תפארת יעקב אבן העזר גיטין פח

דהכל יודעין דיש לו שם חוץ זה א"כ ה"ה במומר הכל יודעין שיש לו שם עכו"ם ושם יהדות וכן ראיתי סברא זו במהרי"ק שורש פ"ו וזו הוא ראי' גדולה למ"ש לעיל ועיין בסמוך

(יב) בלשון דמתקרי כשר. עב"ש דהמחבר חזר בכאן בש"ע ומודה להד"מ דשם גיות הוי שם טפל ויהדות עיקר ולכך פסק בכאן דכשר והוא תמוה דכוונת המחבר בפשיטות דפוסק דלא כרמ"ה דסובר דמשום שאסור להזכירו פסול רק כדעת הר"ן שהביא שם דמכשיר וכן ה"ה דכתבו דלמכתבינהו לתרווייהו טפי עדיף ש"מ שאין מקפידין במה שנכתב בגט א"כ ממילא בכתבו בגט כשר דלא כרמ"ה וכן כתב שם דמדברי התוס' והרשב"א אינו מוכרח לפסול ולכך בכתב שם עכו"ם בלבד לא מכשיר דבהא נראה מדברי התוס' דלהזכירו בגט בלבד בוודאי פסול

(יג) פסול. אבל דמתקרי מודה דכשר אף דלדעתו שם גיות הוי טפל מ"מ אזיל בתר סברת הריב"ש שהביא המחבר ס"ב דאם הם במקום אחד דוקא טפל וכל שום פסול ולא טפל דמתקרי. וכבר כתבתי לעיל דדברי הרב צ"ע בזה מאחר שפוסק כר"ת מוכח אפי' בפורט דהיינו טפל דמתקרי לא מהני וכן פסק הרב גופא בס"ד. וליכא למימר דב' מקומות שאני דא"כ טפל וכל שום ג"כ יכשיר במקום אחד אבל מ"מ העליתי לעיל דהעיקר לדינא כך הוא בפורט כשר ורק במקום אחד ולא בב' וה"ה כאן

סעיף ו. גר שכתב שם גיותו כשר אפי' אם יד) נשתקע ממנו

(יד) נשתקע הימנו. הב"י בספרו השיג על מהרי"ק בזה דנשתקע לא. גם בדין מומר שנשתקע שם יהדות השיג עליו ובמומר לא זכר נשתקע ש"מ דלא ס"ל כמהרי"ק וכאן כתב נשתקע ובאמת שיש לחלק ביניהם דשאני גר שכתב שם גיות הכל יודעין דע"כ כל שהוא ישראל יש לו שם יהדות מלבד זה הכתוב בגט א"כ מאיזה צד יאמרו אחר גירש דהא כל מי שגירש בגט זה ע"כ יש לו שם יהדות שאינו נזכר בגט א"כ ממילא זה גירש משא"כ במומר הכותב שם יהדות יש לומר דגירש אחד ששמו כך ולא אותו המומר שאין שמו כך ומהרי"ק סובר דבמומר ג"כ כיון דע"כ מומר זה הי' לו שם יהדות ג"כ וא"כ ממילא יאמרו דכך הי' שמו רק שנשתקע. גם יש לחלק באופן אחר דשאני גר שכותב בגט בן אברהם או הגר א"כ מתוך הגט גופא ניכר דגר הוא א"כ כיון דיודעין בהכרח שהי' לו לאותו גר שם גיות רק שנשתקע א"כ ממילא כיון דידוע דגר גירש ממילא זה הוא משא"כ במומר המגרש דלא נזכר בגט שהוא מומר. ובזה יש ליישב דברי המחבר דוודאי מהרי"ק לא מיירי שכותב בגט בפי' שהוא גר או בן אברהם דאל"כ לא הוי מייתי ראי' מזה למומר. גם מדברי התוס' נראה דלא היו סוברין לכתוב בגר בפי' שהוא גר דא"כ לא הוי מייתי ראי' מגר למומר דשאני גר שכותב בפי' שהוא גר ובאמת צ"ע שלא זכרו דעת התוס' בסמוך ס"כ] ולכך יפה השיג הב"י על מהרי"ק דהשתא גר דמי למומר דלא מהני בנשתקע אבל בש"ע דפסק לקמן ס"כ בפשיטות לכתוב בגט הגר או בן אברהם לכך גם כאן מודה למהרי"ק דאפי' נשתקע שם גיות כשר דמה בכך כיון דכתוב בפי' שהוא גר והכל יודעין דע"כ הי' לו לאותו גר שם בגיותו חוץ שם יהדות של עכשיו א"כ זהו שמו מה שכתוב בגט שהרי אפי' תאמר דגר אחר הוא שגירש ג"כ חסר שם יהדות שלו ודו"ק

