תפארת יעקב אבן העזר גיטין צז

סעיף ח. כתב שני גיטין בב' דפין במגילה אחת זה אצל זה והעדים מתחת זה לתחת זה ששם העד תחת הראשון ושם אביו תחת הכ' וכן העד הב' תחתיו את ששמות העדים חתומים תחתיו כשר (י) ואם כתב ראובן בן תחת הראשון יעקב עד תחת השני פסול השני ואם כתב ראובן תחת הראשון ובן יעקב עד תחת השני אף השני כשר: הג"ה. ואם נמסר בעדים ליד אותה שאין עליו עדים כשר בדיעבד דהא לא גרע נואלו לא הי' עליו עדים כלל (ב"י בשם הרמב"ם) וע"ל סי' קל"ג

(י) ואם כתב ראובן בן וכו'. עב"ש. ולפי שנראה לפע"ד שלא כוון יפה בכאן נאריך קצת. והנה רש"י פי' אהא דפריך וליתכשר האי בראובן בן דהיינו דחתם כדרך היוונים בן ראובן ויעקב עד איש אחר הוא וכתבו התוס' דבחנם פי' דיעקב אחר הוא. גם פירושו דחוק דחתם כחתימת היוונים לזה פירשו הם דחתם ראובן בן כישראל ולא חש לכתוב אביו דחתם על השני

ותמהני מאוד בין על פירש"י בין על פירוש התוס' דלפי פירושם ע"כ דהכתב של יעקב עד אינו אותו כתב של ראובן בן א"כ תיקשי חדא האיך מתכשר הראשון לתירוץ קמא בלא כתב עד דהא עד בעינן והך יעקב דבתרא לאו חתימתו כלל רק של אחר או אביו לפי' התוס' והאיך יצטרף חתימת אביו הפסולה להכשיר חתימת הבן בלי עד. ועוד דמשני דידעינן בהא חתימה דלאו דיעקב הוא ומה בכך וכי יעקב אחד יש בעולם ובשלמא לתוס' אפשר דאביו של זה מכירין חתימתו דאינו שלו אבל לרש"י קשה. ועוד אה זה שאמר דלאו דיעקב הוא הוי לי' לומר בפשיטות דאנו רואין דחד חתימה היא וחד כתב מאיש אחד. ועוד דהא ע"כ בחד כתב מיירי דאל"כ האיך קאמר דמתכשר בראובן אקמא ובן יעקב עד אבתרא דהא מ"מ כיון דבן יעקב עד כתב אחר הוא א"כ הך ראובן בלבד פשיטא דפסול וע"כ לא כתבו התוס' דכשר בראובן בלי עד לפי שהוא נמשך לחתימתו השני' אבל אם השני' של איש אחר האיך יתכשר בראובן בלבד והוא תמוה מאוד לפע"ד

לכן ברור דהכוונה כך דאנו רואין דהכל כתב אחד ואיש אחד כתבו ומעיקרא מקשה דליתכשר בראובן אקמא ובן יעקב עד אבתרא ולא בעי עד בקמא כיון שהוא עצמו חתם בשנ' כמ"ש התוס' והשני כשר ג"כ בבן יעקב עד והיינו דמשני דכתב ראובן בן אקמא ויעקב עד אבתרא והדר פריך ליתכשר קמא בראובן בן והיינו דנימא דזהו האיש אינו שמו כמו שאנו חושבין ראובן בן יעקב רק אחר הוא ששמו יעקב בן ראובן וחתם כדרך היוונים ראובן בן והכוונה בן ראובן ועל השני חתם שמו יעקב עד והך עד נמשך לבן ראובן כיון שהוא חתימתו והיינו דמשני דלא כתב עד א"כ הך חתימה יעקב פסולה היא א"כ אי נימא דיוונית חתם גם ראובן בן פסול רק אמרינן דאקמא חתם וחתם כסדר ושם האיש ראובן בן יעקב וממילא השני פסול ואהא משני עוד דידעינן דהאי חתימה לאו דיעקב הוא רק של ראובן בן יעקב דמכירין חתימתו ואי באת להכשיר שניהם ע"כ דזה האיש יעקב שמו והוא בן ראובן וחתם יוונית ואנן ידעינן דהאי חתימה אינה של יעקב בן ראובן וע"כ דישראלית חתם ושמו ראובן בן יעקב

ואפשר דגם רש"י ז"ל נתכוון לזה ולא הי' כוונתו דאחר הוא דהא הכל כתב אחד כמו שהוכחתי רק כוונתו דאינו ראובן בן יעקב כמו שאנו חושבין עכשיו רק אחר הוא ששמו יעקב בן ראובן וחתם יוונית. ולפי זה האידנא דליכא חתימת יוונים כלל ואי אפשר לחשוב דחתם יוונית א"כ פשיטא דכל שכתב ראובן אקמא ויעקב עד אבתרא השני פסול אפי' לא ידעינן דלאו דיעקב הוא דהא השמיטו דין היוונים הואיל שאינו עכשיו א"כ כ"ש דליכא למיתלי להכשיר דחתם יוונית וכל זה ברור. גם אי הכתב של ראובן משונה מן הכתב של יעקב עד דנראה דהוא אחר פשוט דקמא דכתב ראובן פסול ובתרא כשר ולא מיירי בהכי כלל

