תפארת יעקב אבן העזר גיטין צב

דעתו על אותו שאינו כשר הוא בוודאי דעתו על אותו שהוא כשר

אמנם הך טעמא שכתבו התוס' בסוטה דהוי ב' ספרים לכאורה יש בו בית מיחוש אבל באמת הא נמי ליתא דוודאי יש לתמוה בתוס' דהביאו ראי' מהך דאתרוג דאמרינן פרי אחד אמר רחמנא ולא שנים וקשה הא שם לא קאי רק על פלפלין דאחד בלא חבירו לא מהני דלא מינכר לקיחתה ובהא וודאי גם בגט בחלק הגט לב' דפין וכולו גט אחד בהא חצי ובהא חצי לא הוי גט אבל מנין מהתם אם יקח ב' אתרוגים דאחד בלבד כשר שלא יצא בשביל שלקח שנים וליכא למימר דהתוס' הוכיחו מדקאמר ולא שנים וקשה אף אי הדין דיכול ליקח ב' מ"מ מוכח דאין זה פלפלין דהא גם באחד עכ"פ הכשירה תורה ופילפל אחד לא א"כ אין זה פלפלין ומזה הוכיחו התוס' דע"כ דקושטא דמילתא קאמרי דב' אין ליקח ואפילו אתרוגים אבל באמת הא ליתא דפשיטא דלא הי' כוונת המקשה דרק פלפלין אמרה תורה דהא אתרוג בוודאי כשר שאין שום טעם לפסלו רק מנא לן דלאתרוג בלבד נתכוון הכתוב דילמא פלפלין נמי והשתא לולא דשנים לא לא הוי מוכרח כלל דשפיר יש לומר דיכול ליקח ב' פלפלין ומה שהכשירה התורה באחד הוא היכי דמינכר דהיינו אתרוג ופירי דלא מינכר יקח ב' ולזה הוצרכו לומר דהתורה מיעטה ב' א"כ מוכח דלא יקח רק אתרוג ולא פלפלין א"כ שפיר יש לומר דאתרוג מותר אפי' ב' ואפי' אי נימא דס"ל לתוס' דמ"מ כיון דחזינן דמיעט רחמנא ולא ב' א"כ לפי האמת דידעינן אתרוג מטעם אחר א"כ הך מיעוט על אתרוג קאי מ"מ קשה מה שהביאו ראי' מהך דב"ק בשור של ב' שותפין כופר אחד אמר רחמנא ולא ב' כופרין וקשה מאי ראי' מהתם דלא יצא ידי חובתו רק כשישלם ב' כופרין ובהא אמרינן כופר אחד חייבי' רחמנא וכאן שאינו יכול ליתן אחד פטור לגמרי אבל בגט כיון שיכול ליתן אחד מנין להם דאינה מגורשת

לכן ברור דכוונת התוס' דכיון דבגט בעינן דעת הבעל שירצה שתהא מגורשת בגט זה וכן באתרוג בעינן שירצה לצאת בו ואי נטלו שלא לצאת בו לא יצא א"כ כשהוא נוטל ב' אתרוגים ואינו רוצה לצאת רק בב' א"כ אינו יוצא באחד מחמת שהוא אינו רוצה שהדבר תלוי ברצונו בענין זה ועל זה נאמר דגם בב' אינו יוצא כי אחד אמרו ולא שנים והוי כמו פלפלין דהואיל דאינו יוצא באחד מחמת קטנותו לא מהני שנים ה"ה באתרוג אם אינו יוצא באחד מחמת דעתו ורצונו דמה נפקא מינה כשאינו יכול לצאת בפילפל מחמת קטנותו או באתרוג מחמת שאין רצונו לצאת באחד והתורה תלתה ברצונו ודמי ממש לשני כופרין הואיל דלא נפטר באחד לא מהני ב' וכמו כן בגט כשאינו רוצה שתתגרש באחד ונותן ב' שתתגרש בב' דוקא א"כ באחד אינה מתגרשת מחמת רצונו ובתרווייהו לא מתגרשה מחמת הקפידא ספר אחד שלא תתגרש רק באחד וכאן הרי בהכרח מתגרשת בב' שאין רצונו לאחד וזה ברור. ולפי זה כשהוא רוצה שתתגרש באחד רק נותן ב' מפני הספק ובהכשר שבהם תתגרש בו בלבד לא דמי' כלל לב' כופרין ולב' אתרוגים כמו שבארנו. ומ"ש הב"ש בשם מהרש"ל משום חציצה כבר בארתי לקמן סי' קל"ט דבכהאי גוונא לא הוי חציצה ע"ש: סעיף כ. בגט גר כותב פלוני (לא) בן אברהם אבינו

