תפארת יעקב אבן העזר גיטין צד

(ב) כשרים. ואם חתמו פסולים אפי' פסולי דאורייתא לא הוי רק פסול מדרבנן דמודה ר"א במזוייף מתוכו כן מבואר מתוך דברי הפוסקים רובם ככולם אמנם הרשב"א בחידושיו פ"ק דגיטין כתב דלדעת הרי"ף דסובר אפי' לר"א ע"ח נמי כרתי כיון דלפעמים כרתי לשמה בעי דכי כתיב לשמה אוכתב קאי ובין אכתיבת הגט בין אכתיבת עדים קאי עכ"ד ובמקום אחר כתבתי עוד שיש לומר דכל שחתמו בו עדים ע"כ אינהו כרתי ולשם כריתות נכתבו דאל"כ הוי לי' חסרון בין כתיבה לנתינה וכמו דפסלו חתך מן הגט וכן הקנאה לולא דאינו מעשה בגופו של גט ביקש הר"ן ז"ל לפסול בין כתיבה לנתינה א"כ חתימת העדים אי לאו דלשם כריתות הן הי' בדין שתפסיק שבין כתיבה לנתינה ועכ"פ יש מקום לפסול פסולים דאפי' נשאת תצא וכן מורה באמת לשון הש"ס מודה ר"א דמשמע דמודה לר"מ ואי דאינו רק דרבנן האיך שייך מודה הא אינו מודה כלום דלרבנן פסול דאורייתא ותצא ולר"א לא תצא. אמנם מדברי הרמב"ם מבואר להדיא דאינו רק דרבנן אף דסובר כדעת הרי"ף דע"ח נמי כרתי ובעיקר הקושיא שהקשה הרשב"א עד שהוצרך להנ"ל יתבאר בסמוך דלק"מ

(ג) הגט פסול. ויש חולקין. דעת הרמב"ם דבע"מ כשר והראב"ד חולק. ודבר זה צריך ביאור ויסוד הדבר פ"ק דגיטין דאמרינן התם מודה ר"א במזוייף מתוכו דפסול וצריך לברר מהו פי' דבר זה ומאיזה טעם יפסל והנה אם נפרש בפשיטות כפי הנראה דחיישינן דילמא אתי למיסמך עלייהו יקשה במה נפשך אי דהחשש שיבואו לסמוך על ע"ח קרובים אפי' ידעו שהם קרובים א"כ תיקשי באמת למה בשטר שיכול לזייף מהני ע"מ דמה בכך דניכר מתוכו הא אנן חיישינן שידעו שהם קרובים ומ"מ יסמכו עליהם ואי דהחשש דלא ידעו שהם קרובים א"כ מה הועילו הא באמת יסמכו עליהם ואי דהכוונה דלכך פוסלין גט זה עכשיו אפי' ימסר בע"מ משום דאמ"כ לא ידעו יסמכו על ע"ח א"כ תיקשי כיון שיש כאן ע"מ מה בכך דיסמכו. ואמת דבקרובים ופסולין יש לומר בפשיטות דהחשש דימסר הבעל בפניהם ואנן לא נדע אח"כ דהם קרובים והשתא דפוסל קרובים אפי' בע"מ אחרים ממילא לא יחתמו קרובים דשמא יודע שהם קרובים ויפסל וכן פירש"י (ד"י ע"ב) אבל תינח בקרובים ופסולים אבל בלשמה לא שייך זה דהא כשרים לע"מ ובהכרח שנאמר כפי הנראה מדברי התוס' שם דמ"מ לאחר זמן כיון דאי היו יודעין שהם קרובים לא היו סומכין אין ראוי לעשות כן דמ"מ יסמכו שלא כדין אף שאין שום חשש ומעתה ניחזי בנידון דידן אם יניחו ב' שיטין חלק ומוסרין בע"מ למאי ניחוש לה הא אם יסמכו אח"כ בלי ע"מ כדין יסמכו דאפי' רואין שהוא חלק מהיכי תיתי לא יסמכו ואי דחשבינן להעדים שהתמו כך בפסולים א"כ למה במלאוהו בקרובים כשר הא מ"מ העדים פסולים וע"כ דבאמת שטר כשר ועדים כשרים רק פסול מחשש שתוכל להוסיף א"כ בבא לפנינו חלק אפי' נסמוך בלי ע"מ דמסתמא הי' ע"מ כמו בעלמא לא נעשה שלא כדין כלל לכן לא הבנתי כלל דברי הב"י בכוונת המרדכי בתירוץ א' דהואיל דאינו ניכר כ"כ הרחקה חיישינן דיסמכו בלי ע"מ וקשה מ"מ כיון דבאמת נמסר בע"מ למה לא נסמוך באמת דכיון דהעדים אינם פסולים הרי ראוי לסמוך עליהם כמו בכל גט בע"ח

ונראה שמפני זה המציא הראב"ד ז"ל חשש אחר דהחשש הוא שתוסיף בגט ואנן נסמוך על ע"ח כמות שהוא ולא ידעו שהוסיפה בו אך לכאורה יש לתמוה דמה הועילו דפסלו מ"מ כשתוסיף בו הרי יסמכו דאז לא ידעו וצריך לומר דהכוונה דאנן אין מכשירין ליתן הגט בע"מ דאח"כ תוסיף בו ויסמכו שלא כדין וזה גרע מקרובים ופסולים דהתם כיון דנמסר בע"מ באמת כשר רק דמ"מ אין ראוי לעשות כן מחמת שאילו היו יודעין מקורבה לא היו סומכין אבל כאן יהא באמת שלא כדין דיסמכו על מה שהוסיפה ג"כ אבל באמת עדיין תמוה דמ"מ נוכל למסור לה בע"מ ולקרוע הגט או תמלאנו בקרובים תיכף ואין כאן שום חשש ומנין לו להראב"ד דבר זה מאחר דבש"ס לא מוכח חשש זה כלל כמו שבארנו

