנדרי' שהיו קודם יש לנו לומר שהקפיד בשאר עינוי נפש כמו בהנך ג' דברים. ולפי זה הך ועוד אשר הוגה בר"ן וכן הוא בב"י הוא משובש שאין זו רק ראי' אחת דמהך דהמדיר שלא לאכול פירות מוכח דיכול לומר אי אפשי גם בשאר נדרי עינוי נפש א"כ ממילא התם דדנין על שעת הקידושין יש לומר דהקפיד גם בהם ולדינא כיון דרוב הפוסקים חולקין על הריטב"א בוודאי בכה"ג צריכה גט אבל מ"מ להשוותה מקודשת גמורה אני חוכך מאחר שביארנו שאין דברי הר"ן ברורים בענין זה גס הריטב"א כתב שאין דברי הראב"ד מחוורין ודבריו ברורים א"כ אולי ראוי לחוש לחומרא לדונה כספק מקודשת גם בשאר נדרי עינוי נפש:

(ב) ע"מ שאין עליך כל נדר. כ"כ התוס' והרא"ש והר"ן מן הירושלמי אבל הרשב"א בחידושיו לקידושין וכן הריטב"א כתובות כתבו דמהש"ס לפי הנוסחא שלפנינו [והוא נוסחת התוס' והרא"ש] משמע דאפי' אמר בפי' אינו מועיל כיון שאין מקפידין בכיוצא בזה בטלה דעתו ע"ש. ואמת שיש לחמוה דברי"ף ג"כ מבואר הך לישנא ממש ומ"מ פי' הרשב"א לדעתו דהכוונה מה שהוא מקפיד עכשיו לא מהני ומ"ש דבש"ס לא נפרש כן ונראה דהם ס"ל דלא מהני מחילה בחנאים אלו כמבואר בסי' שלפני זה א"כ מצי מיירי מתניתין דלא קפיד כלל ומ"מ אינה מקודשת א"כ תיקשי מאי קשיא לי' אי ארישא כיון דקפיד אפי' כל מילי נמי מנא לן דקפיד דילמא בלא קפיד כלל וע"כ דהכוונה דמה שזכר שאין עליך נדרים בלשון הזה קפיד א"כ מה השיב לו קפידי' לאו קפידא הי' לו להשיב דאז לא קפיד דלא נתכוון רק להנך ג' וע"כ דהכוונה דאפי' קפיד לא מהני ומודה דבהך לישנא ג"כ קפיד. אבל לדידן דקיי"ל דמהני מחילה א"כ ע"כ בקפיד עכשיו שפיר יש לפרש קפיד דש"ס הכל בקפידא דעכשיו אבל מעיקרא אין בלשונו קפידא דוקא אבל בהקפיד בפי' מהני תנאי שלו:

(ג) ויש מי שאומר. עח"מ וב"ש ובוודאי דברי הח"מ נכונים שלא נזכר בב"י שום פלוגתא בזה ולכ"ע משמע דהלכה דנשאת בלא גט. ומ"ש הב"ש דשאני הכא דלא תרצה להיות בנדר כל ימי' הא ליתא דמי לא עסקינן בנדר לזמן ג"כ ומ"מ פליגי. גם דחוק מאוד לומר שתתכוון למצוה אמנם בגוף הדין הנה בר"ן מבואר הטעם כמו דלא חיישינן בגט שתעבור בתנאי שב ואל תעשה אבל הרשב"א עזב ראי' זו רק ראייתו ממה דקתני במשנה אינה מקודשת ובסיפא קתני תצא, בלא כתובה ש"מ דבהא לא בעי גט וכן מבואר באמת בפלוגתא דרב ושמואל דלא נחלקו רק בכנסה אי בעי גט ולא בלא כנסה אבל מ"מ נראה דראיית הר"ן אינה ראי' כלל לפע"ד דשאני התם שנותן לה הגט על מנת שלא תעשה כך וכך א"כ הרי אסור לה לעשות שלא יתבטל הגט אבל כאן מבואר בירושלמי דהטעם שהיא לא תדע דהקידושין תלויין בהתרת חכם רק לפי שיש עליו נדרים אינה מקודשת ואידך סובר דהאשה יודעת מזה ומ"מ למ"ד שאינה יודעת לא מהני שיודיעו לה דכיון דנחלקו תנאי בזה אי מהני התרת חכם שמא יעמוד ב"ד שיסברו דאפי' התרה לא מהני ולא יחושו להודיע לה ולפי זה כיון שאין כאן רק ראיית הרשב"א בלבד א"כ דבר פשוט הוא שזה תלוי אי נחלק בין נודע לבעל או לא כי לפי חילוק התוס' והרח"ש אין מקום לראיית הרשב"א כלל דמתניתין בנודע מיירי לכך קתני אינה מקודשת דלא בעי גט כלל אבל בלא נודע צריכה גט וזה שהעתיק הרא"ש הירושלמי משום דלפי מה שהניח מקודם סברת התוס' ממילא קמה מחלוקת הירושלמי באין מכריע דאין ראי' מסוגיא דידן דמותרת בלי גט והרשב"א לטעמי' דס"ל דאין חילוק כלל [וראייתו באמת מן הירושלמי הזה כמו שאבאר בסמוך] בין נודע לבעל או לא נודע א"כ שפיר מכריע כמ"ד דנשאת בלא גט כלל כדמוכח במשנה וש"ס כמ"ש. גם מדברי התוס' משמע קצת דהוי ס"ל דחיישינן שמא תתיר נדרה שכתבו להוכיח בנודע לא דאל"כ תיקשי האיך קתני אינה מקודשת ולא חילקו בין נדר שיש לו היתר לנדר שאין לו היתר וקשה מה בכך דיש לו היתר מ"מ אינה מקודשת שהרי יכולה להנשא בכל נדר בלי היתר כל שלא התירה והרא"ש כתב בסגנון אחר דהוי לי' למיתני בהלכה והתירה מקודשת וצ"ל דס"ל לתוס' דבנדר שיש לו היתר אסורה לינשא בלא גט ומתניתין דקתני אינה מקודשת מבואר ע"כ דאינה צריכה גט כלל דבסיפא דצריכה גט קתני תצא שלא בכתובה וא"כ בנדר שיש לו היתר צריכה גט והאיך קאמר אינה מקודשת והרא"ש שהביא הירושלמי דפליגי תנאי בזה כתב בלשון אחרת דהוי לי' לפרושי בהלכה והתירה מקודשת דבהא אפשר לומר דאינה צריכה גט כאידך מ"ד. גם בש"ג מבואר להדיא דאסורה לינשא בלא גט (כמו שאבאר בסמוך כוונת דבריו דלא כהב"ש ס"ק ו' שהקשה עליו] א"כ הכי עיקר ועמ"ש בסמוך:

