תפארת יעקב אבן העזר גיטין פ

האיך מביא ראי' משם ועוד דדוקא במתניתין שייך לומר דהכוונה שיכתוב כל שם שיש לו אבל בש"ס דידוע לנו שמה שרה ומרים למה במרים כתב שמה ובשרה כתב וכל שום כיון דידוע שמה הוי לי' לומר דמתקריא שרה וליכא למימר שהי' לו לר"ת גירסא אחרת בש"ס דהי' כתוב בה מרים דמתקריא שרה ח"כ למה לא הקשה מקודם מהך והתוס' כתבו דמברייתא משמע כר"ת ובאמת מהך מוכח] להדיא כר"ת. ועוד דהתוס' גופא בדיבור שאחר זה זכרו סוגיא זו בשם ר"ת גופא כמו שהוא לפנינו מרים וכל שום. גם תמהני איך כתב ר"ת שרה דאיתקריאת מרים להיפוך הוי לי' לומר דהא רובא מרים הוי ופורתא שרה

אשר על כן לולא דמיסתפינא הי' נראה לי דבר חדש דסובר ר"ת דוודאי לא שייך לכתוב דמתקריא על שם שאינו נקרא כך בפי כל רק פורתא קורין אותו כך דהאיך יאמר דמתקריא מה שאינו נקרא כך ובשלמא במי שיש לו ב' שמות בב' מקומות שייך לכתוב דמתקריא במקום פלוני אבל לא כשיש לו אחד טפל ואחד עיקר והשתא עיקר כוונת ר"ת להשיג על בה"ג דהוא סובר דכך כותבין בכל הגיטין ובאמת בהך דתיקן ר"ג דלא מיירי בשם עיקר וטפל רק שני שמות שווין במקום נתינה זה עיקר ובמקום כתיבה זה עיקר א"כ אין לכתוב וכל שום דמ"מ בעיר שאין שמו ככתוב בגט הרי שם שינה שמו דעשה מטפל עיקר ומעיקר טפל ובלא אתחזק רק שם אחד א"כ אין לכתוב וכל שום דשמא אין לו רק זה כמו שהקשה ר"ת ובאתחזק ב' בב' מקומות א"כ אין לכתוב וכל שום מטעם הנ"ל. ולזה סובר ר"ת דצריך להזכיר שמותיו שיש לו בפי' ולכתוב אחד ועל השני דמתקריא וכיון ששניהם כתובין בגט אין לחוש אבל במי שיש לו ב' שמות במקום אחד. אחד עיקר ואחד טפל בהא מודה דכותבין עיקר וכל שום שאין לחוש לכלום והיינו הך דרובה מרים ופורתא שרה רק דמשמע לי' לר"ת דהא דאמרינן ולא שרה וכל שום שיש לה לאו למימרא דאין כותבין שרה כלל דא"כ מה צורך לומר ולא שרה וכל שום מאחר שכבר אמר מרים וכל שום. לזה סובר דהכוונה דמרים כותבין וכל שום אבל שרה וכל שום אין כותבין דעושה מטפל עיקר ומעיקר טפל רק דכותבין שרה דמתקריא מרים או שהי' גירסתו בפי' גבי שרה לכתוב דמתקריא מרים אבל להיפך אין לכתוב דמתקריא כיון דאינה נקראת כך רק מרים וכן וכל שום אין כותבין בשרה רק דמתקריא מרים. ולפי זה לר"ת בעיקר וטפל במקום אחד יכול לכתוב עיקר וכל שום או טפל דמתקריא כנ"ל

וראיתי להרמב"ן ז"ל בחידושיו שהקשה על ר"ת דא"כ שרה דאיתקריאת מרים נמי וכפי הנראה שהי' מפרש דר"ת מפרש מרים וכל שום היינו מרים דמתקריא דלשיטתו אין כותבין וכל שום כלל ואהא קשיא לי' דא"כ שרה נמי לכתוב דמתקריא מרים ולמה אמרו ולא שרה ולפי הנ"ל לק"מ דמודה ר"ת דמרים כותבין וכל שום דאי אפשר לפרש וכל שום דבש"ס גבי מרים דהכוונה דמתקריא כנ"ל רק שרה כותבין דמתקריא מרים ורק וכל שום אין כותבין ודו"ק

