תפארת יעקב אבן העזר גיטין פט

האיש אם הוא כהן נחלקו ובהא הוי תרי ותרי ולא בהלואה שבשטר. ור"ח סובר מעלין לטעמי' אזיל דסובר בהדי סהדי שיקרא למה לי הילכך כיון שכתבו שהוא כהן בהכרח ידעו שהוא כהן בוודאי דאם יתכחשו יתבטל השטר דפסולין לכל עדות. וזהו כוונת התוס' שהביאו ראי' להכשיר שינוי מקום לידה דבהא נמי אם יתכחשו עכ״פ הגט גט דבהא לא הוכחשו בגוף הגט שזה גירש רק שלא נולד שם ולכך פסקו כמ"ד אין מעלין משום דקיי"ל כר"ה הילכך העיקר לפע"ד כדברי הרב להקל בשעת הדחק בזה

סעיף ט. (יז) אם לא הזכיר שם אבי האיש או שם אבי האשה כשר: הג"ה. וכ"ש אם הזכיר שמו ולא הזכיר שם כינוי שלו אבל לכתחילה כותבין אפי' כינויין שם אביו (בסדרים ובמהרי"ו סי' כ"ג) ואם יש לאב ולבן כינוי א' לכתחלה כותבים הכינוי אצל כל אחד (סדר גיטין) מיהו אם לא כתבו רק לבסוף פלוני בן פלוני המכונה פלוני כשר אבל אם הכינוי לבן לחוד יכתוב הכינוי קודם שיזכיר שם האב ואם כתבו לבסוף פסול וב"י בשם תשובת אשכנזית) ולפיכך גר או שתוקי או אסופי אין כותכין אלא שמותיהם בלבד

(יז) אם לא הזכיר. כ"כ רוב הפוסקים וראיית הרשב"א דהגע עצמך שהי' גר שתיקי אסופי ובאמת אינה ראי' כל כך דוודאי בלא"ה דעת רבינו יואל במרדכי בלא כתב כלל השמות דכשר בע"מ והיינו דסובר דוודאי לשמה הוי דאטו הכוונה לשמה שיכוון לכתוב למי ששמו כך וכך רק לאיש הרואה אותו ומצוהו לכתוב לשמו יכתבנו ומה נ"מ בשמו בגט ובאמת הרשב"א בחידושיו פי' שינה שמו בב' שמות דאי שינה ממש פשיטא דלא נכתב לשם זה כלל והוא תמוה לפע"ד דכי בשביל ששינה השם לא נכתב לשמו הוא כתבו לשם זה האיש שצוהו לכתוב רק שינה שם של זה האיש וכן מדברי התוס' (ד"כ) מוכח דלא ס"ל כהרשב"א בזה ולכך דקדקו דמיירי בב' שמות מטעם אחר דאי שינה ממש תיפוק לי' דלא כתב פסול ולפי זה ע"כ מה דפסול בלא כתב דבעינן ספירת דברים ואין זה רק בכותב שמו ושמה. ולפי זה יש לומר כל שלא כתב רק שם של זה בלבד כיון דהרבה ב"א יש להם שמות כאילו לא מיקרי ספירת דברים שבזה לא סיפר מי המגרש ורק בכותב שם אביו ג"כ אז אף דנמצא יב"ש עוד הוי ספירת דברים שבזה האדם נקרא וניכר ומצויין בשמו בין שאר אנשים שזה הוא אבל בשמו בלבד שאין האדם מצויין בין שאר אנשים בשמו בלבד דהרבה יש כן והשתא אין ראי' מגר דבאמת כותבין שהוא גר או בן אברהם הילכך בשמו והוא גר עדיף טפי מיב"ש וכן שתוקי ואסופי אולי צריך לכתוב שהוא שתוקי או אסופי ובזה הוי ספירת דברים כמו יב"ש משא"כ לכתוב שם בלבד

והנה בשינה כתב הב"ש דלכ"ע פסול ובספר ג"פ כתב דמדברי הרשב"א ובעל העיטור משמע דאפי' בשינה מכשירין ובסת"ג כתב דשאני התם דמיירי דשינה בב' שמות וכ"כ הרשב"א באמת בחידושיו אבל מ"מ מדברי התוס' משמע דאין הכוונה לת"ה דר"ג רק שינה שם דגליל ביהודא וכמ"ש לעיל [ועוד אבאר לקמן ס"ק כ"ב] ובהא יש לפסול בשינה שם אביו ג"כ ומדלא נזכר אביו ש"מ דכשר

גם מדברי הרשב"א גופא מוכרח דלא כהרב הנ"ל דא"כ האיך מביא ראי' מדלא קתני שינה שם אביו דילמא שינה דהתם שאני דמיירי בב' שמות ובהא וודאי אין שינוי של אב פוסל כסברת הרב הנ"ל אבל בלא כתב כלל שם אב מנא לן דכשר וע"כ או דכוונת הרשב"א להקשות ליתני שינה שם אב בשינה ממש דבהא הוי לשמה וע"כ דבלא, כתב כשר לכך אין שינוי פוסל או דסובר כל שהי' בדין לכתוב שם האב ממילא גס בהא הי' פוסל שינוי בב' מקומות וכיון דאינו פוסל ע"כ דבלא כתב כשר. ולפי זה ממילא מוכח דה"ה בשינה ממש. ועוד דאל"כ תיקשי לי' להרשב"א דאכתי הוי לי' למיתני שינה שם אביו להשמיענו בשינה ממש דבהא לא שייך קושית התוס' דבלא כתב פסול וכן קושית הרשב"א דלא הוי לשמה וע"כ כיון דבלא כתב כשר גם שינוי אינו פוסל בו וכן משמע מדברי בעל העיטור שלא זכר כלל שינה בב' שמות ומ"מ כתב דאביו לא מיפסל. גם נראה דהרמב"ם מפרשו כפשוטו רק דקמש"ל אפי' כתב וכל שום. גם יש לומר דמיירי דכתב שם של מקום אחר ולא של כתיבה ונתינה וס"ד דהוי לשמה ולא גרע מזה וא"כ תיקשי למה לא קתני אביו וע"כ דאביו בכל גוונא כשר ומ"מ ח"ו להקל אפי' להצטרף לסניף מאחר דהרא"ש פוסק בפשיטות דפסול בשינה וכן מתשובת רש"י מוכח דבלא הוחזק בוודאי פסול. ומ"ש הרב ואם כתבו לבסוף עמ"ש בסת"י ח"מ סי' מ"ט בזה

סעיף י. יוסף בן שמעון ששינה וכתב יוסף בן שמואל פסול ויש מי שאומר שאם נשאת לא תצא. הג"ה. (יח) ודוקא אם הוחזק בשם השני אבל בלאו הכי תצא (משמע בב"י) כשכותבין גט לבן מומר לעכו"ם כותבין לו על שם אביו אע"פ כשעולה לס"ת או חותם בשטרות חותם עצמו על שם אבי אביו ואין לחתום בגט לעד בן מומר (הכל בסדר גיטין)

(יח) ודוקא אם הוחזק. כבר כתבתי דמן הירושלמי משמע לכאורה אפי' לא הוחזק כלל לא הוי שינוי כל שכתבו וכל שום והיינו כשהוחזק עכ"פ מהיום והלאה ונשאר שמו כך. ויש לדחות דאין מהירושלמי ראי' אבל בדברי בעל א"ח גופא אין הכרע אי בעינן הוחזק קודם ועמש"ל ועב"ש דלא חיישינן שהוחזק בשקרות. ובאמת מסי' ק"כ אין ראי' דוודאי לרמאות לא חיישינן דהיינו שיגרש אשת חבירו אבל כאן דיש לו טעם שאינו רוצה בשם אביו לפי שהוא מומר ומתבייש ושינה שמו באמת ומגרש באמת אשתו בכהאי גוונא לא שמענו כלל שיועיל הוחזק כיון דבאמת אין שמו כך והוי לי' שינה שם אביו וצ"ע. ובעיקר הך דינא לא הבנתי סברת הרא"ש דפוסל והיינו לפי שאין בו כח לשנות שם אביו והא בש"ס תנן בראשונה הי' משנה שמו שם עירו ושם עירה ועיין ברשב"א שם וכן ברא"ש דהתקנה היתה גם על שם העיר א"כ תיקשי לפי דעת הרא"ש בעצמו דמחלקינן בין איתחזק ללא איתחזק א"כ גם על שם העיר נאמר כך וקשה האיך יכתוב שם העיר כפי מה ששינה הוא ואם אין בו כח לשנות שם אביו כ"ש שאין בו כח לשנות שם העיר שהוא משם וצ"ע: סעיף יא אם לא כתב שם האיש והאשה בגט (יט) פסול והבנים

ממזרים

, (יט) פסול ודבנים ממזרים. עב"ש דמדברי התוס' לא מוכח רק לר"מ והוא תמוה דשם קאמר למאי ניחוש לה ואי אינו רק פסול מדרבנן הרי יש חשש גדול וכוונת התוס' דהם הקשו דמשם מוכח דשינה דוקא ובלא כתב כשר וכאן פוסל בלא כתב ועל זה תרצו דע"כ צריך לפרש שינה היינו ב' שמות בב' מקומות דאל"כ תיקשי הא הך ר"מ בוודאי כמ"ש מהרש"א ולדידי' ע"כ בלא כתב פסול והאיך קתני שינה וע"כ דמיירי בב"ש בב' מקומות א"כ ממילא לרבנן נמי פסול בלא כתב ואין ראי' מהתם כלל וע"כ צריך לומר כן דמהך עובדא דס"ת מוכח דאין כאן חשש כלל. והנה רבינו יואל במרדכי הביא ראי' מפרק כל הגט ולפי סברת הר"ן דבעינן ספירת דברים לא מוכח מידי וכן מהך דטופסי גיטין מוכח דצריך שמו דוקא ולא ידעתי מה יענה רבינו יואל להך עובדא דס"ת הנ"ל לכן העיקר כהמחבר דבטל מדאורייתא

סעיף יב. מי שיש לו שם א' בגליל ושם א' ביהודה והוא ואשתו במקום שאין