סעיף ב. הי' עליה נדרים והלכה אצל חכם והתירה מקודשת (ד) ואפילו היא אשה חשובה בד"א שהתירה חכם קודם שנודעו לבעל (ה(אבל אם נודעו לבעל קודם שהתירה מיד נתבטלו הקידושין ויש מי שאומר שאם היא (ו) אשה חשובה אפי' אם מקודם שנודעו לבעל התירה חכם היא ספק מקודשת (ואם קדשה ע"מ שאין עליה נדרים ובעל סתם ע"ל סימן ל"ח סעיף ל"ה):

(ד) ואפילו היא אשה חשובה. כך כתבו משום דהלכה כרבה דלא מחלק בהכי וכתב ה"ה דארבא מקשי בש"ס ואשינוי' לא נסמוך ולי צ"ע בזה דמנין לנו דרבה חולק בגופא דדינא דאשה חשובה אינה מקודשת רק דלא ניחא לי' לאוקמא ברייתא בהכי רק דומיא דרופא וריפא דאין חילוק בין חשובה או לא וכן הא דמקשי עלי' דרבא לא מקשי רק דלא מיירי באשה חשובה מדקתני סיפא בהי' בו נדרים ומומין מקודשת אבל באשה חשובה איכא למימר דמודי כ"ע דאינה מקודשת ומנין לנו לחלוק בזה ארבא מה דלא מצינו בש"ס ובכמה מקומות מצינו לאמוראי דמוקי כל חד באוקימתא אחריתי ומ"מ מודי חד לחברי' בעיקר הדין רק מר מוקי לה בהכי ומר מוקי לה בהכי וצ"ע ועיין בסמוך:

(ה) אבל אם נודעו. זהו מה שכתבו התוס' והרא"ש וראייתם מה דקתני במתניתין אינה מקודשת ולא חילק בין נדר שיש לו היתר לנדר שאין לו היתר אבל באמת כבר כתבתי דלמ"ד דמותרת בלא גט ולא חיישינן שתתיר אינה ראי' כלל דס"ס כל שלא התירה אינה מקודשת כיון שיכולה להנשא בלי גט כלל גם ראיית הרא"ש דלא קתני בהתירה מקודשת אינה ראי' לפע"ד דלדידי' נמי תיקשי דהוי לי' למיתני בהתירה ולא נודע דמקודשת אבל באמת לק"מ לפע"ד דממתניתין מוכח כן מדלא ערבינהו מומין ונדרים בהדי הדדי וקתני כל חד באפי נפשי' ש"מ דנדרים יש להן היתר ומומין אין להם רפואה וכה"ג דייקינן בכמה דוכתא ואדרבא לדעתם קשיא לי מאי דקשה מברייתא עד דמוקמינן לה כתנאי או באשה חשובה הא לק"מ דהא דקתני אינה מקודשת מצי לאוקמא דנודע לבעל כדמוקמינן מתניתין דידן ואי משום מומין דמיירי אפי' לא נודע