תפארת יעקב אבן העזר גיטין פא

לנו דיש לו שם אתר אפי' לא נודע לנו השם מיקרי איתחזק רק בלא נודע לנו כלל משם אחר מיקרי לא איתחזק ודו"ק

לא נתברר בדעת הרב ז"ל באדם שיש לו ב' שמות אמנם לגמרי במקום אחד או אחד עיקר ואחד טפל לא שישתנה שמו ממקום למקום דבהא אפשר דאם כתב אחד. מהם העיקר כשר בלי וכל שום אפי' לינשא לכתחילה ולא אמרו בברייתא אינה מגורשת רק באיתחזק ביהודא בשם דגליל ג"כ דאז חיישינן דבגליל יוציאו לעז כי שם שם גליל עיקר וכן להיפוך לכך אינה מגורשת אבל במקום אחר שיש לו ב' שמות שווין או עיקר וטפל וכך הם בכל המקומות וכתב עיקר או אחד מהם כשהן שווין אפשר דאפי' לכתחילה תנשא והיינו הך דרובא מרים ופורתא שרה ורק לכתחילה אמרי נהרדעי מרים וכל שום אבל דיעבד לא חיישינן ללעז כלל כיון דליכא מקום שתהא נקראת שרה לעיקר היפוך ממה שנקראת כאן מרים לעיקר ולא דמי ליהודא וגליל כנ"ל

גם לא נתבאר בדעת רש"י ז"ל לפי פירושו בשולח גט ממקום למקום ויש לו ב"ש במקום כתיבה אחד ובמקום נתינה אחד מה דינו כי לפי פירושו דין זה לא הוזכר בש"ס כלל ולאו בהכי היתה תקנת ר"ג ואפשר דסובר הרב ז"ל דהיינו הך והכל תלוי באיתחזק ולא איתחזק. או אפשר דסובר דבהא אפי' לא איתחזק כיון דבמקום הנתינה יש לו שם אחר הרי שם הוי שינוי השם לגמרי. ואי נימא דבתר מקום כתיבה אזלינן יש לומר דבהא ג"כ באיתחזק דוקא באופן שלא נתבאר דעת הרב ז"ל בענין זה כלל. וקרוב בעיני לומר דס"ל דאין חילוק כלל ועל הכל הי' תקנת ר"ג והכל תלוי באיתחזק וכן נראה להדיא שהיא דעת הרי"ף שלא זכר רק מימרא דרב אשי והוא דאיתחזק בתרי שמי ש"מ דכל שיש לו ב' שמות נופל תחת סוג זה לחלק באיתחזק בין שיש לו במקום אחד בין בב' מקומות בין שהכתיבה ונתינה במקום אחד בין שהם בב' מקומות רק ביש לו עיקר וטפל צריך להזכיר עיקר וכל שום ולא טפל וכל שום. אמנם נראה לי מדלא זכר הרי"ף לשון הברייתא דקתני בה בהדיא אינה מגורשת דסובר דברייתא ר"מ הוא דכל המשנה הגט בטל אבל לרבנן כיון דת"ה הוא לא נתבטל הגט דיעבד ונקט המשנה כצורתה דר"ג תיקן מפני ת"ה כן נראה לי לדעתו ז"ל

ודברי הרמב"ם ז"ל בזה צריכין ביאור ולפי שנראה לי שלא כוונו יפה בדעתו ז"ל צריך אני להאריך קצת וז"ל הרמב"ם פ"ג מה"ג הלכה י"ג מי שהי' לו ב"ש וכן אשה שיש לה ב"ש כשמגרש כותב שמה ושמו שהם רגילין ויודעין בו ביותר ואומר איש פלוני וכל שם שיש לו גירש אשה פלונית וכל שם שיש לה ואם כתב חניכתו וחניכתה כשר. כתב השם, שאינן ידועין בו ביותר וכתב כל שם שיש לו הרי זה פסול. שינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה אעפ"י שכתב כל שם שיש לו וכל שם שיש לה אינו גט עכ"ל

והנה הקושיות בדבריו רבו למעלה. א'. שלא זכר כל: סוגית הש"ס מתקנת ר"ג ואוקימתא דרב אשי ואין בכל דבריו רק עובדא אחרינא שזכרו בש"ס במרים ושרה דכותבין עיקר וכל שום ולא טפל וכל שום. זהו היוצא מכלל דבריו ותו לא. ב'. מה ענין חניכתו וחניכתה באמצע דבריו של ב' שמות. ג'. מה הפרש יש בין חניכה לשם טפל או עיקר דצריך וכל שום דוקא ובטפל אפי' וכל שום לא מהני ואפי' תימא דחניכה עדיף משם טפל עכ"פ למה לא ביאר והוא שיהא רגיל באותה חניכה דאז הוי כשם עיקר וכן פי' הראב"ד בהשגות. ועוד דאפי' תימא דהוי כשם עיקר מ"מ מבואר מדבריו דבשם עיקר לבד אפי' דיעבד לא מהני בלי וכל שום דאל"כ רק לכתחילה מצריך וכל שום בעיקר א"כ דין זה שתיקן ר"ג וכל שום ומבואר בש"ס דמעכב דיעבד להיכן הלך ובכל אופן שנחלק ביניהם לא נזכר בדבריו עיקר דין המשנה והש"ס דבלי וכל שום מעכב דיעבד כיון דמה שזכר הוא ענין אחר דאינו רק לכתחילה וע"כ דבאמת סובר דהיינו הך תקנת ר"ג וברייתא א"כ וכל שום מעכב אפי' בשם עיקר א"כ אפי' תימא דחניכה הוי כשם עיקר למה כשר דיעבד בלי וכל שום

