תפארת יעקב אבן העזר גיטין צג

סעיף ל. שם בנימן יש לכתבו חסר י' בתרא

סעיף לא. שם ירחמאל אע"פ שלא נמצא בכתובי' מ"מ אם החזיק עצמו לקרות עצמו ירחמיאל ודחק בלשונו החירק כך כותבין: הג"ה. ודבר הנמצא בכתוב לפעמים חסר ולפעמי' מלא הולכים אחר הרוב (סדר גיטין). כל כינוי שהוא בלשון לעז כגון בלשון אשכנז וצריך לכתוב תי"ו או טי"ת כותבים ט' כי התי"ו יכולים לקרות רפויה וכל כיוצא בזה (ת"ה סי' רל"ה) כל תיבה שיש להסתפק בה אם כותבין חי"ת או כ' כותבין ך' (שם) כגון מיכל איכל דקורין בכינויו ח' כמו ך' אמנם בשם אשה שקורין רעכליין אין כותבין רק רחל שהוא עיקר השם (מהרי"ו סי' ר') וכל כיוצא בזה ואם שינה בדיעבד כשר

(לד) שם הלל. הגר"א כתב דהכותב הזה לא ידע בין ימינו לשמאלו במסורה כי הכוונה דהלל חסר ובמסורה אמת דיבר וכ"כ הב"י גופא אבל מ"מ דברי המ"כ נכונים ולא נעלם ממנו דבר זה כלל דכוונתו כיון דיש על זה מסורה דהוא חסר ש"מ דמהראוי לבוא בכאן מלא שהרי לא נמצא מסורה באותן השמות שאין שייכות להם לכותבם באופן אחר כגון דן ונפתלי וכהאי גוונא ומדנמסר דהוא חסר ש"מ דמטבעו נמשך בו יו"ד וכן הוא האמת כי החירק מושך יו"ד ובגט צריך שיהא מבורר השם לכן יש לכתוב הילל ביו"ד בפרט דאינו מזיק אפי' הוא ראוי להיות חסר

סעיף לב. אין פוסקין שם האיש ולא שם האשה בשני שיטין אבל בשיטה אחת אפשר שפוסקין קצת שמות שסובלין כן דומיא דכדר לעומר וכן עמנו אל (לה) ואם כתב תיבה אחת לא הפסיד (סדר גיטין)

סעיף לג. שם ידידיה אם יחלק לשתי תיבות (כשר ובלבד בשיטה אחת) ופדהצור ועמינדב תיבה אחת

סעיף לד. המנהג בשמות הנשים יש מי שאומר שיש לכתוב ביל"א באל"ף וכן כל שם שאינו בלשון הקודש אכל כשהוא לשון הקודש כותבין בה"א כמו חומה דביתהו דאביי או חובה שהשם הוא לשון הקודש אבל כשאינו לשון הקודש כותבין באל"ף וה"ה לכינוי האנשים כל כינוי שהוא בלשון הקודש כותבין בה"א ושאינו בלה"ק כותבין באל"ף: הג"ה. מיהו אם שינה וכתב ה"א במקום אל"ף כשר. כל כינוי שמשתנה מכח לשון המדינות כגון ליב שיש מדינות מדברים לשון קלילא ליב ובמקצת מדינות מדברים ליבא או ליוא וכן בכינוי וואל"ף שקורין אותו במדינות אלו כך ובמדינות אחרות וואלפא או וואלבליין או וואלפליין או בכינוי מנדל שיש מדברים מנדיל וכל כיוצא בזה וכן בקריאת התיבות כגון במקצת מדינות שקורין גומפרעכט גומפרחט או שהלשונות מתחלפות בקריאת הב' או פ' או ו' כגון זנביל או זנוויל פייבש וויבש שמקצת מדינות מדברים יותר בלשון רפה הולכין אחר לשון בני אדם במדינה שנותנין בו הגט ואין להקפיד בזה איך נמצאו השמות והכינויין כתובים כי כל אחד כתב כפי לשון מדינתו ולכן סדר לגיטין משונים זה מזה בענין זה והעיקר כאשר כתבתי כן נ"ל להורות אמנם אם אין ידוע לשון המדינות אין, לשנות ממה שנמצא בדברי הקדמונים מ"מ בדיעבד אם שינה בא' מאלו הדברים כשר כנ"ל: (לה) ואם כתב תיבה אחת לא הפסיד. הגר"א השיג על זה וגם על ת"ה דאינו דומה תיבה אחת לשיטה אחת דבתיבה אחת פסול והנה אף דבעיקר השגה דבריו נכונים אבל מ"מ לדינא פשיטא שאין ענין גט לס"ת להיפוך בשמות שצריך שלא להפסיק בס"ת לא יפסיק גם בגט אבל להיפוך כיון דהכל בתר הקריאה אזלינן א"כ מה בכך שכתב תיבה אחת הרי לא נשתנה קריאתו דבקריאה לעולם אין מפסיקין בשם איש ואשה וא"כ כשכתב תיבה אחת אין כאן בית מיחוש כלל שהרי קוראין השם כמו שהוא נקרא בפי הכל בלי שום שינוי וזה ברור. ויתר דיני השמות לא ראיתי להאריך בהם כי אין להם יסוד בש"ס וכבר בקעו בו הגבורים וכמעט לא הניחו מקום בזה ומה שיש לדון בהם על פי סוגית הש"ס כבר נתבאר כל הצורך בזה מה שנלפע"ד

