תפארת יעקב אבן העזר גיטין צא

סעיף טז. אם השם השני יוצא משם העברי כגון יהודה ליאון כותבין יהודה דמתקרי ליאון ואם אינו דומה קצת לשם העברי יכתוב המכונה: הג"ה. פירוש דבריו כי ליאון הוא פירוש אריה ויהודה נקרא כך על שם גור אריה יהודה ולפ"ז יש לכתוב יהודה דמתקרי ליב אבל י"א דכל ששני השמות הם בל' הקודש (כו) כותבין דמתקרי ואם האחד בלשון לעז כותבין המכונה (הגהות מיי' פ"ג וסמ"ק וכל בו) ואין חילוק בין אם הוא יוצא מן השם או לא ולכן כותבין יהודה המכונה ליב וכל כיוצא בזה וכן נוהגין במדינות אלו וכל כינוי משפחה אין לכתבן כלל בין שהוא לשון עברי או לעז (סדר גיטין) והכי נהוג. מי שיש לו שם עברי שעולה בו לקרוא לתורה ויש לו נמי שם בלשון לעז עושין שם העברי עיקר ועל השני כותבין דמתקרי וה"ה באשה עושין שם העברי עיקר. י"א דמי שיש לו שני שמות אם רגיל בשניהם ומ"מ האחד הוא יותר עיקר כותבין פלוני דאתקרי פלוני ואם אינו רגיל בשני כותבין דמתקרי (סדר גיטין) כל כינוי שהוא גנאי למגרש אין כותבין אותו בגט (ד"ע) ולכן מומר שעשה תשובה אין כותבין לו וכל שום וחניכה דאית לי' (מ"כ בתיקון) כל שם כינוי שאינו נקרא בכינוי ההוא לבד אלא קורין אותו עם עיקר השם אין צריך לכתוב הכינוי (ת"ה סי' רל"ה) אבל אם הכותים קורין אותו (כז) בכינוי לחוד אע"פ שאין ישראל קורין אותו כך י"א דכותבין וכל שום וחניכה אע"פ שבשאר גיטין אין כותבין כך וכן בכינוי משפחה (שם) ול"נ דאין לכתוב לכינוי כלל כמו שנוהגין בכינוי משפחה

סעיף יז. אם השם השני בל' לעז והכל אחד כגון חיים ביכאנ"ט כותבין חיים דמתקריא ביבאנ"ט כל חניכא כותבין המכונה בין שהוא בלשון עברי בין שהוא בלשון לעז וכבר נתבאר שאין נוהגין כן

(כו) כותבין דמתקרי. גם בזה הקשו הא סותר עצמו ונראה דלא קשיא כלל דהא הב"י וד"מ נחלקו דהב"י סובר היכי דהרוב קורין בשם לעז עושין הלעז לעיקר והד"מ חולק עליו דאפ"ה עושין עברי לעיקר וזה שכתב שעולה בו לקרות לתורה דמשמע דקורין אותו הרוב בשם לעז רק לקרות לתורה משמש בעברי ולכך אף דחולק הד"מ דכותבין העברי קודם. מ"מ כיון דהרוב קורין בלעז אין לכתוב עליו המכונה רק דמתקרי דבמתקרי נראה יותר לשם ממש מהמכונה וזה ברור לפע"ד

(כז) בכינוי לחוד. נראה דאינו סותר בזה למה שכתב לעיל בנקרא בפי כותים שם אחר דכותבין שניהם דהכא שאני דנקרא בפי ישראל שניהם אבל בנקרא בפי ישראל השם בלבד ובפי כותים הכינוי בלבד בזה כותבין דמתקריא כמו שכתבתי לעיל

סעיף יח: מי שנשתנה שמו מחמת חולי אע"פ שקורין אותו תמיד בשם ראשון מ"מ שם השינוי עיקר (כח) (אפי' הוא לעז ושם ראשון עברי) (בסדר גיטין) וכותבין אותו קודם ואח"כ דמתקרי פלוני שם ראשון ודוקא כשקורין אותו לפעמים בשם שני אבל אם אין קורין אותו בשם שני כלל אינו כותב אלא שם ראשון בלבד (כט) ויש מי שמצריך שני גיטין בשני שמות ואם יש לו שם מובהק שבו עולה לספר תורה וחותם כתביו ושטרותיו אותו שם הוא עיקר: הג"ה. ואם עולה לס"ת בשניהם כותבין הב' עיקר ועל הראשון מתקרי אבל עד החותם עצמו ויש לו ב' שמות יחתום עצמו בשני השמות בלא מתקרי. מי שנשתנה שמו מחמת חולי ויש לו כינוי מחמת שם הב' כותבין השם עם כינוייו קודם שם הראשון ואם יש לו ג"כ כינוי מחמת שם הראשון כותבין אותו ג"כ לבסוף (בסדר גיטין) ואם נשתנה שמו שני פעמים כותבין שם השלישי תחלה ואח"כ הב' ואח"כ הראשון וכותבין כל שם עם כינוי שלו (שם)

(כח) אפי' הוא לעו. ולעיל כתב דשם העברי עיקר משום דשם חולי עדיף ובאמת בתשובת רמ"א מבואר דאפי' נשתנה מטעם אחר דינו כשינוי מחמת חולי לכן נראה פשוט דלעיל לא מיירי שנשתנה השם מעברי ללעז רק שיש לו ב' שמות עברי ולעז אבל בנשתנה מעברי ללעז הלעז עיקר. עוד כתב הב"ש דאפי' נשתנה כמה פעמים וכולן שמות לעז מקדימין האחרון ומשמע מדבריו דהאמצעי מקדימין לראשון אפי' הראשון עברי ולא ידעתי מנא לי' הא דכיון שנשתנה משם הב' לג' א"כ שנים הראשונים שווין ויש להקדים העברי ללעז כמ"ש הרב לעיל דלעולם העברי קודם ודוקא בשם האחרון שהוא העיקר שנשתנה בו לבסוף יש להקדימו אפי' הוא לעז אבל האמצעים שנשתנה מהם לשם אחר העברי קודם להם

(כט) ויש מי שמצריך ב' גיטין. עב"ש ס"ק ל"ה מה דמסיק להלכה ולפעד"נ מאחר שבארנו לעיל דלדעת הרמב"ם ורי"ף ורש"י והרמ"ה כל שיש לו ב"ש וכתב אפילו העיקר אפילו דיעבד לא מהני וחניכה שאני שהוא שם שהכל יודעין שאינו עיקר השם ויש לו שם אחר לבד מזה א"כ אין ראי' מכל מה שכתב הב"ש להכשיר לכן נראה שיש להצריך ב' גיטין בזה כדברי המחבר

סעיף יט. ויש מי שאומר שכשנותן שני גיטין לאשה (ל) לא יתן לה שניהם בבת אחת אלא זה אחר זה: הג"ה. ואין לתת שני גיטין אלא מדוחק ויתן אותו גט שנראה לו לרב יותר כשר בתחלה עם כל שאלותיו וקריאתו בסדר הגט ואח"כ יתן השני ג"כ בסדר הגט ויאמר לעומדים בשעת הנתינה טעם למה נותן שני גיטין (בסדר ר"י מינץ) ויאמר לבעל שיכוון לגרשה בכל א' מן הגיטין ואם נתן שניהם בזה אחר זה בסדר אחד כשר. לא נהגו לכתוב בגט לא כהן ולא לוי ולא שום כינוי אלא פלוני בן פלוני וכל שם אחרן וחניכה דאית לי ולאבהתי (וכבר נתבאר דבמדינות אלו אין נוהגין כן)

(ל) לא יתן שניהם בבת אחת. עב"ש והוא בשם הד"מ ג' טעמים דשמא דעתו על הגט שאינו כשר גם משום חשש ברירה גם כתיב ספר ולא ב' ספרים. ואני תמה להך טעם דברירה מה יועיל שאינו בבת אחת הא מ"מ לא הוברר באיזה גירש. גם תמוה לי להך טעם דהא בב' גיטין שנתערבו נותן ב' לזו וקשה הא אין ברירה וקי"ל התם כך וע"כ דלא בעינן רק כתיבה מבוררת לשמה וכאן הרי ב' הגיטין כתובין לשמה בוודאי ונתינה מבוררת לשמה לא בעינן. גם תמהני על הד"מ שכתב דבסי' קל"ב משמע דיכול ליתן ב' גיטין דתינח להך טעם דברירה כמ"ש אבל להך טעם דלא ב' ספרים אינו דומה להתם כלל דאחד חספא בעלמא שאינו נכתב לשמה משא"כ הכא דיכול להיות דתרווייהו כשירין שפיר הוי ב' ספרים והוא תמוה לפע"ד. והנה בעיקר הטעמים הללו הנה הך טעם דברירה בוודאי נדחה כמ"ש גם הך טעם דדמי למקדש במלוה ופרוטה לא נהירא כלל דהא קי"ל דעתה אפרוטה באמת ולמה לא נימא כאן דדעתו על אותו שהוא כשר ואפי' למ"ד התם דדעתה אמלוה היינו דבאמת רוצית להתקדש בשניהם דניחא לה במלוה ופרוטה אבל הכא מאיזה צד יהא