תפארת יעקב אבן העזר גיטין צו

בעדים דנאמן לומר בפ"נ לשמה ממילא יכול למסרו בפני ע"מ אבל שליח שהביא גט בלי עדים חתומים נראה פשוט דלא מהימן לומר בפ"נ למסרו בפני ע"מ דבהא לא הימנוהו רבנן כלל כיון שאין עדים חתומים בו דלא אשתמיט בשום מקים לומר דשליח שהביא גטו בלי עדים נאמן בפ"נ למסרו לאשה בע"מ שאין יודעין אם נכתב לשמה. ואין להקשות מהא דשנים ששלחו ב' גיטין דקאמר מתניתין דלא כר"א דלא ידעי ע"מ בהי מינייהו מיגרשה וקשה לדעת הרי"ף דסובר ע"ח כרתי ג"כ לר"א א"כ אי עדים חתומים מהני לף לר"א בלי ע"מ כלל וע"כ בלי עדים א"כ איך יועיל ע"מ דהא בשליח המביא מיירי אבל באמת הא ליתא דע"כ בעדים חתומים מיירי דאל"כ האיך ס"ד דאתיא כר"מ. ועוד תיקשי לוקמא בע"ח ואתיא כר"א וע"כ דלס"ד דבעינן נתינה מבוררת לשמה גם בע"ח לא מהני דעיקר מה דמהני ע"ח לר"א לשיטת הרי"ף הוא הואיל והגט יוצא מת"י האשה הרי אנו רואין דנמסר לידה מיד בעלה וכעין שכתב הר"ן שם בהמגרש א"כ אי הי' בידה ב' גיטין ג"כ לא מהני דלא נתברר באיזה מהן נתגרשה ולפי מה דמסיק דלא בעינן נתינה מבוררת לשמה א"כ בלי ע"מ ג"כ מהני דמ"מ כיון שהגיטין יוצאין מת"י האשה הרי אנו מעידין שנמסר לידה מיד בעלה גט שהוא כתוב לשמה ונתגרשה בו אבל כל שאין עדים חתומים בגט אפי' מסרו לפני עדים ולא ידעו אם נכתב לשמה לא מהני. ולפי זה יש ליישב מה שהקשה הב"ש דהכא משמע דבע"מ תנשא לכתחילה ובד"מ כתב בכתב סופר וחתם עד לא תנשא. ולפי הנ"ל יש לומר בפשיטות דהתם מיירי דלא ידעו ע"מ אם נכתב לשמה לא תנשא אבל דיעבד כיון דיש כתב סופר ועד הוי כעדים דנכתב לשמה

סעיף ז. שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה בסוף הדף השני כשר והוא שיהיה במגילה (ח) שניכר שלא נחתך ושלבך נתכוון הסופר שישלים בדף השני אבל אם אינו ניכר אע"פ שנמסר בערים הרי זו ספק מגורשת שמא שני גיטין היו ונחתך מקצת זה מסוף הדף ומקצת השני מראש הדף: הג"ה. מיהו אם יש עדים שגט אחר היה מתחלה ונמסר לה בעדים כשר (המ"מ פ"ד) (ט) דבק שני עורות ביחד ע"י דבק וכתב עליהם גט פסול מספק

(ח) שניכר שלא נחתך. כך מוקי רב אשי בש"ס ולכאורה נראה דלא פליג רב אשי אמאי דמשני מעיקרא דוודאי לא חיישינן כה"ג רק דרב אשי מוקי מתניתין ברוותא דניכר מתיחת הקלף ומ"מ מודה בלא ניכר וכתוב מלמטה הרי את ולמעלה מותרת ויש ריוח למעלה ולמטה דכשר ג"כ. ולפי זה צריך לבאר הך דמשני מעיקרא כי כמדומה לי שיש לתמוה על פירש"י ותוס' שם בענין זה

והנה מעיקרא פריך בש"ס וליחוש דב' גיטין הוי ומהרש"א הקשה דהוי להו להקשות דלא הי' רק אחד והוא כתב אח"כ היינו לכוונו לשמאלי וחתך השמאלי למעלה ולק"מ כיון דעדים חתומים על השמאלי ע"כ שלא הי' גליון קודם חתימתם מן הצד דהא יכול לעשות שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת ואפ' חתומים זה תחת זה יכול לעשות בב' שטרות למ"ד דמצטרפין ועוד אפי' אי אין מצטרפין עכ"פ לא הי' יכול לעשות קושיא מזה דאיכא לאוקמא בחתומים זה אצל זה דליכא למיחוש ולכך מקשה דהוי ב' גיטין ומהאי טעמא פירש"י אח"כ בקושיא שני' דהחשש דנמלך לגמרי ואח"כ חתך השמאלי משום דהא וודאי דהי' כתוב זה שאנו רואין כתוב דלא יחתמו העדים ויניחו חלק מימין חתימתם דיכיל לכתוב שטר בשיטה אחת עם חתימתם

