תפארת יעקב אבן העזר גיטין פג

אבל בלא איתחזק רק שם במקום נתינה אין יודעין רק מאותו שם אין כותבין במקום כתיבה רק שם מקום נתינה בלבד ואף דאם הי' הכתיבה והנתינה שם במקום נתינה לא הי' צריך לכתוב רק שם של נתינה בלבד א"כ עכשיו שכותבין במקום אחר כיון דמקום נתינה עיקר ואי לא איתחזק שם רק שם אחד היו כותבין אותו בלבד א"כ מה בכך דיש לו שם ב' הלא אי כתבו שם לא הי' צריך רק אחד מהן. הא לא קשיא דסובר ר"ת דכל דאיתחזק במקום נתינה ב' אי יכתבו אחד יחשבו במקום נתינה דאחר הוא מדלא כתבו גם הב' דלכתחילה כותבין ב' ויקלקלו אותה אבל אי לא איתחזק רק אחד ויכתבו אותו השם לא יקלקלו. וכן צריך לומר ברא"ש דיש לתמוה לכאורה שפי' דאיתחזק שנתחזק בב' המקומות דוקא א"כ כל דלא איתחזק רק באחד סגי ובלא איתחזק פי' שבכל מקום מב' המקומות לא נתחזק רק באחד וא"כ דבריו סותרים זה את זה גם תמה הרב ב"י על דברי הרא"ש בתשובה כלל ט"ו סי' ד' שהם תמוהין מאוד וסותרין דברי הרא"ש בפסקיו עיי"ש: אבל באמת דברי הרא"ש נכונים וברורים דלעיל מינה נתן הרא"ש טעם דלא סגי באחד מן השמות משום דכל שם שנכתוב יש חשש קלקול דאם נכתוב מקום נתינה יקלקלו אותה במקום כתיבה וכן להיפוך ולפי זה צ"ל דאם לא איתחזק ליכא קלקול דאי לא איתחזק במקום כתיבה יכול לכתוב מקום כתיבה ואין לחוש לקלקול במקום נתינה דלא שייך קלקול רק כשיודעין דשם ידעו גם משום מקום הנתינה ומדלא כתבוהו ש"מ אחר הוא אבל בלא ידעו ממנו כלל אין לקלקל כלל דהם כחבו שם שהוחזק בו לפניהם ולא ידעו משם אחר וכמו כן להיפוך בלא איתחזק במקום נתינה יכולין לכתוב במקום כתיבה שם של נתינה בלבד דהוא עיקר ואין לחוש לקלקול במקום כתיבה דכיון דבמקום נתינה אין יודעין כלל משם אחר ושם הנתינה עיקר לכך לא זכרו רק שם זה וליכא קלקול והן הן דברי הרא"ש דמעיקרא באיתחזק פי' דבב' המקומות נתחזק בב' ומהאי טעמא קתני בברייתא דאינה מגורשת עד שיכתבו שניהם דאי לא איתחזק רק באחד היו יכולין לכתוב של אותו מקום דלא איתחזק רק בשם זה ומדלא סגי רק לכתוב שניהם ע"כ שנתחזק בב' המקומות בב' ולכך יש לחוש בתרווייהו שיקלקלו כדברי הרא"ש ולהיפוך בלא איתחזק כתב דתרווייהו לא איתחזק דאז יכול לכתוב כל שם שירצה בלבד ולפי זה אין כאן סתירה לדברי הרא"ש בתשובה דשם כתב דתלוי בלא איתחזק במקום נתינה היינו לכתוב מקום נתינה בלבד אבל לענין לכתוב מקום כתיבה בלבד פשיטא דתלוי בלא איתחזק במקום כתיבה וזה ברור ולק"מ קושית הב"י. אך מ"מ כבר כתבתי דקשה מאוד לשיטת ר"ת דבלא איתחזק במקום כתיבה רק אחד יכול לכתוב שם של מקום כתיבה כיון דמקום נתינה עיקר הרי שם אין כאן שמו כלל והוי לי' שינוי השם אך להיפוך בלא איתחזק במקום נתינה רק אחד סובר כהרא"ש דיכול לכתוב שם מקום נתינה בלבד והשתא מיושב קושית הרשב"א בחידושיו לר"ת מרב אשי דרב אשי מחדש לא איתחזק לגבי מקום נתינה ודו"ק

