תפארת יעקב אבן העזר גיטין פב

אבל אח"כ למה כתב עד שיגרש בשמו שביהודא ושם דגליל עמו והוי לי' לומר עד שיזכיר שם השני עמו וע"כ דאינה מגורשת רק בעיקר וטפל עמו ולא להיפוך והיינו עובדא דמרים ושרה ודיעבד קאמרי נהרדעי וכן בהך עובדא גופא מוכח כן דקאמר ולא שרה וכל שום ש"מ לוהורות דאפי' דיעבד לא מהני דלכתחילה הי' די באמרו מרים וכל שום [אמנם בכתב טפל בלי וכל שום אפשר דבטל נמי הוי ובמתניתין לא קתני מפני ת"ה רק בכותב עיקר בלבד בהא מדינא כשר אבל בטפל בלבד אפשר דבטל נמי הוי בלי וכל שום. תדע דהתוס' כתבו לפרש שינה שמו כהך דפרק השולח שיש לו ב"ש בב"מ ובאמת שם מבואר הולד ממזר אפי' לרבנן והכא מפני ת"ה אמרינן כן וע"כ דמיירי דכתב טפל בלבד דהא הוי כשינוי השם ואפשר דגם התוס' נתכוונו לזה. ובהכי ניחא שלא כתב הרמב"ם אעפ"י שכתב וכל שום משום דזה גורם הפסול ובלא"ה אפשר דבטל נמי הוי ומ"מ מדלא ביאר בפי' דבטפל בטל נמי הוי משמע דלא ברירא לי' הא ובהא נמי י"ל דאינו רק פסול ושינה שמו מיירי בשינה ממש וקמש"ל אפי' כתב וכל שום בטל וזה שהוסיף הרמב"ם בשינה ממש אפי' כתב וכל שום והיינו דמשנה ע"כ קמש"ל באופן זה דבלא"ה תיפוק לי' דלא כתב שמו ודו"ק] וכל זה ברור לפע"ד בדעת הרב ז"ל

ועל פי זה יש ליישב ג"כ מה שהשמיט הרמב"ם חניכת אבות הנזכר בש"ס ולחלק בין ג' דורות או יותר ולפי הנ"ל ניחא דשם כתבו התוס' דרש"י ור"ת נחלקו דלרש"י הגירסא וכך היו נקיי הדעת קודם כתב חניכתו ור"ת גורס בתר הכי וכתבו אח"כ וחניכת אבות דגמרא לאו היינו הך דמתניתין דהוא חניכת עצמו וכוונתם דזה תלוי בזה דאי הגירסא כפירש"י שפיר היינו הך דברייתא ודוקא דיעבד כשר אבל לפי גירסת ר"ת א"כ מותר לכתחילה וקשה קושית תוס' בהשולח דשם מבואר דלכתחילה אפי' שם אחד לא מהני וע"כ כמו שתרצו התוס' שם או דהחניכה ידוע ומפורסם שזהו חניכתו והשני דהכינוי דומה לשם. ולפי זה הנך תרתי לא שייך בחניכת אבות דתירוץ ב' פשיטא דלא שייך דכיון דכל המשפחה יש להם כינוי זה האיך שייך שידמה לכל השמות של כל המשפחה. ותירוץ א' ג"כ לא שייך דהא עיקר החילוק בין ג' דורות ליותר דאז שוב אינו נקרא בשם האבות ואם ידוע בחניכה זו מה הפרש יש וזה ברור. וע"כ צריך לומר דבאמת חניכת אבות דוקא דיעבד ומשנה בחניכת עצמו אפילו לכתחילה ודלא כמהרש"א שפי' דרק לתירוץ ב' צריך לומר כן דהא התוס' כתבו בפשיטות דלגירסא זו חניכת אבות לאו היינו דמתניתין וע"כ כמו שכתבתי וצ"ע על הטור שכתב בפשיטות דכל חניכות כותבין לכתחילה ופי' ב"י משום דמשמע לי' דלא פליגי והוא תמוה דמוכח מתוס' הנ"ל דחניכת אבות דוקא דיעבד ולדברי מהרש"א הנ"ל יש ליישב קצת דכבר כתב ב"י דלא ישר בעיני הטור תירוץ זה ולכך לא זכרו א"כ אין חילוק אבל באמת הא ליתא ולכל התירוצים צריך לומר דחניכת אבות דיעבד דוקא

ועכ"פ דברי הרמב"ם נכונים דוודאי לפי דעתו אם כתב שם אחד בלבד אפי' דיעבד פסול כמו שבארנו א"כ אפי' יגרוס כפירש"י תיקשי דיעבד אדיעבד וע"כ או כפי תירוץ התוס' הנ"ל וא"כ בחניכת אבות לא שייך זה ואפי' דיעבד פסול ולכך במשנה דנשנית בתר תקנה של ר"ג לא זכרו רק חניכתו ולא חניכת אבות דבתר תקנה אפי' שם גמור לא מהני כ"ש חניכת אבות רק חניכתו עדיף או כמו שכתבו התוס' ולרמב"ם דפוסל בשם גמור ג"כ דצריך לחלק דהחניכה ידוע שאינו שם א"כ הא לא שייך ג"כ בחניכת אבות דהוא שם של ראש המשפחה והוא הי' לו באמת שם זה א"כ יש לטעות דזה שם גמור והדר שייך בי' תקנת ר"ג וברייתא קודם תקנה נשנית ולכך השמיט הרמב"ם חניכת אבות דבתר תקנה לא עדיף משם גמור דפסול בלי וכל שום ולא דמי לחניכה דידוע שהוא חניכה ואינו שם