והרב בב"י פי' דעת הרמב"ם דהן בשם טפל בלבד הן בשם עיקר בלבד כשר דיעבד ודבר זה גילה הרב ז"ל במה שכתב כתב חניכתו כשר להורות דרק לכתחילה מקפיד אבל דיעבד אפי' בחניכה כשר וכ"ש בשם טפל דעדיף מחניכה אבל אי כתב וכל שום גרע טפי דעשה מעיקר טפל ומטפל עיקר ובהא פוסל הרב ז"ל אפי' דיעבד ונסתייע לפי' זה חדא ממה שזכר כתב חניכתו כאן באמצע דבריו ועוד שלא אמר אעפ"י שלא כתב וכל שום כמו שכתב אח"כ בשינה שמו עכ"ד

ולפע"ד לא דיו שלא תיקן הרב ז"ל בפי' זה אלא הוסיף תימא כי לפי דעתו אין זכר לפסול דיעבד בכל דברי הרב ז"ל כי הן עיקר הן טפל הן חניכה הכל כשר דיעבד א"כ תקנת ר"ג והברייתא שאמרה אינה מגורשת לא הוזכרה בכל דברי הרב ז"ל כי הן עיקר הן טפל מכשיר בלי וכל שום ובכל אופן שנפרש הברייתא יקשה למה לא זכרה הרמב"ם. גם הראי' שלא כתב אעפ"י שכתב וכל שום הוא אצלי כנגדו דלפי דבריו כיון דוכל שום גרע א"כ בשינה נמי גרע במה שכתב וכל שום שהוסיף להורות ששם זה הוא שם עיקר שלו מה שאינו אפי' טפל וא"כ כיון דמעיקרא זכרו לגריעותא למה זכרו אח"כ לרבותא גם לא ידעתי מנין לו לרמב"ם מה שכתב אעפ"י שכתב וכל שום והיכן נזכר זה בש"ס באופן שהרב ב"י חשב לתקן ולא תיקן כלום לפע"ד והוסיף תימא כנ"ל

ומה שנראה לי פשוט וברור בדעת הרב ז"ל הוא כך דמפרש כפירש"י ממש דכל הסוגיא מיירי בפשיטות להורות דכל מי שיש לו ב"ש צריך לכתוב אחד וכל שום והיינו דקתני בברייתא דאפי' גירש ביהודא בשמו שביהודא כל שידוע לו עוד שם בגליל אינה מגורשת עד שיגרש ביהודא בשמו שביהודא ושם דגליל עמו. מבואר דצריך לכתוב שם העיקר ושם דגליל דהוא טפל בוכל שום והיינו דלא קתני בברייתא עד שיכתוב שם השני עמו וע"כ דלא מהני רק עיקר וכל שום ולא ס"ל לפרש דברייתא בכותב בגליל ושולח ליהודא רק הכל במקום אחד צריך לכתוב עיקר וכל שום ולא טפל וכל שום כהך עובדא דמרים ושרה ודיעבד קאמרי נהרדעי כדמוכח בברייתא דאינה מגורשת רק בעיקר וכל שום [אמנם מה דמוכח בברייתא דאינה מגורשת, אתיא כר"מ אבל לרבנן מפני ת"ה הוא ואינו רק פסול ולא בטל או דאינה מגורשת כך הכוונה שלא תנשא בגט זה] דוקא ולא טפל וכל שום

אמנם מה ששנינו כתב חניכתו וחניכתה כשר בלי וכל שום אין ענין לזה כלל דדוקא בכותב שם דמצד עצמותו יורה שאין לו רק שם זה לכך בלי וכל שום פסול וכן בכתב שם טפל וכל שום דנראה דהוא עיקר אבל חניכה מצד עצמו מבואר שאין זה. שמו העיקר והכל יודעין שהוא חניכה א"כ אין כאן מקום לטעות שכך שמו ובהכרח שיש לו שם עיקר בלעדו א"כ בלי וכל שום כשר ואפי' לכתחילה הי' מהראוי להכשיר רק דלכתחילה סובר דיש לכתוב שם בגט לא חניכה דדיעבד קתני במתניתין כתב חניכתו כשר אבל מצד שינה שמו אין קפידא בזה כלל שאי אפשר לטעות על חניכה שהוא שמו העיקר והחניכה מצד עצמותה ידוע דחניכה הוא וזה ברור

ומעתה כל דברי הרב ז"ל ברורים דמתחילה כתב דאם יש לו ב"ש היינו שידוע לנו ב"ש כותב העיקר וכל שום והיינו הברייתא ממש דשם שבגליל הוא טפל ביהודא רק שידוע שיש לו וקתני אינה מגורשת עד שיגרש בשמו שביהודא ושם גליל עמו דהיינו וכל שום ועל זה כתב והוא כתב חניכתו כשר דיעבד דדוקא בשמות קפדינן וכל שום ולא בחניכה כנ"ל ובזה גילה דעתו דבשמות אפי' דיעבד מעכב בלי וכל שום והדר כתב דאם כתב טפל וכל שום פסול כדמוכח בברייתא דקתני אינה מגורשת עד שיגרש וכו' ובשלמא מעיקרא נקט לרבותא דאפי' בשם העיקר אינה מגורשת בלי וכל שום