תפארת יעקב אבן העזר גיטין פד

כתיבה ג"כ ועוד כיון דמיירי שכתב שם כתיבה א"כ למה לי דקתני שכתב שם כתיבה בלבד אפי' כתב שם נתינה עמו פסול כדמוכח בסיפא דדוקא נתינה לעיקר וגליל לטפל כשר ולא להיפוך] כדמוכח מסיפא דוקא כשהזכיר שם כתיבה ג"כ ולא נתינה בלבד ומזה הוכיחו התוס' דע"כ התוס' סוברת דכתיבה עיקר ולזה קמש"ל ברישא רבותא דאפי' כתב שם העיקר פסול ועלה קתני סיפא ואם אמר והשתא או דקאי אסיפא ודוקא אי כתב העיקר וכל שום כשר אבל להיפוך פסול או דקאי ארישא ואפי' לא כתב עיקר וכל שום כשר דיעבד ותליא במחלוקת אי דיעבד כשר בש"ס דילן וה"ה בתוספתא אבל עכ"פ מוכח בתוספתא דכתיבה עיקר וזה ברור. גם מה שהביאו דברי רשב"ג הוא להורות שלא נפרש דברי התוספתא דכתיבה ונתינה במקום אחד דא"כ לא הוי פליג רשב"ג דאם כתב שם של מקום אחר ולא של כתיבה ונתינה דכשר דהוי שינה גמור ועל זה כתבו דמזה נמי משמע דמגרש בגליל אותה שביהודא מיירי חדא דבמקום אחד לא הוי פליג רשב"ג כנ"ל. ועוד דאם נפרש התוספתא דשניהם במקום אחד א"כ תיקשי הך ברייתא דהכא לתוספתא דהכא מבואר אפי' בשמו שביהודא פסול והתם קתני בשם שבגליל דוקא וע"כ דכתיבה ונתינה בב' מקומות והתם מקום כתיבה עיקר והכא מקום נתינה עיקר וזה ברור

אמנם בעיקר ראיית התוס' כיון דבהכרח התוספתא חולקת על הברייתא איזה שם עיקר א"כ ממילא יש לומר דאין כאן ראי' כלל לא מהירושלמי ולא מהתוספתא והוא דבכלהו הפי' שהוא כותב ונותן במקום אחד וברייתא דידן סוברת דאפי' כותב שם מקום שהוא מגרש בו מ"מ פסול הואיל ויש לו שם במקום אחר והתוספתא ס"ל דדוקא בכותב שם אחר ממקום אחר שאינו מקום הגירושין פסיל אבל בכותב שם מקום הגירושין בלבד כשר והיינו דדייקינן בירושלמי דהי' ביהודא וכתב לגרש ביהודא כשר אבל ברייתא דילן דקתני בהדיא דאפי' גירש ביהודא בשמו שביהודא פסול בוודאי חולקת על זה אבל בענין אי כתיבה עיקר אי נתינה עיקר לא פליגי כלל ולא נתבאר בתרווייהו איזה מהן עיקר והר"ן ז"ל יש לו שיטה אחרת מכוונת לדברי ר"ת אך כתב הואיל ובמשנה נאמר סתמא איש פלוני וכל שום אין הפרש איזה מהן יכתוב לעיקר וכבר נתבאר דהרמ"ה נסתפק בזה

ומעתה אבוא להעיר בקיצור בדברי הרב ב"י ראשית דבריו הביא דברי הרשב"א בחידושיו וכתב דקושיתו מיושבת בדברי התוס' ואין אני רואה מקום לזה וכבר בארנו דפירוש הרשב"א לשיטת ר"ת היא עיקר. עוד האריך בביאור דברי הטור והרמב"ם והנה בדברי הרמב"ם כבר נתבאר לעיל דעתי ומה שיש להקשות לפי' ב"י ומה שביקש לפרש בטור הוא דבר מתמי' שהרי ראשית דברי הטור לכתוב עיקר וכל שום ולא טפל וכל שום וכתב בד"א לכתחילה אבל דיעבד אפי' לא נכתב רק אחד מהם כשר ופשיטא שאי אפשר לפרש רק אחד מן השמות בלי וכל שום דאי עם וכל שום א"כ לא בא לרבות דיעבד רק טפל וכל שום דעיקר וכל שום זה צריך לכתוב לכתחילה וא"כ האיך כתב אחד מהם והי' לו לומר ודיעבד אפי' טפל וכל שום וע"כ דבאחד בלי וכל שום קאמר ובין בעיקר בין בטפל מכשיר ועל זה כתב דהרמב"ם פוסל דהא אפי' טפל וכל שום פוסל כ"ש טפל בלבד והרא"ש כסברא ראשונה ש"מ להכשיר טפל בלבד ומה שכתב אח"כ והא דכשר בטפל וכל שום להשמיענו דבב' מקומות אפי' טפל וכל שום פסול וכ"ש טפל בלבד וזה ברור בכוונת הטור. גם מה שגימגם בדברי הרא"ש דיש לומר דסובר כהרשב"א דטפל וכל שום גרע מטפל בלבד ובאמת מפורש בתוס' ורא"ש אחר שכתבו דב' שמות במקום אחד כשר דיעבד בשם אחד דמרים ושרה רק לכתחילה א"כ מבואר דאפי' שרה וכל שום אינו רק לכתחילה לפי דעתם. עוד הביא ב"י תשובת הריב"ש סי' ע"ג ואיכא למידק על דבריו דהטור כפי הנראה מדברי התוס' והרא"ש וכל המפרשים שזכרו פיר"ת דהוא לא ס"ל לכתוב וכל שום כלל א"כ ע"כ דמרים ושרה היינו שרה דמיתקריא מרים א"כ מבואר אפי' פורט אין לכתוב להיפוך טפל קודם ועיקר בדמיתקריא והאיך כתב הריב"ש דאפי' לכתחילה כותבין שרה דמיתקריא מרים ומזה נראה דהי' סובר הריב"ש כמ"ש לעיל דמודה ר"ת לכתוב וכל שום ביש לו ב' שמות במקום אחד דבהא אזדא טענתו על בה"ג רק לפי פירושו דר"ג בב' מקומות תיקן ובהא לא שייך לכתוב וכל שום בין באיתחזק בין לא איתחזק דבאיתחזק הרי במקום אחד לא יזכיר עיקר השם כלל וכיון דהשם עיקר הגירושין או כתיבה או נתינה ראוי להזכיר עיקר השם בפי' ובלא איתחזק יש לחוש דאין לו רק שם אחד. כל זה כתבתי בביאור סוגית הש"ס ופוסקים ויתר הדברים בענין זה גם לענין דינא יתבאר בסמוך בס"ד איש איש על מקומו בש"ע