(לא) בן אברהם אבינו. ומדברי הרשב"א בתשובה שהביא ראי' דאין צריך שם אביו דא"כ הגע עצמך שהי' גר מה שם אביו כי תדע משמע דלא הוי ס"ל לכתוב בן אברהם אבינו ואפשר דהוי ס"ל כמו דלא מהני בכותב שם אבי אביו והוי שינוי לכ"ע אף דבני בנים הרי הן כבנים לענין גט לא מהני א"כ כשכותב בן אברהם אבינו לא מהני בגט דלא שייך לקרותו בן אברהם רק מכח דרשה הואיל ואברהם הי' מגייר אנשי העולם ונקראו בניו ומ"מ לא דמי דהתם יש לטעות דאביו הוא ואחר הוא אבל כאן אין לטעות דהוא בן אברהם אבינו באמת. אמנם מדברי התוס' בשם ר"ת דהביאו ראי' דאין לכתוב במומר שם גיות מהתוספתא בגר שכתב שם גיות ואי ס"ד דכותבין בגט הגר או בן אברהם אבינו אין כאן ראי' לומר במומר שלא יצטרך רק שם יהדות דשאני גט הגר שנזכר בתוכו שהוא גר א"כ ידוע דאותו שהוא גר זה גירש ולא אחר אבל במומר דלא נזכר בתוך הגט שהוא מומר צריך לכתוב כל שמותיו וע"כ דס"ל דאין כותבין בגט של גר הגר או בן אברהם אבינו ומ"מ לדינא בוודאי יש לכתוב כן דהא בכתב בוודאי אינו מזיק ולהיפוך יש לפסלו ואי כתב בן אברהם בוודאי פסול ואם כתב פלוני הגר בן אברהם נראה דכשר אפילו לא כתב אבינו

סעיף כא. מי ששמו (לב) גרשום וכתבו כגט גרשון או שהיה שמו גרשון וכתבו גרשום אינו גט

(לב) גרשום וכו' אינו גט. בת"ה מבואר דוקא בידוע ששמו גרשום אבל באינו ידוע אם נשאת לא תצא ויש להבין הא הוי ספק מגורשת ובאמת לק"מ דבאינו ידוע ע"כ משום דנקרא גרשון רק לא נודע או בשביל שדרך העולם לקצר השם כהאי גוונא או ששמו כך באמת הילכך אפי' אי שמו באמת גרשון יש לומר דכשר כיון דמ"מ נקרא גרשון הוי כחניכה רק דמספקא לי' לת"ה ומספקא לי' נמי שמא שמו גרשון באמת לכך לא תצא ולפי זה בכתב גרשום נראה דאפי' לא נודע הוי ספק מגורשת אפי' נשאת תצא דבהא לא שייך לומר כנ"ל

סעיף כב. אם לא נודע אם שמו אליה או אליהו יכתוב אליהו ואם כתב (לג) אליה לא פסול: הג"ה. ואם חותם עצמו או עולה לס"ת אליה כותבין אליה וכל כיוצא בזה (מפי הקבלה) (מר"א מפראג

סעיף כג. שם שמריה אין לכתוב שמריהו בוי"ו

סעיף כד. שם מתתיה אין לכתוב מתתיהו בוי"ו

סעיף כה. שם יונתן לא יכתוב יהונתן אא"כ ידוע שחותם שמו כן או עולה בו לקרות בתורה

סעיף כו. שם דוד כותבין בלא יו"ד (גדליהו אם לא שאומר בודאי ששמו גדליה) (מ"כ)

סעיף כז. שם חזקיה יש לכתבו בלא יו"ד בתחלת התיבה ובלא וי"ו בסופה. אם לא שידוע ששמו חזקיהו ואפ"ה אם כתב חזקיה כשר אבל לא איפכא

(לג) אלי' לא פסול. דוקא בלא נודע אבל בנודע ששמו אליהו נראה דפסול ואף דנמצא בכתוב אלי' ג"כ מ"מ אין משגיחין בזה רק בלא נודע כמ"ש הת"ה בפרט דהך ראי' מכתוב דנמצא אלי' אינה ראי' לפע"ד דשמו כך דיש מדרש דלקחו מאליהו משכון הוא"ו לפי שאמר עזבו בריתך אבל שמו הוא רק אליהו

סעיף כח. (לד) שם הילל יש מי שאומר, שיש לכותבו מלא בי': הג"ה. וכן יש לכתוב בכל כיוצא בזה אע"פ שדינו לכתוב חסר אינו מזיק אם כתבו מלא

סעיף כט. שם שבתי יש לכתבו בלא אל"ף: