תפארת יעקב אבן העזר גיטין צח

ואחד. אבל באמת דברי הרמב"ם נכונים ובש"ס מוכח כן דוודאי יש להבין דקאמר ה"ד כלל ה"ד טופס אמר ר"י זמן אחד לכולן הוי כלל זמן לכל אחד ואחד הוי טופס. ויש לתמוה הא במשנה לא זכרו רק כלל וטופס לכל אחד ואחד והאיך נאמר דהכוונה רק על הזמן וכי הזמן נקרא טופס הגט ואפי' אי נימא דלא נתכוונו בכאן במלת טופס לחלק בין טופס לתורף רק כל נוסח הגט קראו טופס אבל עכ"פ האיך נפרש שהוא הזמן בלבד וברור דכך הכוונה דוודאי הפי' במשנה כלל נוסח אחד לכולן וטופס נוסח לכל אחד ואחד רק ר"י אמר דהעיקר הטעם במשנה דהזמן מפסיקן דוודאי כל שהם בגיטין מחולקים בוודאי יש זמן לכל אחד ואחד דגט בלי זמן פסול ובמשנה לא נאמר הפסול רק מכח העדים ובאין זמן לכל אחד ואחד בלא"ה פסולין שאין בהם זמן באחרונים דהא יכול לחתוך כל הגיטין מלמעלה ואדרבא האחרונים פסולים טפי מן הראשון וע"כ דכל שהם בגיטין מחולקים יש זמן לכל אחד והוא הדבר המפסיק ביניהם ואינו כשר רק האחרון ורישא דמיירי בנוסח אחד לכולן אז כשר דאז אין זנין מפסיקן דוודאי לא נכתבו ה' זמנים בנוסח אחד כיון דהם תכופים וסמוכים זה לזה בתחילת הגט גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית והנוסח אח"כ א"כ זמן אחד סגי לכולן לכך כשר. ולפי זה מה שחילקו במשנה בין כלל לטופס הכוונה דבכלל ממילא אין זמן מפסיק ובטופס הזמן מפסיקן ור"ל פליג עליו וסובר דעיקר ההפסק מה שהשמות האיש והאשה דהיינו גירש פלוני לפלונית בטופס הם כתובים בפני עצמו כל אחד איש ואשתו ובכלל הם כתובים מעורבים כל האנשים לבד והנשים כולן בלבד בלשון גירושין אחת אבל אם הם כתובים כל אחד בפני עצמו בלשון גירושין לאשתו אפי' בנוסח אחד הוי טופס ועיקר הכוונה במשנה משום דבטופס לכל אחד אי אפשר שיכללו בלשון גירושין אחת משא"כ בכלל. ור"י סובר דעיקר הקפידא בזמן ובטופס לכל אחד ע"כ הזמן מחולקים משא"כ בכלל ממילא יש זמן אחד לכולן והן הן דברי הרמב"ם דכלל פי' זמן אחד ונוסח אחד לכולן וטופס פי' נוסח לכל או"א וזמן לכל או"א

גם נראה לפע"ד עיקר לדינא כדעת הרמב"ם דלא כהרמ"ה חדא דבמשנה משמע להדיא דלאו בזמן בעצמו חלוק רישא מסיפא כנ"ל. ואי משום דיש זמן בעליון הא יכול לחתכו כנ"ל. ועוד קשה לי על עיקר דברי הרמ"ה אי ס"ד דכל שיש בגט לשון הכולל שתי נשים הוי ולא לה ולחברתה דאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד א"כ תיקשי הא לכ"מ בוודאי ע"ח עיקר בגט ובלעדם אין כאן גט ושמעינן לי' לר"מ בברייתא דמודה בכלל דכולן מגורשות בעדים דלמטה וע"כ אחת משתי אלה או דהא דאמרינן ולא לה ולחברתה היינו שכל הגט יהא כתוב לשתיהן אבל כל שיש בו לשון אחד לכל אשה בפני עצמה אף דבשאר דברים הם נכללים לא איכפת לן א"כ כיון דכתב פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית לא איכפת לן במה דבשאר נוסח הגט או בחתימת העדים לר"מ הם נכללים כיון שיש לשון אחד המחלקן. או דעיקר הקפידא שלא יהא כתוב לשון רבים בפי' דהיינו אנו גרשנו דכתב בפי' לשון רבים לב' נשים אבל כל שהגט כתוב בלשון לאשה אחת אף דיכולין להתגרש כולן לא קרינן בי' ולא לה ולחברתה ועכ"פ ס"ס מוכח דלא כהרמ"ה רק כל שכתב פלוני גירש פלונית סגי בכך וזה ברור

ועוד ראי' דהא פרכינן לר"ל מברייתא למה לי זמן הא בלא"ה הוי טופס. ומשני ה"מ היכי דלא ערבינהו מעיקרא וכו'. והדבר תמוה כיון דמעיקרא מכח קושיא דולא לה ולחברתה מוקמינן מילתא דר"ל דהדר כתב פלוני גירש פלונית והשתא לשיטת הרמ"ה בהכרח הכוונה דכתב כל נוסח הגט לכל אחד ואחד ומ"מ מודה ר"ל משום דמעיקרא ערבינהו א"כ ע"כ דידע דר"ל מחלק בין ערבינהו מעיקרא ללא ערבינהו דהא זהו דינו של ר"ל דערבינהו מעיקרא ופלגינהו אח"כ כמו שתרצו בש"ס מעיקרא וברור דהכוונה לר"ל דהדר פלגינהו רק בדבר זה בלבד לא בכל נוסח הגט רק נוסח אחד לכולן דהא ר"ל אדר"י קאי דזמן אחד לכולן דהיינו נוסח אחד לכולן כדברי הרמב"ם הנ"ל וכמו שכתבתי אבל היכי דהם בנוסח לכל או"א לא מהני מה דערבינהו מעיקרא ומלבד חלוקת הזמן פסולין מכח מה שהם מחולקין בנוסח הגט אח"כ ולזה משני דמודה ר"ל היכי דערבינהו אף דאח"כ פלגינהו לגמרי דיש גט לכל או"א בלי העירוב שלמעלה מ"מ חד הוא רק הזמן מפסיקן כמו לר"י ודוק היטב. ועכ"פ מה שהחליט הב"ש דהגט בטל מדאורייתא בנוסח אחד אינו נראה לפע"ד כלל מאחר שביארנו דהרמב"ם חולק בהדיא. גם מהש"ס מוכח כדבריו ועכ"פ הוי ספק מגורשת ואדרבא נראה לפע"ד שיש לצדד להכשירו לגמרי כנ"ל

(יב) וינתן לכל או"א. כן הוא לשון המשנה ויש להבין מה בקשו בזה האיך יעלה על הדעת שתהא מגורשת בלתי נתינה לידה ונראה פשוט דס"ד דאחת תהא שליח לקבל בשביל כולם וכן הבעל יהא שליח בשביל כולם קמש"ל דהכא לא מהני זה רק בעינן ה' נתינות והטעם משום דכל אחת צריכה להקנות הנייר בחזרה דהרי זה גיטך והנייר שלי אינו גט א"כ בהכרח צריך ה' נתינות ודו"ק ועמ"ש לעיל סי' ק"כ בדין הקנאת הקלף והדיו

(יג) בע"מ וכו' כל מי שתצא מגילה זו. לשון הרמב"ם בפרק ד' וכתב ה"ה פשוט הוא כיון שכולן מתגרשות במגילה זו הרי הוא כשאר גיטין דעלמא ע"ש. ולפעד"נ פשוט שלא הי' זאת כוונת הרמב"ם רק דבא לומר אף דבעלמא אפי' לא נמסר בעדים כשר כמ"ש סי' קל"ג אבל הכא בדוקא בעינן ע"מ והטעם פשוט דהא עיקר טעמייהו דהרי"ף והרמב"ם דמהני ע"ח אף לר"א אפי' נמסר בינה לבינו משום דזה שהגט יוצא מתחת ידה הוי כע"מ דהא רואין שנמסר לידה מיד הבעל אבל הכא בה' נשים בגט אחד דאמרינן דכולן מתגרשות אם לא הי' ע"מ לכל או"א פסול דהאיך יתגרשו אותן ד' נשים שאין הגט בידם דהא אין מוכיח מתוך הגט כלל שנמסר להם ג"כ מיד בעליהן רק אותה שהגט תחת ידה מגורשת דלה נמסר וזה ברור לפע"ד. ומעתה מה שכתב הטור דלפי מה שכתב דתולין בכל גט דמסתמא נמסר ה"ה הכא ולפי הנ"ל שאני הכא שאין הגט בידם רק ביד אחת א"כ אין ראי' רק לזו בלבד וכמו כן בידוע דלא הי' ע"מ אפי' לרי"ף ורמב"ם דמכשירין בשאר גט הכא פסול כנ"ל. ואין להקשות הא בע"מ אפי' בזמן לכל או"א כשר כמ"ש בסיפא הא ליתא דהתם בלי ע"מ דוקא אותה שגיטה באחרונה מגורשת וברישא כל מי שתצא מת"י מגורשת

(יד) וביום זה. אפי' כתב בוא"ו דבלא וא"ו אפי' ברישא פסול כדמוכח בש"ס ולכך כתבו הרמב"ם ומחבר וביום זה ולשון הטור אינו מדוקדק בזה שלא זכר וא"ו בסיפא ובאמת עיקר חידוש דין בסיפא דאפי' בוא"ו פסול

(טו) ספק מגורשת. עב"ש ס"ק ט"ו דכתב דאפי' כתב זמן לכל או"א וכתב פלוני בלא וא"ו הוי ספק מגורשת עכ"ד. והם מגומגמין כי מאי ענין וא"ו דפלוני היכי שכתב זמן לכל או"א דאז הוא"ו גבי הזמן היא וביום זה גירש פלוני ודוקא בלי זמן לכל או"א אז נכתב ופלוני לכלול אותם ואז אם כתב פלוני הוי ספק משא"כ בזמן לכל או"א. ולכאורה הי' נראה דמ"מ דינו של הב"ש אמת בלא כתב וא"ו דבכך בשבת מ"מ הוי ספק ולא וודאי אינן מגורשות אבל באמת נראה דבהא אפי' ספיקא לא הוי דהוי ממש שני גיטין על דף אחד והעדים מלמטה דאין כאן עדים כלל רק על האחרון בלבד וע"כ לא כתב ספק רק בכתב ובכך בשבת דמשמע דעל כולם חתמו מכח צירוף הוא"ו ואף דכתב ג"כ גבי שאלו בשלומו דהוי ספק היינו דהתם אין כאן ענין ראוי שנאמר עליו חתמו וללא צורך הוא הילכך אף בלא וא"ו יש להסתפק אבל כשיש גט גמור לפניהם שחתמו עליו ואין כאן שום דבר שיכלול גם גט שלמעלה אין כאן ספק כלל דרק האחרון כשר כנ"ל ועיין בסמוך: