תפארת יעקב אבן העזר גיטין צ

מכירין בו אלא בשם אחד בין שהוא אחד מהשני שמות בין שהוא שם אחר לכתחילה יש לו לכתוב כל השמות שיש לו או יכתוב שם שיש לו שם ויכתוב (כ) וכל שום לכלול שמות דשאר מקומות ואם לא כתב אלא שם שיש לו במקום שהוא ואשתו שם (כא) כשר

(כ) וכל שום. ולהפוסקים דכותבין דמתקריא יש לכתוב דמתקריא ואף דבב' מקומות מודה המחבר דכותבין דמתקריא כמ"ש לעיל ס"ד מ"מ ה"מ כשיש לו במקום כתיבה אחד ובמקום נתינה אחד אבל כשהכתיבה והנתינה במקום אחד דעתו לכתוב וכל שום ומ"מ כבר ביארנו דכל כה"ג דכותב דמתקריא יש לכתוב דמתקריא במקום פלוני ולא דמתקריא סתם כיון דכאן אינו נקרא בשם זה כלל. וכמו כן בב' שמות במקום אחד. אחד עיקר ואחד טפל יכול לכתוב דמתקריא על העיקר כיון דיש לו כאן אחד שקורין בו על הרוב ואחד מיעוט שפיר שייך טפל דמתקריא כך כדמוכח מדברי התוס' בשם ר"ת שרה דאיתקריאת מרים וכבר ביארנו שאי אפשר לשבש כלל לשון התוס' בשום פנים אבל בב' מקומות אין לכתוב דמתקריא על העיקר כיון דשם אין לו רק עיקר זה בלבד לא שייך דמתקריא דמשמע דיש לו עוד אבל במקום אחד דיש לו אחד טפל שאין קורין שייך לכתוב על העיקר דמתקריא אף שלא מצאתי מי שפירש כן דברי ר"ת ובתוספתא שהביא ר"ת משמע ג"כ דצריך לפרט המקום דמתקריא שם בב' מקומות ע"ש

(כא) כשר. ולדעת הרי"ף ורמב"ם ורש"י כפי מה שביארנו לעיל משמע דכל כי האי גוונא פסול כל שנודע לנו מאותו השם דלא חילקו בין מגרש במקום אחד לב' מקומות כלל רק כל שנודע מהשם האחר צריך לכתוב וכל שום ומעכב דיעבד וכן דעת הרמ"ה שהביא הטור. לכן נראה פשוט שיש להחמיר אפי' דיעבד כשלא כתב דמתקריא או וכל שום

סעיף יג. אם כתב שם שיש לו במקום אחר וכתב וכל שום בשביל מקום כתיבה ונתינה (כב) בטל

(כב) בטל. כבר כתבתי דזהו כוונת התוס' לפרש הך דשינה שמו על דרך זה לא כמו שהבינו דכוונת התוס' להך דפרק השולח דכתב שם דיהודא ביהודא דבהא אינו רק ת"ה ולא הולד ממזר רק ששינה וכתב שם דיהודא בגליל וכן מוכרח לומר דהא עיקר מה שהוקשה להם הוא דהאיך קתני שינה תיפוק לי' דלא כתב בטל והוצרכו לפרש שינה בב"ש והשתא תיקשי הא אי נפרש שינה כדברי המחבר כאן שוב לא קשיא תיפוק לי' דלא כתב דהא מ"מ כתב שם שיש לו במקום אחר ומנין לנו דאם כתב שם שיש לו כאן רק שם של נתינה לא כתב הוי שינה להיות הולד ממזר וע"כ דבאמת כך כוונתם. והמגיה בתוס' פרק הזורק שם פרק רביעי (דל"ד) לא דק כלל שהרי התוס' כתבו כדאמר פ"ב והיינו דמשם יש להם דשינה היינו ב"ש ומפרק רביעי ליכא הוכחה כלל. גם מאי לשון כדאמר וע"כ דכוונתם להך דפ"ב (ד"כ) דפריך והא בעינן שמו ושמה ש"מ דבלא כתב פסול א"כ ע"כ דשינה היינו ב"ש וכן כתבו בפ"ב שם להדיא. ולפי זה אי נימא דהך שינה שמו מדרבנן הוא דהוי הולד ממזר וכן נראה קצת ממה שאמרו מודים חכמים לר"מ וכל הני דרבנן משום כל המשנה א"כ מוכח דכאן ג"כ מדרבנן הוי הולד ממזר אבל לעיל כתבתי בכוונת התוס' דהוי דאורייתא. ודברי הרשב"א בחידושיו לא נתבררו לי בזה דבפרק הזורק כתב כדברי התוס' (ד"כ) ששינה וכתב שם דיהודא בגליל ובפרק השולח משמע דמפרש לה כהך שינה דהתם ממש ובאמת זה לא מוכח דהא עיקר ראייתו דאי שינה ממש לא נכתב לשמו וזה לא שייך בשינה וכתב שם של מקום אחר ומנין לו בשינה וחסר שם של מקום ? אחר דיהא הולד ממזר. גם לפי הוכחת התוס' תיפוק לי' דלא כתב ג"כ לא מוכח רק בשינה כדברי המחבר כאן אבל לא בשינה כהך דהשולח יהא הולד ממזר וכן המחבר פסק לעיל פסול ולא הולד ממזר ועמ"ש לעיל בזה

סעיף יד. מי שיש לו שני שמות כותבין (כג) ראובן דמתקרי שמעון ואם כתב ראובן שמעון יש מי שאומר שהוא פסול: הג"ה. אבל אם נקרא בשני השמות ביחד או שעולה כך לס"ת כשר אם נקרא בפי ישראל בשם א' ובפי כותים בשם אחר כותבין שם ישראל (כד) דמתקרי על שם כותים (המ"מ בשם הרמב"ן פרק ג') אבל אם עניינם כמעט אחד אין כותבין רק שם ישראל כמו שנתבאר לעיל סי' קכ"ח סעיף ג' לענין הנהרות

(כג) ראובן דמתקרי שמעון. זהו מה שנחלקו מהרי"ק ומהרא"י והרב ב"י ביקש לחלק ביניהם דמהרא"י מיירי דהם במקום אחד ומהרי"ק בב' מקומות. ולפי זה מדלא חילק בש"ע והביא ב' דעות ש"מ דחזר בו ודעתו דאפי' במקום אחד פסול למהרי"ק וכן להיפוך כשר לדעת ת"ה והד"מ כתב דמהרא"י מיירי דנקרא לס"ת בשניהם ביחד והוי כחד שם. והי' אפשר לפרש דברי הב"י ג"כ דכוונתו שנקרא בב' השמות ביחד רק דקשיא דבזה ע"כ צריך לכתוב כן דאל"כ הוי לי' שינוי. אך יש לומר דכוונתו דבמקום אחד נקרא בב' השמות אבל במקום השני אינו נקרא רק אחד הילכך לכתחילה יש לכתוב דמתקרי ודיעבד כשר כיון דבמקום אחד נקרא בשניהם יחד ומדברי הד"מ נראה דמפרש במקום אחר ולפי זה בב' מקומות ובמקום אחד עולה לתורה בב' ביחד ובמקום הב' אין לו רק אחד בלבד בזה לא ביאר הרב כלל כיצד עושין ומ"מ אפשר דהרב מיירי ג"כ בב' מקומות ולכך כתב כשר דיעבד ולא לכתחילה ומ"מ בלא"ה לא קשה על הב"ש דמיירי כמו בעולה לס"ת דרק בזה הם מצטרפים ביחד וכמו כן בנקרא כוונתו דיש שקורין אותו ביחד אבל הרבה קורין לו השמות נפרדים ולפי זה במגרש בב' מקומות ובמקום כתיבה נקרא בב' ביחד כגון שעולה לס"ת ובמקום נתינה אינו נקרא רק באחד או להיפוך צ"ע אי כותבין דמתקריא או שניהם ודיעבד מה דינו כי לכאורה לא נתבאר דבר זה בדברי הב"י והרב בהג"ה כמו שבארנו

(כד) דמתקרי על שם כותי'. עב"ש שהקשה הא לדעתו כותבין בשם לעז המכונה ולפעד"נ ליישב בפשיטות דדוקא אם לישראל יש לו שם קודש ולעז כותבין המכונה דיש לו בישראל כינוי אבל כאן בישראל אין לו כינוי כלל רק נקרא בשם זה בלבד וגבי כותים אינו כינוי רק הם קורין אותו בשם זה לעיקר השם הילכך לא שייך לכתוב המכונה דאצל מי הוא מכונה לישראל אינו מכונה כלל וכותים קורין אותו בשם זה לעיקר ואינו כינוי לכך כותבין דמתקרי כנ"ל: סעיף טו. מי שיש לו שני שמות והשם השני יוצא מהשם הראשון בשם הנהרות כגון יצחק חקין אהרן ארנין וכיוצא בזה א"צ לכתוב שם הנהרות כלל אא"כ יש אחד ששמו יצחק או אהרן: הג"ה. וה"ה ליעקב יעקל (פסקי מהרא"י סי' ק"ה) (פרץ פרצין) (ב"י) ונראה דה"ה אברהם אברלן וכיוצא בזה מיהו (כה) אם רוצה לכתוב אינו מזיק מיהו כל קיצור שם שהוא שם בפ"ע [לא] כמו אלחנן חנן כותבין כיוצא בזה

(כה) אם רצה לכתוב אינו מזיק. לא נתבאר כיצד יכתוב או המכונה או דמתקרי ולכאורה נראה דיש לכתוב דמתקרי כיון שאינו כינוי כלל רק קיצור השם וקורין אותו כך בקיצור ואינו דומה לשאר שם של לעז כנ"ל