אמנם בקושיא השלישית ודילמא אימלוכי אימלך נבוכי בה המפרשים כי רש"י פי' דנמלך וביטלו או נחתם אח"כ ויש לחוש לזה מחמת דיש ריוח למטה. והדבר תמוה לפע"ד אי גם עכשיו בעינן ריוח למטה אפי' יש ריוח למעלה א"כ ע"כ דיש עוד חשש א"כ איזה ריעותא יש בדבר הא ע"כ הוצרכו להניח ריוח דאל"כ יפסל ואי אפי' לא היו הניחו ריוח ג"כ הי' כשר כיון שיש ריוח למעלה א"כ מאי קושיא באמת ליכא ריוח למטה כלל. ועוד קשה מה שהקשה מהרש"א דלמה לא משני לעיל בהרי את ומה שתירץ דהתם כיון שאין הוכחה שהם גט אחד חיישינן לנמלך קודם. והוא תמוה דהא לשיטת התוס' ע"כ השתא נמי חיישינן לנמלך קודם דהא כתבו דלר"מ ג"כ הקושיא דנמלך קודם השמות ומ"מ בהרי את לא חיישינן א"כ לעיל נמי. וביותר תימה על התוס' דכתבו להדיא אפי' בהרי את בעינן למעלה ריוח ולמטה תינח למטה כמ"ש מהרש"א בתוס' אבל למעלה למה לי ריוח. וליכא למימר משום דחיישינן לנמלך קודם דהשתא נמי חיישינן כנ"ל. גם קשה באמת מאי משני דכתבו הרי את כיון דחיישינן לנמלך קודם. גם לא הבנתי כלל הך סברא דלא חיישינן לנמלך בין הרי את למותרת דהא כל הגט דבר אחד הוא וכיון דחיישינן דנמלך באמצע מאי נפקא מינה הכא או הכא

לכן נראה לפע"ד ברור דקושית הש"ס הוא דניחוש אף שיש ריוח למטה ולמעלה דה"מ דהוי עדיפותא במה שיש ריוח למטה דאי אפשר לומר דהי' הגט מסוים וחתך ממנו אבל אנן ניחוש דגט זה נמלך בו מלתנו וכתב הסופר למטה גט אחר מחדש וסיימו בדף השני ועכשיו חתך גט שלמטה ומכוונו לגט שנמלך והשתא אין ראי' דיש ריוח כיון שהתחיל לכתוב גט מחדש לא לסיים גט הראשון ועל זה משני דכתב הרי את ומותרת למעלה דנראה להדיא דגט שבדף השני נמשך לזה והיינו דמקשה דילמא איתרמי דגט השני נסתיים בהרי את ג"כ וחתכו ועל זה קאמר דלהא לא חיישינן כ"כ דנמלך בהרי את וסיימו הגט השני שהתחילו מחדש ג"כ בהרי את [ובהכי ניחא דקאמר הרי את דלשון זה אינו בגט רק פעם אחת לכך לא שייך דאיתרמי דבאותו תיבה שזה נמלך זה נסתיים אבל בתיבה אחרת דישנו כמה פעמים בגט יש לומר דהי' שייך להגט החדש בענין אחר וחתכו וכיוונו לגט שנמלך בענין אחר ולא איתרמי כלל דנמלך במקום שזה סיים ודו"ק] ולפי זה ממילא בעינן ריוח למטה ולמעלה דלמטה בעינן דאי ליכא ריוח יכול להיות דנכתב הגט יותר מהרי את ולא נמלך כלל בהרי את רק אח"כ נמלך וכתבו גט חדש ונסתיים בהרי את ואח"כ חתכו החדש עם קצת מהישן עד הרי את ונתכוון לזה ממש אבל באיכא ריוח ע"כ דבאמת נמלך בהרי את לא חיישינן דאיתרמי דנמלך בהרי את ונסתיים בהרי את. וכן למעלה בעינן ריוח דאל"כ חיישינן דהי' כתוב גט שלם למעלה וחתכו עד מותרת ולמטה כתב עד הרי את ונמלך קודם הרי אץ או דנמלך בהרי את וחתך הגט שלמעלה עד מותרת דהשתא לא מהני הרי את מידי וכל זה ברור

אמנם מכל הפוסקים דלא זכרו רק דברי רב אשי משמע דס"ל דפליג על הך דמעיקרא לגמרי ומ"מ נ"מ לדינא דלפירש"י צריך לומר לרב אשי דליכא ריוח למטה כלל דאל"כ חיישינן לנמלך ולפי מה שכתבתי כל שניכר מתיחת הקלף ליכא למיחוש לנמלך כלל וזה ברור. וכן מוכח מדברי הרמב"ם שלא זכר כלל הך דליכא ריוח למטה והיינו כמו שכתבתי ומהאי טעמא פוסל הרמב"ם כאן אפי' איכא ע"מ דמה בכך כיון דהחשש דנמלך ולא נכתב לשמה רק לשם אחר ומן החתומים אין ראי' דנכתב לשמה לכך לא מהני ע"מ כמו שכתבתי לעיל דכל דליכא ע"ח צריך שידעו ע"מ דנכתב לשמה וזה ברור

(ט) דבק ב' עורות. עב"ש דהקשה מתפילין דמהני דיבוק ולפע"ד לק"מ דוודאי אפי' דיבוק מיקרי ב' ספוים אבל מ"מ אות לא הוי רק אחד דהאות לפניו או לפני הרואה הוא ולפני אחר בוודאי ליכא רק אות אחד אבל בעצמותו הוי ב' ספרים הילכך בגט דקפדינן שלא יהא ב' פרים בעצמותן פסול אפי' דבק. גם בסת"ג השיג על הב"ש בזה ע"ש: