תפארת יעקב אבן העזר גיטין פז

כתיבת וכל שום כמו שכתב לעיל א"כ מבואר דצריך לכתוב עיקר ומדמתקריא על הטפל ומעכב דיעבד דהא קתני בברייתא אינה מגורשת וכו' עד שיגרש בשמו שביהודא ושם דגליל עמו. ואף דהר"ן כתב דברייתא לאו דוקא ודקדק כן מלשון המשנה כל הפוסקים לא ס"ל כוותי' בזה רק דברייתא דיעבד אמרה א"כ מבואר לר"ת דנוהגין כוותי' דאי כתב דמתקריא על שם העיקר פסול דיעבד ואף דלעיל פסק בפורט ב' השמות מהני דיעבד היינו במקום אחד וסובר הרב דלר"ת מקום אחד עדיף דאפי' לכתחילה כשר בחניכה

ומ"מ כבר כתבתי דדברי הרב שלא הגיה לעיל צ"ע דהא בטפל וכל שום מודה הרב דפסול במקום אחד דכל שעשה מעיקר טפל גרע אם כן כיון דפסק כאן דמתקריא פסול והיינו דעשה מעיקר טפל אם כן הוא הדין במקום אחד אם כתב דמתקריא על שם העיקר דמה בכך דהוי במקום אחד הלא בעשה מטפל עיקר פסול אפי' במקום אחד. אבל כאן דפוסל וודאי דבריו ברורים רק שלא הי' לו לכתוב כן בפשיטות על דברי המחבר דלדעת המחבר וודאי כשר כמו שביארנו

ודע דלפי מה שכתבתי בס"ק א' דכוונת ר"ת דבמקום אחד יכול לכתוב לכתחילה שרה דמתקריא מרים דעיקר לשון דמתקריא לא שייך לכתוב רק על השם שהכל קורין משא"כ על שם טפל שאינו נקרא בו האיך יאמר דמתקריא. ואף דבברייתא משמע דכותבין כך לפי פי' ר"ת היינו דכותב דמתקריא במתא פלונית דהא באותו מקום באמת נקרא כך וכן נראה לי מלשון התוספתא. ולפ"ז צ"ע על הפוסקים שכתבו בפשיטות לכתוב דמתקריא על שם הטפל ולדעתי יש לכתוב בפי' באיזה מקום נקרא כך ונהי דאפשר דאם כתב בהיפוך דמתקריא על העיקר אפשר דלא מהני כיון שלא זכר עיקר ברישא אבל עכ"פ בכתב עיקר ברישא צריך להזכיר שנקרא במתא פלונית כך וכמו כן במקום אחד נראה פשוט דבמקום שפורטין ראוי לכתוב דמתקריא על העיקר ולא על הטפל כמו שביארנו לעיל אף שלא נראה כן מכל הפוסקים

ועתה אכתוב כלל הדינים לצאת חובת כל הדעות בפרט אותן שדבריהם עיקר כל שיש לו ב' שמות ומגרש במקום אחד הן שיש לו ב' שמות כאן עיקר וטפל או שיש לו שם במקום אחר שאינו מקום הגירושין הרי זה כותב העיקר וכל שום ובמקומות שאין כותבין וכל שום כותב דמתקריא [ולדעת הפוסקים כותב דמתקריא על הטפל ולדעתי בפי' ר"ת להיפוך. כתב עיקר בלבד או טפל בלבד או טפל וכל שום פסול ובטפל בלבד יש לספק על פסול דאורייתא ואי נשאת לא תצא. כתב טפל דמתקריא על העיקר כשר בד"א שהוחזק בב' השמות דהיינו שנודע לנו שיש לו שם אחר אפי' לא נודע מהו כך משמע לי מלשון רש"י אבל לא נודע כלל משם אחר אין כותבין רק שם שנודע לנו ואפי' נתברר אח"כ משם אחר אין חוששין לו. בד"א במגרש במקום אחד אבל בכותב במקום אחד ונותן במקום הב' אפי' לא איתחזק בכאן רק אחד ובכאן אחד אם לא כתבו רק אחד פסול (ויש להסתפק אפי' נשאת שתצא]. ואם כתב של נתינה וכלל מקום הכתיבה בוכל שום או דמתקריא [ויש לכתוב באיזה מקום נקרא] כשר ולהיפוך בכתב של כתיבה וכלל של נתינה בוכל שום או דמתקריא פסול ולכתחילה יכתוב אפי' במקום שכותבין וכל שום שם של מקום נתינה דמתקריא כאן כך ולא יכתוב וכל שום ואי כתב מקום נתינה וכל שום או דמתקריא כשר כנ"ל

(ט) פסול עב"ש דהטור כתב דהוי הולד ממזר מדרבנן ויצא לו כן ממה שכתבו התוס' דשינה שמו היינו דיש לו ב' שמות ש"מ דהוי ממזר בזה. ובאמת הא ליתא ובפי' כתבו התוס' פ"ב (ד"כ) דשינה שמו היינו שיש לו ב"ש וכתב ביהודא שם דגליל ולא כההוא דהשולח דמיירי דכתב שם דיהודא ביהודא רק לא גליל עמו והתוס' מיירי דכתב של מקום אחר שאינו של כתיבה ונתינה וכ"כ המחבר סי"ג והוא מהר"ן וה"ה והיינו דבההוא דהשולח אינו רק מפני ת"ה ולא הולד ממזר רק פסול מדרבנן אבל בשינה כנ"ל הוי הולד ממזר ואי הולד ממזר דרבנן או דאורייתא תליא לפי הפירושים שכתבתי לעיל ס"ק ז' דלפי' מהרש"א שם הוי דאורייתא [ועמ"ש בס"ק כ"ב בביאור דברי התוס' פרק הזורק והשגתי על המגיה שם בתוס'] ומ"מ יש לדון מטעם אחר לפי מה שפירשתי הסוגיא לפי הירושלמי דתקנת ר"ג להקל הוא לכתוב וכל שום ומעיקרא מדינא הי' צריך לפרט דוקא והיינו דין הברייתא קודם תקנה לכך לא נזכר שם וכל שום אבל ר"ג תיקן לכתוב וכל שום. ולפי זה בכתב אחד מן הב' שמות בלבד יש לומר דבטל מדינא דבזה ליכא תקנה כלל והתקנה להקל היתה דבוכל שום סגי ואם צריך לפרט גם לדעת הרמב"ם ורש"י דמפרשים הסוגי' במקום אחד יש לומר דוקא בהא אינו רק תקנת ר"ג כיון דנקרא כאן ג"כ בשם זה אבל בלא כתב שם של כתיבה או שם של נתינה הוי כלא כתב שם בגט או שינה דבטל מן התורה רק לר"ת יהא מוכח דאינו בזה רק תקנה וא"כ ראוי לחוש להנ"ל דאפי' נשאת שתצא כנ"ל

סעיף (י) מומר אין לו לגרש בשם עכו"ם (יא) אלא בשם ישראל ואם כתב שם עכו"ם עיקר ושם ישראל (יב) בלשון דמתקרי כשר: הג"ה. ולכתחילה כותבין שם ישראל וכל שום וחניכה דאית לי' (סמ"ג וסמ"ק וכל בו ות"ה סי' רל"ה) ואם כתב שם של עכו"ם וכתבו כל שום וחניכה דאית לי (יג) פסול (ריב"ש סי' מ"ג וטור) היה לו שם כינוי כשהיה יהודי כותבין לו שם ישראל המכונה פ' וכל שום וחניכה דאית לי' (סדר הגיטין)

(י) מומר. הב"י הביא דעת הפוסקים בדין מומר אי יכול לקדש או לגרש ואם קידש ביהדות אי יכול לגרש אח"כ. גם אי קיבל קידושין על בתו קטנה אי יכול לקבל הגט. והנה הא וודאי דיכול לקדש ולגרש ויש דמות ראי' ממה שאמרו הרי את מקודשת על מנת שאני רשע ונמצא צדיק מקודשת שמא הרהר ע"ז בלבו ומחשבת עכו"ם כמעשה אלמא דאפ"ה הוי קידושין. אמנם אי יכול לקבל קידושין לבתו ולקבל גט לקידושין ביהדות אני חוכך דאף דלמדו מקרא דיש לו יד לקבל קידושון וגירושין שמא היינו דוקא ישראל אבל מומר מנין שזכתה לו תורה לקדש בתו וכן שיזכה בכל הדברים שהאב זוכה ואדרבא ראוי לרחקה מעליו שלא תלמוד ממעשיו. ולא מיבעי' לדעת המרדכי בשם גאון פ"ק דקידושין דמומר אינו יורש את אביו א"כ פשיטא שיש לומר כמו דהפקיעה תורה ירושתו כמו כן אין לו זכי' בבתו אלא אפי' לפי מה שנראה לי עיקר דכוונת הגאון רק דרבנן משום קנס כדמוכח מדברי המרדכי בתר הכי דכתב דמודה הגאון דיורש את בנו מומר דליכא קנסא מבואר דרק מטעם קנס נגעו בה. ומה שהקשה המרדכי על הגאון מהא דפריך בש"ס ודילמא ישראל מומר שאני ואי כוונת הגאון מטעם קנס לכאורה לק"מ אבל באמת הא ליתא והקושיא כיון דחזינן דלרבנן גרע ירושת מומר מירושת עכו"ם א"כ מנין להם להקשות דילמא ישראל מומר שאני דמן התורה יהא עדיף מומר מעכו"ם. אבל מ"מ כיון דרבנן הפקיעו ירושתו כמו כן יש לומר דהפקיעו זכות שיש לו בבתו. שוב ראיתי בס"פ ג"פ שכתב ג"כ דמומר שקיבל קידושין ביהדותו אינו יכול לקבל גירושין מטעם הנ"ל אלא דלדעתו הדבר פשוט בכוונת המרדכי דדעת הגאון דהוי דאורייתא ולפעד"נ כמ"ש דגם הגאון מודה דהוי דרבנן

(יא) אלא בשם ישראל. כ"כ ר"ת ולפי מה שהוכחתי לעיל דלהרמב"ם ורש"י כשכתב עיקר בלבד או טפל בלבד לא מהני אפילו במקום אחד אם כן יש לומר דהכא לא מהני שם ישראל בלבד דאפילו נימא דהוי כעיקר לא מהני לדעתם. אך יש לומר דמודה הרמב"ם בזה דדומה לחניכה לפי מה שכתבתי לעיל דטעמא דחניכה