תפארת יעקב אבן העזר גיטין פו

אח"כ ובלי וכל שום הוי שינוי השם אבל בכתב וכל שום הכשיר אפי' בהא מכח תקנת ר״ג וצ"ע. ומדברי רש"י שפי' אין לנו אלא שם שקרא לפנינו והוחזק בו אין הכרע אי הכוונה הוחזק קודם או אח"כ ולכאורה משמע טפי הוחזק אח"כ גם אפי' אי הי' הכוונה הוחזק קודם משום דיכול לכתוב בלי וכל שום אפי' בכותב וכל שום יש לומר אפי' הוחזק אח"כ כל שבאמת נשאר שמו כך לא הוי בכלל שינוי השם שיתבטל הגט ואפי' לכתחילה יכול להיות דכשר בוכל שום ומהך סוגיא דב"ב דמשמע לכאורה דדוקא משום דלא חיישינן לרמאות מהני הוחזק אבל אם באמת שינה שמו לא מהני הוחזק ולפי זה אפשר דאפי' הוחזק קודם לא מהני הא ליתא דשם דמיירי לענין רמאות של שיב"ש הוצרך לומר משום דלרמאי לא חיישינן בהוחזק דאי הי' מקום לחוש אכתי הי' יכול לעשות רמאות אבל לענין שיהא שמו באמת שלא יהא בכלל שינה שמו וודאי מהני הוחזק. אך לפי זה יש לדון ממילא דהכא לא בעינן ל' יום ושם לענין רמאות בעינן ל' יום דפחות מזה מיזהר זהיר ברמאות שלו אבל כאן אפשר דלא בעינן ל' יום להחזקת שם. אמנם מתשובת ר"י שהביא ב"י מבואר דהכא נמי בעינן ל' יום להחזקת שם וא"כ דין הנ"ל צ"ע כמו שביארנו

(ז) אינו גט. עב"ש דלרמב"ם פסול דאורייתא ולתוס' (ד"כ) בד"ה הא בעינן אינו רק דרבנן וציין לעיין שם במהרש"א. ולפע"ד נראה ברור שלא הי' זאת דעת התוס' ומהרש"א כלל כמו שאבאר. וזה לשון התוס' שם אע"ג דמתניתין דפרק הזורק מוקמינן לה דהאי הולד ממזר ר"מ הוא ומשמע דלרבנן לא הוי בשינה שמו רק פסול דרבנן ומדנקט שינה ולא נקט לא כתבו כלל משמע דבלא כתבו כלל אפי' מדרבנן כשר ועי' מהרש"א מ״ש על זה וביאור דבריו דקשיא לי' מה צורך להם לכל זה בפשיטות מוכח מדנקט במשנה שינה דבלא כתב כשר לזה כתב דמשמע להו להוכיח דאפי' פסול דרבנן ליכא לזה הוכיחו קודם דשינה נמי פסול מדרבנן וא"כ מוכח דבלא כתבו גם מדרבנן כשר [ובאמת לא הי' מהצורך להם לזה כלל דהא קאמר התם למאי ניחוש לה וא"כ מוכרח דבטל מן התורה ואין כאן בית מיחוש] זהו תורף דברי הרב מהרש"א אמנם לא ביאר מהרש"א הוכחת התוס' דשינה פסול מדרבנן. ולכאורה יש לתמוה הא שם מבואר דהך שינה שמו רבנן מודי בה לר"מ וכיון דר"מ פוסל מדאורייתא מנין להו דרבנן לא אבל באמת כוונת התוס' פשוט לפי דעת מהרש"א דכיון דמוכח התם דהך משנה ר"מ הוא ורבנן לית להו כל המשנה א"כ אף דמודי בהא ע"כ לאו דאורייתא דמאיזה צד יפסל מדאורייתא אם לא משום דבלא כתב פסול א"כ למה לי שינה אפי' לא כתב הולד ממזר ואי בלא כתב אין הולד ממזר א"כ מאיזה צד יהא בשינה הא כל המשנה לית להו וע"כ מדרבנן א"כ הדר מבואר בלא כתב אפי' מדרבנן כשר ולפי זה לפי מה שהעלו התוס' לסתור עיקר ההוכחה דבלא כתב כשר דמיירי ביש לו ב' שמות א"כ שפיר יש לומר דשינה פסול מדאורייתא לרבנן מכח לא כתב והא דלא קתני לא כתב דקמש"ל שינה אפי' בב"ש וכתב אחד (והך ב״ש שכתבו יתבאר פירושו בסמוך ס"ק ט']

גם בעיקר דברי התוס' נראה לפע"ד שאין צורך כלל לכל דברי מהרש"א בזה רק כוונת התוס' להיפוך דהך משנה דאתיא כר"מ בוודאי דרבנן דכל המשנה בוודאי אינו דאורייתא והשתא כיון דמודים חכמים לר"מ בשינה ש"מ דהא ג"כ מדרבנן וא"כ מוכח בלא נכתב כלל דאפי' פסול דרבנן ליכא ואהא תרצו דמיירי בב"ש והשתא הא וודאי דרבנן אבל שינה גמור דאורייתא הוא מכח לא כתב כיון דאין הכרח דלא כתב כשר דהתם בשינה בב"ש אבל לא כתב באמת פסול דאורייתא כדמוכח באמת הך סוגיא דס"ת א"כ ממילא שינה גמור דאורייתא פסול [ובעיקר קושית התוס' דלמה לי שינה כבר כתבתי דהרמב"ם מיישב זה בלשונו שכתב אפי' כתב וכל שום דס"ד כיון דעיקר השם נכלל בוכל שום כשר קמש"ל דלא מהני אבל בלא כתב כלל בוודאי פסול] ועכ"פ ליכא למ"ד דבשינה ממש פסול מדאורייתא ודלא כהב"ש בזה ועמ"ש לקמן ס"ק ט' וס"ק כ"ב

סעיף ד. (ח) אם עומד במקום אחד ושולח הגט למקום אחר ובכל מקום מהם יש לו שם אחר כותב שם מקום הנתינה ויכתוב שם מקום הכתיבה דמתקרי ואם כתב שם מקום הנתינה וכולל שם מקום הכתיבה בוכל שום כשר: הג"ה. אבל אם עשה שם מקום הכתיבה עיקר וכתב על שם מקום הנתינה דמתקרי או כל שום (ט) פסול (הב"י כתב שכן משמע מלשון הטור)

(ח) אם עומד במקום אחד ושולח הגט למקום אחר וכו'. דין זה לפי דעת הרמב"ם ורש"י וסייעתם לא נזכר בש"ס כלל רק לפי פי' ר"ת שם היינו דין הברייתא. והנה המחבר לא ביאר כלל מה שאמרו בש"ס והוא דאיתחזק בתרי שמי דלפי' ר"ת קאי אהך דב"ש בב' מקומות וצריך לומר שנראה לו עיקר כדברי הרשב"א בחידושיו לפי' ר"ת דהכוונה לא איתחזק שאין לו באמת בב' המקומות רק שם אחד אף שיש לו במקום אחר לא איכפת לן. ומאחר שכתב המחבר ובכל מקים יש לו שם אחר א"כ היינו איתחזק. ולפי זה נראה דבהא כ"ע מודים דגם לשיטת רש"י וסייעתו דמפרשי במקום אחד מודי בב' מקומות אפי' לא איתחזק ב' השמות בב' המקומות רק בכל מקום אחד מ"מ צריך שניהם דזהו נקרא איתחזק בתרי שהרי הגט הבא ממקום כתיבה וכתוב בו מקום כתיבה הרי נודע במקום נתינה קודם נתינתו ב' שמות. וכמו כן בכתבו מקום נתינה הרי איתחזק במקום כתיבה ב' השמות וכל שנודע בגירושין הללו ב"ש אי אפשר לגרש באחד רק יכתוב אחד וכל שום או דמתקריא וגם ר"ת מודה בזה ודלא כהרא"ש דמפרש דברי רב אשי לפי פי' ר"ת דאי לא איתחזק בכל מקום מן המקומות רק אחד אין צריך רק אחד אף דבב' המקומות יש לו ב'. ולפי הנ"ל הא ליתא וכן דעת המחבר וסה"ת וסמ"ק והרשב"א בחידושיו ושכן יכול להיות דעת רש"י ורמב"ם כנ"ל. אמנם מה שהוצרך לפרש השמות אף דהוא סובר לכתוב וכל שום כדעת הרמב"ם הוא משום דסובר כיון דלרמב"ם מיירי הסוגיא במקום אחד א"כ כיון דאם כתב טפל וכל שום פסול לכ"ע א"כ בב' שמות בב' מקומות דבמקום זה זה עיקר ובמקום זה זה עיקר א"כ כיצד יכתוב וכל שום דהא במקום אחד הוי לי' טפל וכל שום ואין אנו יודעין איזהו שם העיקר להקדימו לכך כתב לפרט שניהם דהשתא אף דלר"ת גם הא מעכב דיעבד היינו לפי דעתו דמיירי סוגי' בפורט מוכח דלהיפוך לא מהני אפי' פורט אבל לדידן יש לומר בפורט אינו מזיק הילכך יכתוב מקום נתינה דמתקריא על מקום כתיבה דלדעת הרבה פוסקים מקום נתינה עיקר ואפי' אי באמת מקום כתיבה עיקר אינו מזיק דיעבד כיון דפרט. וברייתא דמצרכא דוקא עיקר ברישא היינו בכתיבת וכל שום לפי פי' הרמב"ם ומחבר ולא בפורט ואי כתב נתינה וכל שום ג"כ דיעבד כשר דרוב פוסקים סוברים נתינה עיקר וא"כ הוי לי' עיקר וכל שום. זהו מה שנראה לי בדעתו של המחבר

ולפי זה מוכח מדבריו דאי כתב מקום כתיבה דמתקריא על מקום נתינה ג"כ כשר דיעבד דאל"כ ע"כ דפשיטא לי' להמחבר דמקום נתינה עיקר אפי' בפורט יש פסול דיעבד כשפרט טפל קודם א"כ תיקשי למה הוצרך לפרט יכתוב עיקר וכל שום וע"כ משום דמספקא לי' איזהו עיקר וא"כ מה הועיל במה שפורט וע"כ דבפורט סובר דאפי' עשה בהיפוך ג"כ כשר כנ"ל וזהו דלא כהרב בהג"ה שהגיה דאם עשה מקום כתיבה עיקר ומדמתקריא על נתינה פסול דהמחבר לא ס"ל הא כמו שביארנו

אך מ"מ יפה עשה הרב שהוא סובר כדעת ר"ת בענין