(ב) וכ"ש אם כתב עיקר השם וכבר נתבאר דלדעת רש"י ורי"ף ורמב"ם והרמ"ה וכפי פירושם בש"ס מוכח להדיא דפסול בזה ופירושם עיקר כי כבר כתבתי לדחות ראיית ר"ת בכלל וכ"ש לשיטת הרמ"ה נסתר הוכחת ר"ת מברייתא לגמרי כמו שכתבתי לעיל. גם דברי רב אשי והוא דאיתחזק אינו מובן כלל לפי פירושו כיון דבמקום נתינה נתחזק אחד ובמקום כתיבה אחד א"כ מה בכך דלא איתחזק בכאן שם של נתינה ולהיפוך ס"ס כשיכתוב אחד הרי במקום השני הוי שינוי ובשלומא כשהגירושין במקום אחד או דבב' המקומות אין לו רק שם אחד רק במקום אחר חוץ מקום הגירושין יש לו שם בהא אין לנו לחוש אבל כשהוא כותב ונותן בב' מקומות והוא כותב של מקום כתיבה כשיביא הגט למקום נתינה הרי במקום הגירושין הוי לי' שינה שמו ועוד דהא בכתב שם טפל וכל שום כתב המחבר דפסול א"כ כיון דבש"ס אמרו מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה א"כ אם תפרש מרים וכל שום רק לכתחילה א"כ ה"ה ולא שרה וכל שום יהא הכוונה לכתחילה והאיך נחלק בדבר זה מה ששניהם כאחד נאמרו בש"ס ומסתמא שווין לכן נראה ברור שיש להחמיר בזה לחוש לדעת גדולי הפוסקים בפרט שדבריהם עיקר כמו שבארנו

(ג) וי"א דאין לכתוב וכל שום. זהו מה שכתבו התוס' בשם ר"ת וראייתם מברייתא וכבר כתבתי דלשיטת הרמ"ה לק"מ גם כבר נתבאר לעיל דמן הירושלמי משמע להדיא כדעת בה"ג וממילא גם הראי' מברייתא אינה ראי' דקודם תקנה הי' צריך לפרט שמותיו ומחמת יראה הי' משנה שמו ואפי' ידענו שיש לו עוד שם אחר הי' משנה אותו ג"כ לזה תיקן ר"ג שלא יצטרך לכתוב השמות בפי' רק לכללו בוכל שום ושוב לא ישנה שמו שיש לו בשם רק יכתוב השם של כאן וכל שום והברייתא קודם תקנה לכך זכרה לפרט השמות רק לפי זה יהא מוכח דבכתב שם אחד פסול מדינא ור"ג להקל בא שלא יצטרך לפרט רק כל שום ומכל הפוסקים משמע דרק מתקנת ר"ג הוא אבל עכ"פ מוכח בירושלמי דלא כר"ת גם כתבתי דע"כ מודה ר"ת במקום אחד דיכול לכתוב וכל שום וכן דעת הריב"ש בתשובה לדעתו לכן לא ידעתי למה החמיר הרב בכתיבת וכל שום כ"כ כי לפי הנ"ל ליכא מאן דפליג דאם יש לו ב' שמות במקום אחד יכול לכתוב וכל שום ואי אפשר לפרש סוגית הש"ס מרים וכל שום שהי' פורט כיון דהשם שרה ידוע להם למה כתבו וכל שום ובמשנה שייך לומר דלא מיירי בשם ידוע משא"כ בש"ס ודו"ק

(ד) אפי' הוא שם הטפל. כבר הוכחתי דדעת הרמב"ם דאפי' שם עיקר פסול בלי וכל שום ואם כתב בלי וכל שום יש להסתפק לדעתו דבטל נמי הוי. כן הוכחתי בהכרח מלשונות הרמב"ם ז"ל רק בכתב טפל וכל שום משמע להדיא