סימן קל. דיני עדי הגט וחתימתו ואם אינם יודעים לקרות או לחתום ובו כב סעיפים

סעיף א. (א) צריך שיחתמו שני עדים (ב) כשרים (זה תחת זה) (במרדכי הל' גיטין) למטה משיטה אחרונה של גט ולא יניחו כדי אויר שני שיטין בין שיטה אחרונה אחתימתם: הג"ה. ואם הניחו (ג) הגט פסול (טור) (ד) ויש חולקין ומכשירין ע"י עידי מסירה (הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"ן) ואם חתם העד האחרון תחלה ואח"כ חתם הראשון כשר אע"פ דמתחלה היה השני חתום שני שיטות מן הגט (סדר גיטין) ומ"מ לכתחלה לא יעשו כי"א דלכתחלה אין לחתום בגט אפי' קרוב ונתרחק או מחותנים בעלמא (בסדר הגט בשם מהרי"ל) וטוב להדר אחר הסופר שלא יהיה קרוב לאיש ולאשה אבל היכא דלא אפשר אין קפידא בדבר (מהרי"ק ק"ו) ולא יהא אחד מן העדים חשוד בעריות ויש מחמירין שלא יהי' בעל מום ושלא יהיו העדים קרובים לסופר וכולם לא יהיו קרובים לרב המסדר הגט וטוב לחוש לכל זה לכתחלה (כ"ז בסדרים) גם נוהגין ליקח עידי חתימה לעידי מסירה והם יראו שהבעל צוה לסופר לכתוב כדי שיהיה הכל נעשה בפני כת אחד של עדים (במרדכי הל' גיטין ובסמ"ג) ולא יחתמו העדים רק בדיו וקולמוס של בעל כמו הסופר (בסדרים) וכמו שנתבאר לעיל ריש סי' ק"כ

סעיף ב. יתחיל כראש שיטה שלא ישאר חלק בגליון הגט לפני חתימתן

(א) צריך שיחתמו ב' עדים. לשון ב"י פשוט במשנה פרק המגרש (דפ"ו) וכו'. ותמהני דהא מהתם לא מוכח מידי דאליבא דר"מ הוא אבל לר"א מוכח התם דלא בעינן עידי חתימה כלל וטפי הוי לי' לומר ממשנה פרק השולח העדים חותמין על הגט מפני ת"ה ואמרינן התם לא נצרכה רק לר"א תקשי, רבנן ע"ח. ועכ"פ דברי הטור תמוהין אצלי דהא מדברי הרא"ש שם מבואר להדיא דאינו רק עצה טובה ואפי' לכתחילה אינו צריך ע"ח לר"א והביא ראי' דהא כתב שאינו יכול להזדייף כשר אפי' לכתחילה לר"א דמכשירין משמע אפי' לכתחילה וצריך לומר דכוונת הטור דראוי לחוש לדברי ר"מ לכתחילה וכמ"ש בעל ת"ה ולפי זה לא נתבאר דבר זה בש"ס כלל וצ"ע. ומ"ש הב"ש בטעמייהו דהרשב"א והר"ן דלא בעי לפרש השמות הואיל וקורעין הגט אינו נראה כלל דהא הרי"ף והרא"ש ג"כ לא זכרו הך דיפרשו וברור דהטעם דדוקא לר"מ דבעי מדינא ע"ח חששו לפרש השמות אבל לר"א דכל ע"ח רק מתקנה ולהרא"ש עצה טובה א"צ לפרש כלל השמות כי כ"ה לא חששו וזהו טעמו של הרשב"א ועמ"ש לקמן עוד בזה: