תפארת יעקב אבן העזר גיטין צט

(טז) רק האחרון. עב"ש ס"ק ט"ז שהקשה כיון שהוא בפני עצמו למה יוכשר הא לית בי' זמן באחרון. ואני מוסיף להקשות דבהכרח צ"ל דאף האחרון אינו גט דאי ס"ד דהאחרון כשר דאמרינן לענין הזמן דקאי אלמעלה א"כ תיקשי בש"ס דפריך לר"י מהא דשאלו בשלומו דפסול ומאי קושיא שאני התם דאמרינן על שאלת שלום חתמו ולא אלמעלה כלל משא"כ הכא דבהכרח צריך לומר דחתמו אלמעלה א"כ כל הגיטין בינתיים כשרים דכיון דחתמו אלמעלה מהן גם על הגיטין חתמו משא"כ בשאלת שלום וע"כ צריך לומר דבאמת כוונת הש"ס להקשות דאף כאן אף האחרון לא יוכשר דלא קאי אלמעלה כלל. אמנם אפי' אי נימא כך קשה ג"כ להיפוך מנא לן להקשות דילמא שאני התם דעכ"פ יש לומר על שאלת שלום חתמו אבל כאן אי נימא דלא אלמעלה חתמו על מה חתמו לכן נראה לי דמכאן ראי' למ"ש לעיל דהעיקר כהרמב"ם דרישא מיירי דנוסח גט אחד לכולן הילכך האחרון כשר דפשיטא דזמן על נוסח הגט דלמטה ממנו קאי דאל"כ על מה קאי דאין כאן נוסח מקודם כלל הילכך העדים שחתמו על נוסח הגט על הזמן נמי קאי וקושית הש"ס הוא כך כיון דהתם אף שאין כאן רק שאלת שלום בעלמא אמרינן עליו חתמו א"כ הכא אף דע"כ על הזמן קאי מ"מ כיון שיש גט גמור הראוי לחתום עליו כל שאין כאן וא"ו ראוי שנאמר עליו חתמו ולא על האחרים. ותדע דהא ע"כ יש חילוק בין שאלת שלום לגט דהא לא שמענו לר"ל שיחלוק בשאלת שלום ובגט חולק וע"כ דסובר דגט גרע אפי' בוא"ו כיון שיש כאן דבר הראוי לחתום עליו ולכך מקשה שפיר לר"י עכ"פ בלא וא"ו ראוי לדמותו לשאלת שלום ודו"ק

סעיף י. כתב אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית והשלים הגט אע"פ שנמסר לכל אחד מהן בעירי מסירה אינו גט שאין ב' נשים מתגרשות בגט א' שנאמר וכתב לה ולא לה ולחברתה חזר ופרטן בתוך הגט וכתב פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית (יז) בזמן הזה הרי אלו כשרים

(יז) בזמן הזה וכו'. עב"ש דהיינו בזמן אחד לכולן אבל בזמן לכל או"א אעפ"י שכלל בתחילה כולם הוי פרט. הכי איתא בש"ס להדיא אליבא דר"ל וכתב הב"ש דאע"ג דיש לומר לר"י דמיקל טפי וס"ל זמן אחד לכולן הוי כלל א"כ בכלל ואח"כ פרט יש לומר דאפ"ה הוי כלל מיהו לא מצינו מפורש כן בש"ס ויש לומר דמודה ר"י לר"ל בזה עכ"ד

ואני תמה הא בש"ס מבואר בהך ברייתא דמייתי סייעתא לר"ל דכל שכלל תחילה אפי' פרט אח"כ בזמן לא הוי פרט רק כשיש ריוח ביניהם ג"כ ור"מ הוא דסובר אפי' אין ריוח הזמן בלבד מפסיקן א"כ פשיטא דהלכה כת"ק א"כ כיון דלר"ל כל דערבינהו מעיקרא הוי כלל אפי' פרט בזמן אח"כ כל שאין ריוח ביניהם כ"ש לר"י דמיקל טפי דבכהאי גוונא הוי כלל רק כשהזמן מפסיקן ויש ריוח ביניהם ג"כ ואף דבש"ס מסקינן אי פליג להו זמן היינו משום דמקשה לר"ל דאפי' בזמן אחד לכולן הוי פרט ועל זה משני דהיכי דערבינהו מעיקרא בעינן דוקא חלוקין בזמן ואה"נ דלענין ריוח תליא במחלוקת ר"מ ות"ק וגם דברי הרשב"א יש לפרש כן ולא נקט זמן רק לפי דבש"ס נקטו זמן דלא נחתי בהא למחלוקת רק אליבא דכ"ע מקשי ומתרצי

ואדרבא נראה לפע"ד דגם מהרשב"א יש להוכיח כן מה שכתב להוכיח מהרי"ף דפסק כר"י דסובר דר"י פליג אר"ל דלא מהני מה דפרט אח"כ והוי שתי נשים מתגרשות בגט אחד. ותמהו עליו דכוונת רי"ף לפסוק כר"י דאפי' לא כלל מעיקרא כשר כל שיש זמן אחד לכולן וכ"ש בהך דר"ל. ולפי הנ"ל ניחא דקשיא לי' להרשב"א למה השמיט הרי"ף מה שאמרו בש"ס ה"מ היכי דלא ערבינהו מעיקרא דלר"י נמי איצטרך לת"ק דר"מ דבעי ריוח ג"כ א"כ כ"ש ר"י דמיקל דבעינן ריוח וזמן וע"כ משום דלר"י לא מהני כלל היכי דערבינהו מעיקרא משום דאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד

אמנם דברי הרשב"א תמוהין לפע"ד בלא"ה דכיון דהביא הרי"ף קושית הש"ס לר"ל דאין שתי נשים מתגרשות. ומה דמשני בש"ס דהדר קאמר פלוני גירש פלונית מוכח להדיא דמודה ר"י לר"ל בהא דכ"ש דמהני א"כ נ"מ בקושיא זו ומאי דמשני אליבא דר"י ג"כ אבל אי נימא דר"י לית לי' דר"ל למה הביא קושית הש"ס ומאי דמשני אליבא דר"ל. אבל מ"מ בהנ"ל נראה עיקר לפע"ד דלפי מה שהחליטו הפוסקים דר"י אית לי' דר"ל במכ"ש א"כ נראה דכל היכי דכתב מעיקרא פלוני ופלוני גרשנו פלונית ופלונית אף דפליג להו זמן אח"כ לא מהני רק כשיש ריוח ג"כ דוודאי הלכתא כת"ק דר"מ דמצריך בהא ריוח וזמן וכיון דלר"ל כך לר"י דמיקל טפי בוודאי בעינן ריוח וזמן וצע"ג לפע"ד בזה

סעיף יא. כשחותם העד (יח) צריך לכתוב שמו ושם אביו כגון יוסף בן (יט) יעקב עד כתב יוסף עד או בן יעקב עד או יוסף בן יעקב ולא כתב עד כשר

הג"ה. (כ) י"א מאחר דסגי אם כתב יוסף עד א"כ בן יעקב לא צריך למכתב ואם טעה או שינה בו אין לפסול (ת"ה סי' רכ"ח) וכמו שנתבאר לעיל סי' קכ"ח בכיוצא בזה ואין לסמוך על זה רק בשעת הדחק ובמקום עיגון (וע"ל סי' קכ"ח) עד שיש לו ב' שמות כיצד יחתום עצמו ואין העד צריך לחתום עצמו בחניכתו (שם סי' רל"ד) אפי' לכתחלה גם לא יחתום עצמו או אביו בשם רב או חכם רק פלוני ב"פ עד (סדר גיטין) וכל דבר שיש בו קצת ספק כיצד כותבין אין ראוי לכתחילה לחתמו כי אין ליכנס לספיקות לכתחילה בלא צורך (ד"ע) ולכן אין חותמין לעד מי שאביו מומר כמו שנתבאר לעיל סי' קכ"ח וה"ה לכל כיוצא בזה (ולכתחילה נזהרין בחתימת העדים בכל דבר שנזהרין בכתיבת הגט הן דבעינן כתיבה תמה ומוקף גויל) (ב"י בשם הקונטרס) וכל כיוצא בזה

סעיף יב. אבל כתב יוסף לבד ולא כתב עד פסול. וכ"ש אם כתב בן פלוני ולא כתב עד דפסול (ב"י)

(יח) צריך לכתוב שמו ושם אביו. בש"ס אין העדים חותמים על הגט אלא מפני ת"ה ופריך מפני ת"ה דאורייתא הוא וכתוב וחתום ומשני לא נצרכה רק לר"א וכו' ולר"מ הכוונה שיפרשו שמותיהם בגיטין. והנה הב"י כתב שהטור הוציא דבר זה מש"ס הנ"ל ולזה כתב דנחלק על פירש"י דפי' דמעיקרא הי' כותב אני פלוני עד והתקין ר"ג שיכתוב שמו ממש ראובן עד והטור סובר דגם מעיקרא הי' כותב שמו ממש רק לא שם אביו ותיקן ר"ג שם אביו ג"כ. אבל לפע"ד נראה דלא פליגי כלל והוא דסובר הטור דהך תקנה שיפרשו שמותיהם רק לר"מ נאמרה דלדידי' ע"ח כרתי הילכך חששו שיתוודע בקל מי הם החתומים אבל לר"א דע"מ כרתי ורק מת"ה בעינן ע"ח לא חששו כ"כ בתרתי חדא שמא ימותו ע"מ וגם לא יתוודע ע"ח מי הם דכיון דכל עיקר ע"ח מחשש מיתת ע"מ הוא שוב לא תקנו בה רבנן מידי וכל שיש ע"ח סגי בהכי רק לר"מ דמדאורייתא בעינן ע"ח בדוקא לכך חששו שיחתמו מפורש. רק כוונת הטור ממה שאמרו במשנה שם איש פלוני עד כשר משמע בהדיא דלכתחילה יחתום שם אביו ג"כ רק דיעבד כשר ולכך כתב הטור בפשיטות דאיש פלוני עד כשר ג"כ ואפי' ליתנו לכתחילה. ואי ס"ד דכוונת הטור להך תקנת ר"ג א"כ תיקשי הא הנך שני הפירושים נאמרו