אמנם הרשב"א ז"ל יש לו שיטה אחרת לדעת ר"ת ז״ל שהוא מפרש הא דמוקי רב אשי והוא דאיתחזק הכוונה דאיתחזק בתרי שמי במקום כתיבה אחד ובמקום נתינה אחד אבל כל, שלא, נתחזק בכתיבה ונתינה רק אחד אף שנתחזק במקום אחר אין צורך לכתבו רק שם שנתחזק במקום כתיבה ונתינה ולפי פירושו יש לומר דהיכי דיש לו ב' שמות חלוקין בכתיבה אחד ובנתינה אחד מיקרי איתחזק בתרי שמי כי בכאן נתחזק באחד וכאן באחד וזהו דלא כהרא"ש דמצריך דוקא להתחזק בב' המקומות בב' השמות אבל בהא אחד ובהא אחד לא והרשב"א סובר דאפי' בהא אחד ובהא אחד כותבין ב' דוקא. ובאמת שפי' זה הי' נראה ביותר ומיושב טפי דברי ר"ת שהקשה על בה"ג בכתיבת וכל שום ותמה. מהרש"א הא לא הי' התקנה רק באיתחזק ולפי הנ"ל ניחא דוודאי כל שהוא מגרש בב' מקומות אפי' לא הוחזק בכאן רק אחד ובכאן אחד הוי איתחזק בתרי א"כ אי יכתוב וכל שום פעמים שאין לו. במקום נתינה ג"כ רק זה בלבד. אך צ"ע על הרשב"א דביקש לדייק מהך דרב אשי דכל שהם במקום אחד כותבין לכתחילה אחד מהם ולפי פירושו הנ"ל לא מוכח רק בלא איתחזק במקום כתיבה ונתינה רק אחד אף שיש לו שם אחר במקום אחר אין צורך לכתבו אבל אי איתחזק במקום אחד ב' או אחד עיקר ואחד טפל מהיכי תיתי להוציא עובדא דמרים ושרה מפשטא דלכתחלה עכ"פ בעינן תרווייהו או וכל שום. ואפשר דסובר הרשב"א כמו ביש שם במקום אחר אין צריך הואיל וליכא לעז ה"ה במקום אחד ליכא לעז וצ"ע. גם לפי סברת הרשב"א הי' לו לומר מרים או שרה ולא שרה וכל שום ומדקאמר מרים וכל שום וודאי משמע דלא סגי במרים בלבד וכ"ש בשרה בלבד

ויש להרמ"ה ז"ל שהביא הטור שיטה אחרת בין בענין כתיבת וכל שום בין בענין הפי' אי במקום אחד או בב' מקומות שהוא סובר דוודאי הך ברייתא בפורט שניהם מיירי וג"כ מיירי במגרש בב' מקומות כמו שהוכיחו התוס' וסובר ג"כ דהך עובדא דמרים ושרה מורה להדיא דכותבין וכל שום. גם משמע לי' דתקנת ר"ג לכתוב וכל שום הוא כמו שכתבתי לעיל לזה סובר דוודאי תקנת ר"ג במגרש במקום אחד ובהא תיקן לכתוב וכל שום דבהא אזלא לה קושית ר"ת על בה"ג דהא כיון דאיתחזק כאן אין לחוש שאין לו רק שם אחד אבל במגרש בב' מקומות בהא סובר דלא מהני וכל שום שהרי הוא צריך לצאת ידי שני המקומות וא"כ כל שם שיזכיר יחסר העיקר במקום הב' לכך בהא צריך לפרט שמותיו והיינו הך ברייתא דיהודה וגליל ואי לא כתב רק אחד מהן הן במקום אחד הן בב"מ פסול וודאי אבל אי כתב במקום אחד טפל וכל שום מספקא לי' כיין דבמשנה סתמא אמרו איש פלוני וכל שום ומיירי במקום אחד א"כ כל שם שהוא סגי ולכתחילה אמרו נהרדעי מרים וכל שום ולא שרה וכל שום או כיון דבש"ס אמרו ולא שרה וכל שום מעכב דיעבד לכך פסק בהא ספק מגורשת ודרכו של הרמ"ה ז"ל הוא דרך סלולה כמעט סרו כל הקושיות ומכוונת לדעת הרי"ף ורמב"ם ורש"י [רק שיש לומר לדעתו דבב' מקומות אפי' איתחזק בהא אחד ובהא אחד הוי איתחזק בתרי כמו בב' במקום אחד ויש לומר שגם דעת רש"י ורי"ף ורמב"ם כך ודו"ק] רק בנוסח הכתיבה וכל שום הוא חולק דבב' מקומות אין כותבין רק פורטין ומדברי הרמב"ם לא נראה כך שלא זכר לפרט ב' השמות כלל [ועמ"ש בס"ק ח' שדעת זו נראה עיקר ורוב הפוסקים מסכימים לזה]

ולענין אי מקום כתיבה עיקר או מקום נתינה עיקר כתבו התוס' דהכא מקום נתינה עיקר אבל בתוספתא עושה מקום כתיבה עיקר ועיין מהרש"א מה שדחק לפרש דבריהם בזה אבל באמת דבריהם ברורים דוודאי לפי דעתם מוכח כן בתוספתא דזה שאמרו ואם אמר אני פלוני שביהודא עם השם שיש לי בגליל אהי קאי אי אסיפא אשתו שבגליל בשם שביהודא דהי' הכתיבה ביהודא ונתינה בגליל דפסול בשם של הכתיבה ועל זה אמר ואם אמר אני פלוני וכו' א"כ מבואר דמקום כתיבה עיקר דהא הנתינה בגליל והוא כותב שם של יהודא דהיא מקום כתיבה ואי דקאי ארישא היכי דנתינה ביהודא ועלה קאמר דדוקא בשם נתינה בלבד פסול אבל אם זכר שם שיש לו בגליל ג"כ כשר ולפי זה מוכח לכאורה דשם נתינה עיקר אבל באמת הא ליתא דאי ס"ד דשם נתינה עיקר למה קתני ברישא גירש בשם דגליל דהוא שם כתיבה תיפוק לי' אפי' גירש בשם נתינה דהוא עיקר פסול כל שלא זכר שם