ומעתה מ"ש הב"ש ריש ס"ק ט' תמוה דלא הוצרכו התוס' רק אי באנו להכשיר שניהם דכל חדא חתימה בפ"ע הוצרכו לומר דלא מיפסל קמא בלי עד דמ"מ נסמוך אבתרא בזה אבל המחבר דפוסל בתרא והיינו דחד חתימה הוא א"כ הרי כתב עד ואין צורך לתוס' כלל. גם מה שכתב ולכאורה משמע ליתא דהעיקר כהמחבר דכיון דליכא למיחש ליוונית בכל גוונא בתרא פסול כנ"ל. ומ"ש ואם חתם תחת אחד ראובן הוא מבואר בדברי המחבר אף השני כשר אבל ה"מ אם הכל כתב אחר כנ"ל. ובנידון מה שנחלקו רש"י ור"ת העיקר כפירש"י דמה צורך לראי' ממשנה עד אחד עברי כיון דכלהו אקמא ודברי הר"ן תמוהין ג"כ דכתב דאיצטרך סיפא דבעברי חיישינן לגונדלית וזה מרישא מוכח דאל"כ יוונים ברישא ליתכשרי שניהם והעיקר דקמש"ל דחיישינן חד חתם גונדלית וחד לא ודוק היטב ואין להאריך

סעיף ט. ה' שכתבוהו גט א' לחמש נשותיהם אם כתבוהו בכלל כגון שכתבוהו בכך וכך לשבת גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית (יא) וכן אמר כל א' מהם לאשתו ליכי דיתיהויין וכל טופס הגט והב' עדים חותמים מלמטה ה"ז גט כשר (יב) וינתן לכל אחת (יג) בעידי מסירה ואם אין שם עידי מסירה כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת אבל אם כתב בכך בשבת גירש פלוני לפלונית והשלים הגט והתחיל תחתיו גט אחר באותה מגילה וכתב (יד) וביום זה גירש פלוני לפלונית והשלים הגט השני וכן עד שהשלים כל הגיטין והעדים מלמטה אם נתנה מגילה זו לכל אחת מהן בעידי מסירה הרי כולם מגורשות ואם אין שם עידי מסירה והיתה מגילה זו יוצאה מתחת יד אחת מהן אם היתה זו שגיטה באחרונה שהעדים נקראים עמו הרי זו מגורשת ואם היתה המגילה יוצאה מתחת יד אחת מן הראשונות ה"ז (טו) ספק מגורשת: הג"ה. וכל זה שכתב ופלוני לפלונית וכו' אבל אם כתב בשני וכן באחרים פלוני לפלונית אינו כשר (טז) רק האחרון (טור)

(יא) וכן אמר כל אחד מהם לאשתו וכו'. עב"ש ס"ק ו' שהחליט העיקר כדברי הרמ"ה וגם הרמב"ם סובר כן דלא כב"ח. ואמת שגם הב"י כתב שיש לפרש דעת הרמב"ם כהרמ"ה ואני תמה האיך נעלם מעיני הגדולים דברי הרמב"ם בפי' המשנה וז"ל כלל הוא זמן אחד לכל כגון שיכתוב בשני בשבת גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית וישלים שאר הדברים וטופס לכל אחד ואחד הוא שיכתוב זמן לכל אחד ואחד והוא שיאמר באחד בשבת גירש פלוני לפלונית וישלים הגט ועוד יתחיל ויאמר ובאחד בשבת גירש פלוני לפלונית וישלים הגט ג"כ בענין זה גט אחד גט והעדים מלמטה עכ"ל. הרי להדיא דכלל הוא שיכתוב גט אחד לכולן דהיינו נוסח אחד לכולן וכן מוכח ג"כ להדיא בדברי הרמב"ם בהלכות דבסיפא גבי טופס כתב דמשלים הגט על כל אחד ואחד והיינו כדבריו בפי' המשנה מבואר דכלל הוא שלא ישלים רק פעם אחת לכולן

איברא יש לתמוה בדברי הרמב"ם דלכאורה דבריו סותרין זה את זה דברישא גבי כלל משמע דלא הוי כלל רק בנוסח אחד והשלמה אחת לכולן אבל בהשלמה לכל אחד ואחד הוי טופס אף דהזמן אחד ובסיפא מבואר להיפוך דאפי' בהשלמה לכל אחד ואחד דוקא בזמנים מחולקים ובלא"ה הוי כלל וכמו כן קשה על דבריו בהלכות שזכר גבי טופס השלמה לכל אחד ואחד מוכח דתרווייהו בעינן זמן והשלמה לכל אחד