תפארת יעקב אבן העזר גיטין צה

עוד הביא הב"ש דברי הב"י בשם הרשב"ץ בטעה וחתם בן ראובן והוא בן שמעון וחזר וכתב בן שמעון הוי מזוייף מתוכו. ולא הבנתי דברים הללו כלל דהא מ"מ יש כאן ב' עדים כשרים בחתימות שתוכל לקיים א"כ מה בכך דאחד מזוייף מ"מ מתכשר באותן השנים ומה חשש יש ואי דהוי כנמצא קרוב ופסול דחשיבי הכל פסולים הא וודאי ליתא דהא אין קרוב ופסול פוסל השאר רק כשנצטרף עם הכשרים או בשעת הגדה א"כ כאן הרי לא נצטרף שום פסול עם אילו בחתימתם ולא חתם שום אדם עמהם רק אילו בלבד. והנה ספר הט"ז אין בידי וכמדומה שזאת הוא כוונתו כמו דשם אמרינן למילוי חתמו ולכך אינו מבטל שאר העדות א"כ הכא נמי פשיטא דחתימה זו אינו מבטל שאר העדות דהא לא חתם קרוב ופסול כאן ואי הי' חותם אחד בוודאי כשר שאינו פסול כלל רק שלא חתם שום אדם רק זה בטעות כתב כך א"כ פשיטא דלא גרע מאחד פסול שחתם למילוי שאינו פסול ולק"מ מה שהקשה עליו הב"ש ועכ"פ דין זה צ"ע לפע"ד

ודע דבהג"א פרק ב' דגיטין כתב בשם א"ז דאם העדים עשו שליח לסופר לחתום שמם מהני לר"מ בלי ע"מ וכן לר"א בע"מ ולמ"ד דלר"א מהני ע"ח ג"כ מהני אפילו לר"א ויש מי שחולק שם עליו בזה ולדעתי כי דבר זה תלוי לפי מה שפירש"י הא דפריך בש"ס פ"ק דגיטין והא לאו בני כריתא נינהו משום דכתיב וכתב ונתן מי שישנו בנתינה אלמא דסובר דרק אינו ישראל פסול דאינו בנתינה [ונראה דהלימוד הוא כיון דוכתב אחתימת עדים קאי האיך כתוב אח"כ ונתן דהא אותו שכתב אינו הנותן ומזה נלמד מי שישנו בנתינה] אבל פסולי עדות דעלמא אף דפסולין בשטרות לעדות בגט הניתן להתגרש ומגרש בו לפנינו כורתין דהא אין צריך ראי' לפנינו כלל רק מטבע הגט להחתים בו ב' שישנן בתורת גיטין וכן דעת הגאונים בתשובת מיימוני א"כ לפי זה כיון דשליח מהני לכתיבה כמו כן לחתימה [ובזה אתי שפיר טפי וכתב דהסופר יכול לחתום חתימתם] אבל לפי מה שפרשו התוס' שם משום דלאו בני עדות נינהו א"כ כמו דפסולין פסולין ה"ה בלא חתמו רק עשו שלית לחתום ומדברי המכשיר מבואר דלא כרשב"ץ הנ"ל דבהא פשיטא דכשר לדעתו

סעיף ג. לא יהיה בין הגט לחתימת העדים כתוב דבר שאינו מענין הגט ואם כתוב כן כגון שכתוב שאלו בשלומה (ה) פסול שמא לא חתמו אלא על שאלת שלום אבל אם כתב ושאלו (בשלומה) כשר שהיא מדובק עם של מעלה ועל הכל חתמו:

(ה) פסול. ואי ליכא ע"מ להרמב"ם ספק מגורשת והר"ן חוכך בזה דבטל לגמרי כיון דלא מוכח בתוכו דחתמו על גט זה. ולכאורה נראה דתליא במחלוקת דלפי מה שכתבו התוס' בכמה מקומות דלר"מ בעינן מוכח מתוכו א"כ בכהאי גוונא בטל נמי הוי דלא עדיף מב' יב"ש אמנם לפי מה שהוכחתי בכמה מקומות דהעיקר כפירש"י דלא בעינן כלל מוכח מתוכו ודחתי ראיית התוס' מפרק כל הגט וכדמשמע בהמגרש בשנים ששלחו ב' גיטין ומה שפירשו התוס' במשולשין צ"ע לפע"ד דכיון דבמקום נתינה לא מוכח מתוכו דין הוא דלא מהני דהא קיי"ל מקום נתינה עיקר גבי גט כדמוכח בהשולח ולעיל סי' קכ"ט וכן מבואר בחידושי רשב"א לגיטין דלא בעינן מוכח מתוכו לר"מ כלל א"כ הכא הוו ספק מגורשת כדברי הרמב"ם