אמנם בעיקר דברי ר"ת שפי' דצריך לפרש שמותיו לא משמע כך במשנה דקתני וכל שום שיש לו ותיבת שום הוא לשון ארמי דהוא נוסח לשון הגט אבל אי הי' הכוונה לפרש כל שמותיו הוי לי' למיתני וכל שם שיש לו ומאי ענין לשון ארמי לכאן ומ"מ בהא אפשר לומר דגירסת ר"ת וכל שם שיש לו אבל בירושלמי משמע לי להדיא כדעת בה"ג דגרסינן התם בש"ס איש פלוני וכל שם שיש לו. הגע עצמך דהוי שמי' ראובן ואפיק שמי' שמעון אלא אני פלוני וכל שם שיש לי והדבר תמוה וכבר נתחבטו המפרשים בביאורו ולא מצאו מענה המתיישב על הלב. ולפע"ד נראה פשוט דכוונת הירושלמי לפרש מה שאמרו בראשונה הי' משנה שמו שהי' נוסע ממקום למקום מחמת מרדון וכדומה כמו שכתב הרא"ש והי' ירא לגלות שמו האמיתי והי' משנה שמו ובא הדבר לידי תקלה גדולה כי אחר כך נתוודע שיש לו שם אחר לזה תיקן ר"ג לכתוב וכל שום ובזה אפי' שינה שמו מאחר דשמו שהי' לו מקודם נכלל בוכל שום כשר והיינו דקשיא להו בירושלמי כי לפי לשון המשנה איש פלוני וכל שם שיש לו משמע דהי' פורט שמותיו בפי' וא"כ קשיא להו מאי הועילו כיון דהוא משנה שמו הוא יאמר ששמו כך ואינו כך ועל זה תרצו דהכוונה במשנה אני פלוני וכל שם שיש לי והיינו שכך היו כותבין לשון זה בגט א"כ כל שם שיש לו חוץ זה שכותב נכלל בוכל שום. ויש להמתיק יותר בפשיטות כי לפי הדין באמת כל דאתחזק שיש לו עוד שם אחר צריך לכותבו בגט כדמוכח בברייתא והוא הי' רוצה להסתיר שמו מיראה וכשהי' רוצה לגרש והוכרח לכתוב כל השמות שינה אותו ובא הדבר לידי תקלה לכך תיקן ר"ג שלא יצטרך לכתבו רק לכתוב וכל שום ולזה ס"ד בירושלמי דהכוונה במשנה לפרט שמותיו וא"כ לא הועיל דהא משנהו ועל זה פירשו דהי' כותב בגט אני פלוני וכל שום וזה ברור והיינו ממש כדעת בה"ג [ועמ"ש לקמן סק"ו עוד בירושלמי שם בתר הכי]

ובהכי ניחא נמי מה שנסתייע ר"ת בהך ברייתא דקתני שם דגליל עמו ולכאורה הוא ראי' עצומה ובאמת לק"מ דבלא"ה יש להבין דקתני בברייתא אינה מגורשת ובמשנה קתני מפני ת"ה ואינו רק מדרבנן ולפי הנ"ל ניחא דוודאי ברייתא קודם תקנה נשנית דאז הי' צריך לפרט שמותיו ואם לא פרט רק כתב אחד אינה מגורשת כל שידוע שיש לו עוד שם אחר ומחמת שהי' ירא להגיד שמו שהי' לו מקודם שינה אותו ובא הדבר לידי תקלה לזה תיקן ר"ג להקל שאין צריך לפרט השם רק יכתוב וכל שום אבל בלא כתב וכל שום אינה מגורשת כהך ברייתא ות"ה דקאמר היינו דאם כתב וכל שום אפי' לא פרט כשר ואפי' לכתחילה יכול לכויב כן ואינו צריך לפרט מת"ה (ומה שיש לדקדק לפי הפי' הנ"ל בירושלמי דמשמע לכאורה דעם וכל שום כשר אפי' שינה והרמב"ם וכל הפוסקים כתבו להיפוך יתבאר בסמוך סק"ו בס"ד בזה]

שם שלחו לי' במדה"י לר"ג בני אדם הבאין משם לכאן האיך מגרשין נשותיהן עמד ר"ג והתקין וכל שום שיש לו אמר רב אשי והוא דאיתחזק בתרי שמי. תניא כוותי' דרב אשי היו לו שתי נשים וכו' עד שיגרש אשתו שביהודא ושם דגליל עמו יצא למקום אחר הרי זו מגורשת. ההוא דהוי קרי לה מרים וכו' מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה. ע"כ סוגית הש"ס

והנה כפי הנראה מתוך פירש"י ז"ל במשנה ובש"ס עיקר תקנת ר"ג היתה משום שלא יוציאו לעז על הבנים אבל מדינא וודאי כשר כל שכתב שם אחר משמותיו שהוחזק בהם אף שידעו שיש לו שם אחר במקום אחר ולפי זה בוודאי קשה לומר דמפני ת"ה יהא הגט בטל לגמרי כשלא כתב וכל שום רק שם אחד ולפי זה צריך לומר הא דקתני בברייתא אינה מגורשת אתיא כר"מ דסובר כל המחנה וכו' אבל לרבנן אין סברא לומר שיתבטל הגט לגמרי ואם נשאת תצא וכ"ש שלא יהא הולד ממזר. גם נראה מתוך פירש"י ז"ל דסובר דמתניתין ובברייתא הכל במגרש במקום אחד ששניהם שם ומ"מ באיתחזק שיש לו עוד שם במקום אחר כותבין וכל שום כתקנת ר"ג ודיעבד ילפי הברייתא אינה מגורשת ונופל תחת ספק הנ"ל שהרי לא פי' כלום על הברייתא דכותב במקום זה ומגרש במקום אחר וכן משמע באמת להדיא בלשון הברייתא דאפי' גירש אשתו שביהודא לגמרי שם בשמו שיש לו אינה מגורשת עד שיזכיר שם גליל עמו או וכל שום כפי תקנת ר"ג רק בלא איתחזק כלל וגירש בשם הנודע לנו מגורשת אף שנתברר לנו אח"כ משם אחר לא חיישינן [ומוכח מתיך פירש"י דאפי' דיעבד אינה מגורשת באיתחזק מחמת תקנת ר"ג רק לא נתבאר אי הולד ממזר או דלכתחילה לא יתנשא או אפי' נשאת תצא רק הולד כשר. וכבר כתבתי דרחוק מאוד לומר דמשום לעז יתבטל הגט לגמרי]. גם מוכח מתוך פירש"י ז"ל דכל שנתברר