ויש כת אחרת הם ר"ת וסייעתו הובאו בתוס' והם מפרשים כל הסוגי' בדרך אחר כמו שאבאר. והנה ראשית דברי ר"ת ששאלוהו על מומר שנכתב בגט ולא נכתב רק שם יהדות ולא שם של עכו"ם מה דינו והשיב שהוא כשר וראי' מתוספתא דמכשרה גר שכתב שמו של עכו"ם גם ראי' מהא דכתב חניכתו וחניכתה דכשר. והנה לפי מה שכתבתי לעיל לחלק בין חניכה לשם דחניכה ידוע הוא שאינו עיקר השם ובהכרח שיש לו שם עיקר לכך כשר אבל בשם שמצד עצמותו יכול להיות שאין לו רק שם זה בלבד והוא עיקר פסול כל שבאמת יש לו שם אחר ג"כ ולפי זה בכתב שמו של עכו"ם גם כן כשר דידוע שאין זה שמו העיקרי הישראלי שידוע שהוא שם אינו ישראל ואינו עיקר שמו הילכך ליכא לעז כמו חניכה אבל מומר הכותב שם ישראל מנין ניכר שיש לו עוד שם וכיון דבאמת יש לו עוד שם יכול להיות דפסול

והנה ר"ת לפי דעתו הקשה לו הא דאמרינן עד שיגרש בשמו שביהודא ושם דגליל עמו ובלא"ה אינה מגורשת אלמא דכל שיש לו ב"ש צריך לכתוב שניהם לזה פי' דהיינו דוקא דאיתחזק בב' שמות בב' המקומות חד במקום נתינה וחד במקום כתיבה אבל אם יש לו במקום אחד ב"ש כשר דיעבד אפי' באחד בטפל ואפי' בחניכה רק לכתחילה צריך שניהם כעובדא דמרים ושרה (והביא ראי' מתוספתא וירושלמי ויתבאר בסמוך] מבואר מדבריו שהוא חולק על פירש"י בדבר אחד שהם שנים חדא שלא הוצרכו ב' השמות רק כשהם בב' מקומות יהודא וגליל וגם שיגרש בב' מקומות במקום אחד יכתוב ובמקום הב' יתן הגט אבל כשיחסר אחת מאלה שוב כשר בשם אחד דיעבד ותמוה לי כי כדי ליישב דעתו בגט המומר הי' די לחלק בין ב' שמות במקום אחד בין שהם בב' מקומות וכן ממה שנסתייע בלשון הברייתא לא מוכח רק דבר זה בלבד אבל כל שהוא בב' מקומות אפילו כותב ונותן במקום אחד יש לפסלו כל שלא זכר שם הב' ג"כ ומנין לו לאפוקי ברייתא מפשטא דקתני עד שיגרש ביהודא בשמו שביהודא וגליל עמו דהכוונה דוקא נתינה בלבד ביהודא אבל כתיבה בגליל ועיקר הטעם כתב הרא"ש דחשש הקלקול הוא שתבוא האשה להנשא למקום כתיבה ושם יאמרו דלא זהו רק אחר גירש וא"כ פשיטא דהאי טעמא שייך בלא כתבוהו שם ג"כ דכי בשביל שכתבוהו שם איכא למיחש טפי שתלך האשה לשם ותנשא ומן הירושלמי שהביאו לפי הגירסא שלפנינו ג"כ יש לפרש כך דלא מחלק רק בין אי ב' השמות בב' מקומות אז יש לחוש לקלקול אם יכתוב אחד שתלך להנשא במקום ששמו אינו כן אבל מי שיש לו ב' שמות בכל מקום שהוא ואינו חלוק בשמותיו במקומות בזה כשר דיעבד באחד אבל כל שהוא חלוק בשמותיו למקומות ואפי' כותב ונותן במקום אחד אם לא כתב רק אחד פסול מחשש הנ"ל

והנה בתוס' לא נתבאר האיך יפרש ר"ת ז"ל דברי רב אשי דמחלק בין איתחזק ללא איתחזק דוודאי אי אפשר לומר דלא איתחזק הכוונה שלא נודע רק שם אחד כמו שפירש"י דא"כ האיך ס"ד שיפרש שניהם בלא איתחזק ואי יפרש איתחזק היינו שהוחזק בב' השמות ולא איתחזק שלא הוחזק רק באחד אבל הסופר והעדים יודעין מאותו השם האחר ובהא אמרינן דכשר באחד ואפי' מגרש בב' מקומות אבל מ"מ יש לתמוה כיון דלר"ת מקום נתינה עיקר ואי כתב מקום כתיבה וכל שום פסול לדעתו כמבואר בתוספתא ובברייתא לפי פרושו. ובלא איתחזק וכתב שם כתיבה בלבד יוכשר מ"מ מה בכך הלא במקום נתינה הוי שינוי השם ממש ושם של מקום נתינה עיקר והרי שינו שמו וצריך לומר דלא איתחזק הכוונה דבמקום נתינה לא איתחזק רק שם זה בלבד ובזה כשר שיכתוב שם מקום נתינה בלבד ואיתחזק היינו שנודע במקום נתינה שם של מקום כתיבה ג"כ אז צריך שם מקום נתינה ושם מקום כתיבה