אבל באמת נראה לפע"ד דלא דמי כלל והוא דיש לומר אפי' למאן דבעי מוכח מתוכו לר"מ היינו בטופס הגט שיהא מוכח בכתיבתו מי המגרש אבל כל שהגט מוכח מתוכו אף דלא מוכח בעיקר החתימה אם חתמו על הגט לא איכפת לן כיון דבגופו של גט מוכח מתוכו [תדע דשום חתימה אינה מוכח מתוכו קודם קיום] והעדים חתמו עליו כשר וגם יש לומר להיפוך דאפי' למ"ד דלא בעינן מוכח מתוכו היינו בנוסח הגט לא בעינן שיהא מוכיח בו מי המגרש ומי המתגרשת אבל הא בעינן לכ"ע שיהא מוכיח דעדים חתמו עליו דכיון דאינהו כרתי בעינן דיהא מוכח מתוכו דכרתי וא"כ כיון שאין דנין על חתימה זו הוי כלא חתמו כלל ואינן כורתין ומ"מ העלה הר"ן דמינקט לחומרא עדיף ולא באתי לבאר רק אפי' למ"ד דבעי מוכח מתוכו לר"מ וכן קיי"ל מ"מ בהא הוי ספק מגורשת דלא דמי להדדי כמ"ש

עיף ד. חתמו בראש הבט (ו) או מצדו או בימינו או בשמאלו או מאחריו פסול

סעיף ה. אף כשחותמין למטה צריך שיהיה גב החתימה כלפי הגט ואם היו רגלי החתימה כלפי הגט פסול

(ו) או מצידו. מבואר בש"ס אפי' גגו כלפי הכתב ונראה דאפי' בגוונא דליכא למיחש לזיוף כלל פסול כמ"ש התוס' פרק גט פשוט (דף ק"ס ע"א) דוודאי יש להבין דפריך לרב דחתם מן הצד ומשני התם בגגו כלפי הכתב ופירש"י דמתניתין ברגליו נגד הכתב דיש לחוש דהי' כתוב עליו שטר וחתמו עליו וחתכו אבל בגגו כלפי הכתב ליכא למיחוש להכי. ובאמת פירושו תמוה דהא רב אשי מוקי למתניתין דידוע מתיחת הקלף סביב א"כ מבואר בסיפא אפי' כה"ג פסול א"כ אפי' אין גגו כלפי הכתב ליכא למיחוש דחתמו על שטר וחתכו דידוע מתיחת הקלף. גם תמוה לי דהא אכתי איכא למיחוש גם בגגו כלפי הכתב שמא תוסיף על הגט וכן בשטר וע"כ דרב מיירי דלא חיישינן שמא תוסיף כגון שכתבו שריר וקיים כמו שכתבו התוס' הנ"ל א"כ מאי קושיא לרב ממתניתין במשנה מיירי דחיישינן שמא תוסיף וכמו דביקש לחלק בגגו כלפי הכתב כן יש לחלק בחשש שמא תוסיף כיון דרב ע"כ היכי דליכא חשש מיירי. לכן נראה ברור דעיקר הטעם לאו מחשש זיוף רק מטעם שכל כי האי אינה נראית כחתימה על הגט כלל והיינו דפריך דרב חתים כך ומשני בגגו כלפי הכתב דאז הוי שפיר חתימה על הגט דכל חתימה גגה כלפי הכתב ואף מן הצד כה"ג כשר ואהא פריך מסיפא דמוכח אפי' בכהאי גוונא פסול אבל הא לא משמע לי' כלל לפרש מחשש זיוף דא"כ האיך פסק ותני פסול ולא מחלקינן בין היכי דיש חשש זיוף או לא וע"כ דאין זו חתימה על הגט כלל כנ"ל. גם אף אי נפרש דהחשש הוא דכל שרגליהם כלפי כתב וחתמו מן הצד או בראשו יש לחוש דחתמו להתלמד דהא יכול אדם לכתוב חתימתו על רישא דמגילתא כל שאין יכולין לכתוב על גביו שטר כמבואר פרק גט פשוט. אבל בגגו כלפי הכתב אין לחוש דהא נשאר חלק על גביו וע"כ דבשעה שחתם הי' כתוב זה על גביו ועל זה חתם והשתא פריך שפיר ממתניתין דהתם נמי ע"כ שהי' גט אחד כתוב על גביהן דהא חתומים באמצע וע"כ דאין זו חתימה על הגט כלל וממילא אפי' ליכא חשש זיוף פסול ועמ"ש בסת"י ריש סי' מ"ה

סעיף ו. כר אלו שאמרנו פסול (ו) אם יש כאן עידי מסירה כשר

(ז) אם יש כאן ע"מ כשר. נראה לי דהא דמהני ע"מ לר"א בלי ע"ת היינו שנתברר להם שנכתב לשמה אבל אם נתן גט סתם בלי עדים ומסרו לפני ע"מ שלא ראו רק הגט ולא ידעו אם נכתב לשמה לא מהני אפי' לר"א דדוקא ביש בו ע"ח אז דנין דוודאי עדים שחתמו אין להם לחתום, רק שידעו שנכתב לשמה כמבואר בסדר הגט ואפי' גט שאינו מקוים במקום, דאין צריך בפ"נ דנין דמן הסתם אינו מזוייף א"כ נכתב לשמה. וכן שליח שהביא גט חתום