סעיף ז. אם כתב פלוני החכם או הרב הנשיא אע"פ שאין קורין אותו כן וגם אינו בר הכי הגט כשר כיון שהזכיר שמו בפירוש: הנ"ה. אבל לכתחילה (טו) אין כותבין רב או חכם ומוחזק בכך אלא כותבין פלוני או בן פלוני (סדר גיטין) וכן אין כותבין בן הקדוש (ר"י מינץ) אבל כותבין כהן או לוי פלוני בן פלוני הכהן או הלוי ואם יש להם כינוי כותבין אח"כ (סדר גיטין) אבל אם יש לו ב' שמות וכותבין על א' דמתקריא כותבין אח"כ כהן או לוי (שם בשם מהרי"ק) ואם לא כתב כהן או לוי י"א דפסול (פסקי מהרא"י סימן ד') (טז) מאחר שנהגו לכתבו ויש מכשירין (מ"כ בתיקון וכ"כ הב"י) ונראה להו לסמוך להקל במקום הדחק אבל לכתחילה יש לכתבו ואם יש ספק אם הוא כהן או לוי יש ליתן ב' גיטין (תשו' ר"י מינץ). אין כותבין בגט פלוני בר פלוני אלא כותבים פלוני בן פלוני (סדר גיטין)

סעיף ח. עכשיו נהנו שבכל הגיטין כותבין וכל שום דאית לי ולאבהתי ולאתרי. (ובמדינות אלו אין נוהגין כן אלא אם יש לו שתי שמות כותבין בפירוש כמה שנתבאר)

(טו) אין כותבין רב. הב"ש תמה כיון דהוא רב הוי שינוי והביא מש"ג בטובי' ורב טובי' דהוי שינוי ובאמת לא ידעתי דוודאי במקום שכותבין רב בגט ולא כתב רב על מי שהוא רב יש חשש שינוי אבל כיון דאין נוהגין לכתוב רב כלל אין זה שינוי כלל והטעם שלא נהגו לכתוב רב משום יקרא דבעלי זרוע שיצטרכו לכתוב רב על מי שאינו רב ואין לעשות כן לכתחילה לכך לא נהגו כלל לכתוב רב וממילא לא הוי שינוי אפי' הוא רב

(טז) מאחר שנהגו לכתבו. הב"י הביא מדברי מהרא"י להכשיר ולכאורה הוא תמוה דכמעט מוכח להיפוך ובאמת המעיין היטב יראה דמוכח כב"י דהא פשיטא דע"כ לא צריך הפרש רק בביב"ש דאי הי' כל אחד בעצמו באותו מקום היו כותבין יב"ש בלי היכר רק לפי שיש כאן שנים צריך לכתוב היכר אבל אי נימא דכהן מעכב מצד עצמו אפי' חד יב"ש שהוא כהן ולא כתבו כהן פסול א"כ כהן וישראל אינם שני יב"ש כלל כיון דאפי' כל אחד בפני עצמו במקום אחר הם משונים בכתיבתם והאיך יעלה על הדעת שיצטרך היכר דהא אינם שני יב"ש כלל

איברא הא צ"ע דמיד אח"כ כתב ועוד אומר משמע דהיינו אותו דמקודם וכתב להדיא דפסול בלא כתבו כהן וצ"ע. והנה בגוף הדין כתב מהרא"י דיש ראי' לפסול מהא דפ"ב דכתובות דאמרינן אין מעלין משטרות ליוחסין מבואר דהיו כותבין כהן. והנה לפי הנראה אין ראי' רק שהיו כותבין כהן ולא שיפסל ובוודאי נראין הדברים כפי מה שכתב הרב ג"פ דהכוונה להביא ראי' דבלא כתב פסול והיינו מדאין מעלין ש"מ דאפי' לא היו יודעין בבירור הוצרכו לכתוב כהן משום דאי הוא כהן ולא כתבו פסול השטר. ולפי זה צריך לומר דמ"ד מעלין ואין מעלין בהא נחלקו והוא דחוק. ועוד תמוה לי דהא התוס' הביאו ראי' מזה לשינוי מקום לידה להכשיר ולפי הנ"ל אין ראי' דשאני התם דכתבו כהן לפי שהי' מוחזק ואי לא היו כותבין הי' פסול וכ"ש כאן בשינוי שיש לפסול. גם תמוה מאוד לומר שאם הוא כהן ולא כתבו כהן שיפסל דמה בכך כיון דלכהונה אין מעלין רק בעדות ברורה א"כ כיון שהם לא ידעו שהוא כהן רק על פי החזקה לא כתבו כהן ועוד דלמה לא יכלו לומר שלא ידעו כלל שהוא כהן ולמה יפסל

לכן נראה לפע"ד דוודאי בכהן ולא כתבו כהן כשר לכ"ע כמו שכתבתי רק המחלוקת התם תליא במחלוקת ר"ה ור״ח וכל אחד לשיטתו בשתי כיתות עדים המכחישין זו את זו דר"ה סובר אין מעלין דסובר זה באה בפני עצמה ומעידה הילכך אמרינן אמנה שבשטר מעידין דכל שהשטר יוכשר אפי' יתברר היפוך מה שכתבו אין מדקדקין בזה כיון דהשטר כשר והיינו דאף שהם כותבין ויבואו עדים שאינו כהן א"כ הוי תרי ותרי וכל אחת מעידה בפני עצמה א"כ שטר זה עכ"פ כשר הוא שאין כת השני' מעידה על השטר כלל רק על