אמנם דעת הרמב"ם ברור דאזיל לטעמי' דסובר אפי' לר"א ע"ח נמי כרתי ולפי זה הפי' בסוגי' פשוט דמודה ר"א במזוייף מתוכו דאתי למיסמך על ע"ח בלבד בלי ע"מ כלל ויחשבו דקרובים ופסולים נמי כרתי דהם לא ידעו דמחמת ע"מ הכשירוהו והשתא תינח בקרובים ופסולים דע"ח בהא מדאורייתא לא כרתי כלל הילכך אפי' בע"מ חששו דיביאו לסמוך בע"ח בלי ע"מ כלל ואז הגט בטל אבל בכתב על דבר שיכול להזדייף דאז הגט כשר מדאורייתא אפי' בע"ח בלבד וכמו כן בחלק ב' שיטין דהגט כשר מדאורייתא בלבד רק רבנן פסלו הואיל ובשטר כהאי גוונא פסול מדרבנן בגט נמי לא חשיב חתימה מעלי' לעשות כריתות או דפסלו בגט ג"כ מחשש זיוף א"כ בע"מ מאי חשש דילמא אתי למיסמך בלי ע"מ כלל. הא מ"מ יהא הגט כשר גמור מדאורייתא ואין כאן חשש לביטול הגט ורק בקרובים ופסולים דבע"מ בטל מדאורייתא חיישינן אפי' בע"מ ותמהני על הרשב"א ז"ל בחידושיו שביקש ליישב קושית התוס' בד"ה מודה על פי דעת הרי"ף הנ"ל דסובר דמזוייף מתוכו פסול מדאורייתא אפי' בע"מ מה שבאמת דעת הרמב"ם כהרי"ף ופוסק בפי' בע"מ אינו רק פסול דרבנן. ובאמת להרי"ף בלא"ה לק"מ קושית התוס' דהכוונה דיסמכו בלי ע"מ כלל דיחשבו ע"ח כרתי אפי' בקרובים כמ"ש וזה ברור בדעת הרמב"ם אבל להנך פוסקים דמפרשים כדברי התוס' שם בד"ה מודה א"כ בב' שיטין יש מקום לדברי הראב"ד הנ"ל כמו שכתבתי ועמ"ש בסמוך ס"ק ד' ליישב קושית הב"ש ס"ק ג' ואין להקשות להרמב"ם למה בשמות מובהקין כשר מ"מ יבואו לסמוך עליהם בע"ח בלבד בלי ע"מ כלל הא ליתא דנהי דהם יסמכו הב"ד שיראו אח"כ השמות מובהקין יצטרכו להביא ע"מ וכן מוכרח לפרש"י שם דאתי למימסר בפניהם וקשה מה יועיל מובהקין הא אפי' לפני עכו"ם ימסרו וע"כ נהי דהם ימסרו הב"ד יצריכו אח"כ להביא ע"מ ישראל

ודע דלפי מה שפירש"י פ"ק דגיטין טעמא דפסול בחתימת נכרים לר"מ משום שאינם בנתינה משמע דסובר דקרובים ופסולים ישראל כרתי בגט והיינו דאין זה עדות לפסלם מטעם פסולי עדות רק כך מטבע הגט לחתום בו שנים והם כורתין ומה בכך דהם פסולים הא הם חותמין קודם הנתינה לידה ואין מעידין בשום דבר דנתגרשה וכן דעת הגאונים בתשובת מיימוני כמו שיתבאר לקמן ומיושב קושית התוס' שם דלא קאמר לאו בני עדות נינהו ולפי דעתו יש לומר אם חתמו קרובים או פסולים הגט כשר בע"מ עכ"פ כיון דאפי' נסמוך על ע"ח בלבד ג"כ כרתי מדאורייתא עכ"פ אך כל הפוסקים חולקין על דברי רש"י והגאונים הנ"ל ויתבאר לקמן בס"ד

(ד) ויש חולקין. עב"ש שהקשה על הרמב"ם דבפרק ז' מהל"מ לא זכר דכשר בע"מ ובאמת לק"מ דהא הגט עיקרו ניתן שתתגרש בו וכשניתן לידה גמרו הגירושין ואינו צריך עוד לגט כלל רק ע"מ שנתגרשה הילכך בשעת הגירושין ניתן כדין וראוי לגרש בז וליטלו מידה לקרעו שלא תוכל להוסיף בו ולעשות זיוף הילכך אפי' נשאר בידה לא נתבטלו בזה הגירושין כיון שנתגרשה כדין משא"כ שם השטר ניתן ליד המלוה לגבות בו א"כ תיכף ניתן שלא כדין דהא יכול לחתוך ויכתוב מה שירצה או יוסיף מה שירצה והשטר לא ניתן לידו רק שיהא בידו לגבות בו לאחר זמן משא"כ גט ניתן להתגרש ותיכף נתגרשה ואין צורך לגט כלל ולא ניתן לה רק להתגרש וזה ברור: